רוני ל

[מיכל נווה]

רוני ל

שלום, יש לי מקרה קצת מסובך,
אני מטופלת אצל פסיכולוגית כבר קרוב לשנה פעם בשבוע. אנחנו מושב די קטן אז יצא לי לראות אותה פעם פעמיים בסביבה ורק אמרנו שלום אחת לשניה ברחוב.
השבוע דרך חברה גיליתי שהיא מכירה את הפסיכולוגית שלי והיא הייתה עובדת אצלה (כמטפלת בילדים שלה) ולשגיליתי שחברתי מכירה את הפסיכולוגית שלי היא התחילה לספר לי מלא דברים אישיים עליה, על הילדים שלה, בעלה וכו'..
הפרטים שגיליתי ממש קשים לי (שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים, שהיא עברה הפלות וכו') וזה פתח לי איזה שהוא בור. כי רוב השיחות שלי עם המטפלת עם על הקשיים שלי בילדות, על המשפחה שלי ועל חוסר היחס ,תמיכה ועזרה שקבלתי מהסובבים אותי ועל הדיכאון שהיה לי במשך שנים.. )
שתפתי אותה אבל זה עדיין קשה ואני לא יודעת מה לעשות.. כאילו המקום שלי בטיפול נגזל ממני עכשיו שאני יודעת יותר עליה ועל הקשיים שהיא בטח עוברת

אשמח לעצה, תודה
רוני

 

[גרא.]

מיכל נווה,החיים הפרטיים של הפסיכולוגית שלך,

אינם רלוונטיים כלל למהלך הטיפול שלך.כל עוד יש לה רשיון כחוק,אבל ובעיקר אתן עובדות יחד
ואת מרוצה,כי לא אמרת אחרת,ממנה כמטפלת.כדאי גם שתדעי שלא מעט פסיכולוגים,במיוחד הקלינים
עוברים טיפול גם במהלך הלימודים,ודי רבים גם לאחריו.זה לא פוגע באיכות הטיפול.וחבל מאד
שרכילות שאפשר לקרוא לה אפילו מרושעת,תגרום לך לזרוק לפח את כל מהלך הטיפול שעשית עד כה.

 

[reva7]

תקנו אותי אם אני טועה

אבל אולי כדאי לך לשתף אותה בדיוק במה שכתבת?
להסביר לה שנהיה לך קצת מסובך וקשה?
כי אם תסתירי את זה אולי זה יגרום קצת להתרחקות בינכן?

בכל אופן חשוב לזכור שכל מטפל הוא בן אדם וגם הוא עבר דברים בחייו וזה לגיטימי והגיוני שעבר גם דברים קשים ובעצם העבודה שלו היא לעזור לאשנים אחרים מבלי לערב את חייו האישיים

 

[גרא.]

reva7,שלילי,אי אפשר לדעת כמה מהדברים נכונים,

כמה רכילות.ובכל מקרה,מטופל לא מתערב בחיים הפרטיים של המטפל.כל נסיון לספר למטפלת מה שנאמר עליה,
עלול להעמיד אותה במצב של מיגננה,ומכאן להפסקת הטיפול.

 

[מיכל נווה]

הבהרה

כל האינפורמציה שקבלתי עליה השבוע זה היה ממש ממש לא מבחירה שלי ממש במקרה ספרו לי , אני אפילו בקשתי שלא יספרו לי עוד כי לי זה לא עושה טוב.
אני חושבת שהקשר שלי ושל הפסיכולוגית שלי הוא טוב ומאוד חשוב לי הטיפול,
אנחנו מאוד מתמקדות במקום שלי בעולם, ההגשמות שלי , והקשר שלי עם אמא שלי סביב הקושיים שהיו לי בחיים, וברגע שאתה יודע שיש לה ילד עם צרכים מיוחד שדורש המון צומת לב ואני כילדה לא קבלתי את זה פתאום שם אותי במקום שלא מספיק חשובה , ופתאום חושבת על היחס שהילד שלה מקבל , ויש שם קנאה ויש שם הרבה מעבר..
אני יודעת שהם עוברים טיפולים בלימודים ואין לזה שום קשר, זה פשוט עשה קצת סבטוחה בהרגשה שלי בקשר..

רוני

 

[יעל ניסן]

עניין של פרשנות שלך

לגבי הקשר עם הפסיכולוגית...
את כאילו רצית שהיא תהיה "נקייה" מורמת מעם, לא עם צרות משל עצמה כדי שתהיה פנויה לטפל בצרות שלך

ופתאום גילית קצת מציאות
הפסיכולוגית שלך בן אדם
יש לה חיים - והיא מנהלת אותם וגם יכולה לטפל בך
והיא לא חייבת להיות מושלמת / נטולת צרות בעצמה כדי להיות יכולה לטפל.

