רון, נעים מאד.
קראתי פה את הדיון המעמיק שלכם. שמעו... חלק מהדברים שנאמרו כאן הם ממש נכונים. וחלק... לא. דבר ראשון אני אענה לשאלה של סיון. אני מאוכזבת, מכיוון שהכנס היה עבורי פספוס אחד גדול. ענק. ולמה זה היה ככה..? -שעת סיפור- בסוכות הייתי בקרית אתא, (למתקשים:...) ליד חיפה. מכיוון שהיו מסלולים בחיפה והכרמל, קבעתי עם כמה מהאחראיים על הכנס שיאספו אותי מהאוניברסיטה בחיפה, ויקחו אותי למקום הכנס. ב12:00 הייתי אמורה להגיע לשם. באמת הגעתי. אבל לא ציפיתי למבול הזה שהיה שם P: (אילתית... מה רוצים?) באתי חצי שעה לפני הזמן. שאני לא אאחר חלילה. ואז... חיכיתי... וחיכיתי... וחיכיתי... וחיכיתי... עבר חצי שעה מאז 12, התקשרתי. מה קורה? הם במסלול... לחכות עוד... וחיכיתי... וחיכיתי וחיכיתי... עוד טלפון- פקקים עקב תאונת דרכים... לחכות עוד... ככה עבר לו הזמן. כמעט ונשברתי. אמרו לי בטלפון שאין מצב שיבואו לאסוף אותי... האוטובוס שהיה אמור. כי הם תקועים איפשהו. ואני כולי הייתי בשוק טוטאלי. אבל אז מצאו פיתרון- האוטובוס של האשדודים יעבור דרך האוניברסיטה. הללויה! אמרו לי- תוך חצי שעה, אחרי שיסיימו את המסלול, ויגיעו אלי. סבבה. הכל טוב ויפה. עבר חצי שעה. עוד טלפון- "מה קורה?" "באמצע מסלול... זה יקח עוד חצי שעה..." חיכיתי להם עוד שעה. קיצר... הם סיימו סוף סוף את המסלול. דיברו איתי בפון, קבענו שינפגש על הכביש הראשי ליד האוניברסיטה בחיפה. ואני כולי מאושרת... "יש! הם פה!" 20 דקות חיכיתי להם בכביש... לא יודעת לאן נעלמו. תוך כדי שיחה עם משצית מהממת (יערה דרעי) בפלא שלי, היא כזה- "נו? הגעת כבר לכנס?!" ואני "לא... עדיין מחכה..." והיא "מה?!" ואני..."כן..." ואז פתאום אני רואה אוטובוס כזה... בולט לי לעין... "יערה!!! יכול ליהיות שהאוטובוס שלהם בצבע כחול?!" (חחח אני לא אשכח את זה!) והיא "יש מצב..." ואני... "היי! הנה הםםם!!!" (כולי צורחת... מסכנה יערה) ומזה התרגשתי שאתם לא מתארים לעצמכם!!! 3 שעות חיכיתי להם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וסוף סוף הגיעווווו!!! הללויהההההההההההההההההה!!! ואז עליתי כולי מאושרת! כל האשדודים צרחו כשראו אותי נכנסת. כפרה עליהם. ***סליחה לאלה שלא עניתי... כולם עד היום לא סולחים לי... אני מזה מצטערת- מלא צרחו אז לא ידעתי מי אומר מה... אל תקחו אישית או משהו*** ואת אלה שכן ראיתי מהאשדודים, נמחצתי איתם בספסל האחורי של האוטובוס, והיה כיףףף =] הראו לי כמה שהם מלוכלכים מהמסלול P: והבאתי להם צמידים (שהתכוונתי להביא לכל המשצים בכנס). 10 דקות נסיעה. 10 דקות תמימות עם האשדודים. ואז זה הגיע... מישהו לא ידוע קרא ברמקול של האוטובוס "רון. רון האילתית. רדי מהאוטובוס!" ואני כולי נבהלת... מה הוא רוצה ממני?! מה מסתבר? יש לי עוד כמה דקות רכבת חזרה הביתה, לאילת. יצאתי לבד, בלי האשדודים, מהאוטובוס, ובחוץ... האילתיים צרחו "רון...! אנחנו מאחריםםם...!!!" ואני "מה אתם רוצים?!" היתה רכבת לתל אביב, משם לבאר שבע, ואז נסיעה באוטובוס עד אילת. לא הספקתי לראות אפחד אפחד... חוץ מכמה אשדודים... ותארו לכם... ב10 דקות להספיק לראו אנשים... זה מטורף! כל הקורס שלי... המחוז היקר... לא ראיתי כמעט אף אחד...! כשעלינו על האוטובוס לכיוון הרכבת... התחלתי מזה לבכות... שאתם לא מתארים לעצמכם... יותר מהמבול שהיה בחיפה...! היה לי שבוע לפני יומולדת... וחברים הביאו לי בלונים... ומתנה... ואני כלכך אוהבת אותם... ***סיוון, ורד, לי*** ואפילו חיבוק לא הספקתי לתת להם... אפילו להגיד תודה לא הספקתי... אפילו לראות אותם לא הספקתי...!!! שמרו לי את זה באוטובוס, ושם ראיתי את זה... =[ וככה... אחרי שראיתי את האשדודים 10 דקות... נסעתי חזרה לאילת... 8 שעות בערך... סופו של כנס...