רונה, בואי לפה רגע.
תשמעי, אני רק חולפת פה בפורומים ויצא לי לקרוא אותך כמה פעמים. שיהיה ברור מאוד שאני לא מחפשת לפגוע בך, אבל אינ מאוד מאוד מחפשת לנער אותך, וגם אם הדברים שאגיד ישמעו לך פוגעים לרגע- תשימי רגע את הפגיעה בצד ותחשבי עליהם לעומק, טוב? חמודה.. את פשוט לא מפסיקה להתלונן. הכל חרא. החיים חרא. את נראית חרא. את מרגישה חרא. די! בסדר?? תשמעי, החיים , מה לעשות, הם לא גן של שושנים. אני קוראת את ההודעות שלך והמרמור פשוט צועק מהן החוצה. שמעת פעם על "נבואה שמגשימה את עצמה"??? אם את תמשיכי להגיד כל החיים כמה חרא את נראית ומרגישה- זה בדיוק מה שיהיה לך- חרא! והרבה! די לקטר, די להיות ממורמרת. אז את שמנה? אז מה?? יאלה יאלה קומי מספת הרחמים העצמיים שהתיישבת בה ( ואני יודעת מנסיון שמאוד קל לשקוע בספה כזו) ותתחילי לשנות את החיים שלך. ואת לא צריכה לעשות דברים גדולים כל כך, כולה את צריכה להפסיק להגיד "חרא". תאמיני שיהיה אחרת, בסוף יהיה. אם תמשיכי להאמין שאת שמנה מגעילה וכולי וכולי, תאמיני לי- זה גם הדבר היחיד שאחרים יראו בך. אז קחי את עצמך בבקשה בידיים. אנשים בכל הפורומים , וגם בחיים מוכנים הרבה פעמים לשמוע, לייעץ , לעזור. מתי בפעם האחרונה אמרת מילה טובה למישהו פה שאין בה מרמור??? אפילו הצעות לאחרים באות אצלך מתוך כעס ( ראי הודעתך לסוזיזול) די לכעוס אשה!!!!! די!!!!!!!!!!!!!! לא נמאס לך מכל המרמור הזה? ובואי אני אספר לך עוד משהו שמאוד כואב לשמוע, ואני למדתי את זה על בשרי לכ-ו-ל-ם יש בעיות, בעיקר במציאות של שנת 2002 במדינת ישראל. ובאיזשהוא שלב, לאנשים נמאס לשמוע את הכעס והמרמור שלך. בחיי, אני לא מהקבועות באף פורום, ואני לא בקשר קבוע איתך ונמאס לי לשמוע כמה חרא. ושוב, אנ ילא אומרת כדי לפגוע. אני האמנתי הרבה שנים שאני שמנה ומטומטמת ובעיקר ממורמרת שלא תגיע לשום מקום. ברגע שהכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב ככה דברים התחילו להשתנות בשבילי. את רוצה לשבת כל היום ולבכות כמה רע לך? בבקשה! אבל אל תתפלאי ש: א. החיים שלך לא משתנים. ב. אנשים הופכים להיות חסרי סבלנות כלפייך. די רונה, די!! צאי מזה. הרחמנות העצמית שלך היא פשוט עצובה. והקטע הכי עצוב פה, הוא שאת באמת לא נשמעת טיפשה. אז יאלה, לדרך. ובהצלחה!!!!!!! חולפת
תשמעי, אני רק חולפת פה בפורומים ויצא לי לקרוא אותך כמה פעמים. שיהיה ברור מאוד שאני לא מחפשת לפגוע בך, אבל אינ מאוד מאוד מחפשת לנער אותך, וגם אם הדברים שאגיד ישמעו לך פוגעים לרגע- תשימי רגע את הפגיעה בצד ותחשבי עליהם לעומק, טוב? חמודה.. את פשוט לא מפסיקה להתלונן. הכל חרא. החיים חרא. את נראית חרא. את מרגישה חרא. די! בסדר?? תשמעי, החיים , מה לעשות, הם לא גן של שושנים. אני קוראת את ההודעות שלך והמרמור פשוט צועק מהן החוצה. שמעת פעם על "נבואה שמגשימה את עצמה"??? אם את תמשיכי להגיד כל החיים כמה חרא את נראית ומרגישה- זה בדיוק מה שיהיה לך- חרא! והרבה! די לקטר, די להיות ממורמרת. אז את שמנה? אז מה?? יאלה יאלה קומי מספת הרחמים העצמיים שהתיישבת בה ( ואני יודעת מנסיון שמאוד קל לשקוע בספה כזו) ותתחילי לשנות את החיים שלך. ואת לא צריכה לעשות דברים גדולים כל כך, כולה את צריכה להפסיק להגיד "חרא". תאמיני שיהיה אחרת, בסוף יהיה. אם תמשיכי להאמין שאת שמנה מגעילה וכולי וכולי, תאמיני לי- זה גם הדבר היחיד שאחרים יראו בך. אז קחי את עצמך בבקשה בידיים. אנשים בכל הפורומים , וגם בחיים מוכנים הרבה פעמים לשמוע, לייעץ , לעזור. מתי בפעם האחרונה אמרת מילה טובה למישהו פה שאין בה מרמור??? אפילו הצעות לאחרים באות אצלך מתוך כעס ( ראי הודעתך לסוזיזול) די לכעוס אשה!!!!! די!!!!!!!!!!!!!! לא נמאס לך מכל המרמור הזה? ובואי אני אספר לך עוד משהו שמאוד כואב לשמוע, ואני למדתי את זה על בשרי לכ-ו-ל-ם יש בעיות, בעיקר במציאות של שנת 2002 במדינת ישראל. ובאיזשהוא שלב, לאנשים נמאס לשמוע את הכעס והמרמור שלך. בחיי, אני לא מהקבועות באף פורום, ואני לא בקשר קבוע איתך ונמאס לי לשמוע כמה חרא. ושוב, אנ ילא אומרת כדי לפגוע. אני האמנתי הרבה שנים שאני שמנה ומטומטמת ובעיקר ממורמרת שלא תגיע לשום מקום. ברגע שהכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב ככה דברים התחילו להשתנות בשבילי. את רוצה לשבת כל היום ולבכות כמה רע לך? בבקשה! אבל אל תתפלאי ש: א. החיים שלך לא משתנים. ב. אנשים הופכים להיות חסרי סבלנות כלפייך. די רונה, די!! צאי מזה. הרחמנות העצמית שלך היא פשוט עצובה. והקטע הכי עצוב פה, הוא שאת באמת לא נשמעת טיפשה. אז יאלה, לדרך. ובהצלחה!!!!!!! חולפת