במקום לשמוח שיש לך בחדר מישהו אנושי, את מרגישה סמטוחה.

למה?

 

[מיכל נווה]

לא משנה,

זה יותר מסובך ממה שאתם חושבים,
עזבו, תודה על העזרה

 

[עפרה מהודר]

רוני

אנא קראי למטה -- הצעתי הסבר אחר ל"סמטוחה" שאת מרגישה. האם זה מסביר קצת את הסיבוך?

לדעתי, ההבהרה שכתבת הייתה מאוד חשובה.

 

[עפרה מהודר]

נדמה לי

שמה שמטריד את רוני הוא לא עצם העובדה שלמטפלת שלה יש חיים אישיים, אלא ה"השתקפות" של הבעיות הפרטיות שלה (של רוני) בחיי המטפלת.
רוני כותבת שאחרי שגילתה שלמטפלת יש בן עם צרכים מיוחדים, היא "פתאום חושבת על היחס שהילד שלה מקבל , ויש שם קנאה ויש שם הרבה מעבר".

רוני עוסקת בטיפול שלה בכך שהיא, להרגשתה, לא קיבלה מספיק תשומת לב מאימהּ, וזה הוביל לכאורה* לקשיים שונים בחייה.
והנה היא מגלה ילד אחר -- הבן של הפסיכולוגית-- שמקבל, לכאורה*, כל כך הרבה תשומת לב!
וזה מעורר בה קנאה.
כאילו, הבן של הפסיכולוגית, דורך לרוני על היבלות.





* אני כותבת "לכאורה" כי אנחנו לא יודעים בוודאות שזה מה שקורה בחיי הפסיכולוגית. אנחנו רק יודעים בוודאות שזה מה שרוני מרגישה.

 

[מיכל נווה]

תודה עפרה

זה בדיוק מה שאני מרגישה.. האם זה הגיוני להרגיש ככה?
מה עלי לעשות? (חוץ מלשתף את הפסיכולוגית על הרגשות שלי?) האם אני צריכה לספר לה מה אני מרגישה? אולי היא תחשוב שאני מקנא בבן שלה ואני לא מבינה איזה קושי להם יש לגדל ילד עם צרכים מיוחדים..

רוני

 

[גרא.]

מיכל נווה,אנשים העוסקים בטיפול,לאו דווקא

פסיכולוגים,לומדים לעשות מיסוך בין העבודה לבית/משפחה.לא מביאים את העבודה הביתה,ולא מביאים את הבית לעבודה.
רופא מנתח לשם שינוי,שהגיע לעבודה אחרי מריבה קשה עם אשתו,חייב לשים את הגבול בין שתי הפזות,ולבצע את עבודתו
ביעילות ובזהירות הנדרשת.כך למשל אם נפטר לו חולה בנתוח,הוא חייב לשמור את זה לעצמו ולהתמודד עם רגשותיו
ללא שתוף.חייב לומר,שברגע שאת מתחילה לפקפק באיכות הטיפול,ובכנות רצונה של מטפלת לעזור לך,סיימת למעשה את
הטיפול,מותר לפסיכולוג לחיות ולהתמודד בחייו עם אלף ואחת בעיות,כל עוד הוא יודע להפריד בין לבין,הטיפול יעיל.כל עוד
את חוששת בפי שאשרת עכשיו בדברייך שהמטפלת אינה ממוקדת בך,הטיפול איבד את ערכו,וכדאי להפסיקו.

 

[מיכל נווה]

אני מרגישה מאוד

מותקפת פה בגלל הרגשות שלי, הנושא הוא מסובך ,אבל ככה אני מרגישה, רגשות אי אפשר להעלים ואי אפשר לשלוט בהם.. אני מתחרטת שהעלתי לפה את הנושא
סליחה, מבחינתי אפשר למחוק את השירשור הזה

 

[ladybug4NLP]

רגשות אי אפשר להעלים ובעצם לא כדאי

אבל!
רגשות בהחלט אפשר וכדאי ללמוד לשלוט בהם.
אנחנו עושים את זה כל חיינו מהילדות ועד סוף הזקנה.

רגשות שהודחקו הם כמו סיר עם מכסה שבו המים רותחים.

בשלב מסויים המכסה יעוף, לא תמיד בזמן המתאים, בצורה המתאימה.

יש מי שקשה להם ואז כמובן פונים לעזרה חיצונית כדי לקבל כלים

 

[עפרה מהודר]

ובכן, זה מה שהיא עשתה

מיכל / רוני הרגישה קושי, ואז היא פנתה לקבל עזרה מהפסיכולוגית.
ואז היא הרגישה עוד קושי, ופנתה לקבל עזרה מהפורום.

וכך הגענו עד הלום.

 

[עפרה מהודר]

אני איתך בעניין הזה

אני חושבת שאנשים פה פשוט לא הבינו בדיוק את מה מטריד אותך במצב שתיארת.

 

[יעל ניסן]

מיכל...

אין פה התקפה, רק ניסיון להבין
קצת יותר קשה בהתכתבות, קחי בחשבון. לא רואים אותך, את לא רואה אותנו, לא שומעת את טון הדיבור ולוקחת את מה שנכתב למקומות שלא התכוונו להגיע.
אוקיי, יש נושא מסובך שכנראה לא הצלחת להעבירו בשניים שלושה משפטים. זה לא עושה אותנו למתקיפים, אלא רק למי שלא מצליחים לרדת לסוף דעתך ולשורש העניין המסובך בשניים שלושה משפטים.

אין מה להתחרט על זה שכתבת אלא רק לקחת בפרופורציות את התגובות השונות וללמוד מזה משהו.
על זה שלא תמיד מקבלים את התגובה לה מצפים
על זה שהרבה פעמים מה שלך נחווה מאוד ברור, כשאת אומרת אותו אנשים מבינים אחרת ממה שברור לך...
ולא רק זה, כשכותבים משהו בפורום, והרבה אנשים קוראים, לכל קורא יש את הפרשנות שלו הנסמכת על הניסיון שלו
ובתוך כל זה, יש את האמת שלך - שמה שלא נגיד לך, רק את יודעת מה היא.

את יכולה לקרוא את הדברים ולפסול, לקרוא ולעבור לסדר היום, לקרוא ולהתרגש, לקרוא ולהיות מתוסכלת... כל הרגשות בעולם תקפים ולכולם יש מקום.

צר לי שלא ירדתי לסוף דעתך.
מקווה בשבילך שתמצאי לנכון להחליט איך את ממשיכה הלאה עם ולמרות שיש עניין מסובך.

 

[עפרה מהודר]

רוני

יש בפסיכולוגיה מושג שנקרא "טרנספרנס". ובעברית -- "העברה".
בגדול, מדובר על מצב שבו המטופל מגיב תגובות שנראו "מוגזמות" כלפי המטפל -- כאשר ההתנהגות המטפל מזכירה לו דמות מילדותו (בדרך כלל הורים).

אני מצרפת לך מאמר קצר לגבי הנושא הזה..

האם יכול להיות שזה מה שקורה כעת בטיפול שלך?

 

[עפרה מהודר]

גרא

רוני לא מתלוננת שהפסיכולוגית לא מפרידה בין החיים האישיים לבין הטיפול. היא גם לא אמרה שהיא מפקפקת בפסיכולוגית.

להיפך -- היא אמרה שהיא עצמה (רוני) מתקשה להפריד בין החיים הפרטיים של הפסיכולוגית לבין הטיפול שלה.
קשה לה עם זה שהבן של הפסיכולוגית מקבל מאימו את כל אותה תשומת לב שהיא, רוני, לא קיבלה מאימהּ.

אני אמנם למדתי פסיכולוגיה לפני שנים רבות, ולא ממש עוסקת בזה.
אבל אם אני זוכרת נכון, נדמה לי שתגובה כזאת יכולה להיגרם כתוצאה מ"טרנספרנס".

 

[גרא.]

נכון,ןזה משום שהיא חושבת שהחיים הפרטיים של

הפסיכולוגית עלולים להשפיע על איכות הטיפול.ולכן הדגשתי את היכולת של המטפל להבדיל בין העולמות,ההתחברות
שלה לעולמה שך הפסיכולוגית,אם בכלל זו הבעייה שלה היחידה שאינה יכולה לדון עם הפסיכולוגית שכן יהיה עליה
לספר מה שהיא שמעה,וזה יסבך ויסתבך ללא צורך.

 

[גרא.]

עפרה,בטרנספרנס,הכוונה להעברה של רגשות משאלות

ודפוסי קשר שנוצרו מול ההורים בילדות,מהעבר להווה.ההשפעה על המטופלת,אם תהיה עקב בעיות ילדה
של המטפלת,אינו טרנספרנס.והיה אם היא תבטא את רגשותיה כלפי המטפלת ולשם כך יהיה עליה לומר
מה ששמעה,עלול להווצר מצב של קאונטר טרנספארנס,כלומר מעורבות רגשית של המטפלת בטיפול,וזה
עקרונית עלול לפגוע קשה בטיפול.ולכן להבנתי אין מקום לספר למטפלת את מה שהיא שמעה.