רון ארד

משתפרת1

Well-known member
היום, 5.5, היה צריך להיות יום הולדתו ה-67 של רון ארד. נווט שהפך להיות "מחיר", שהזדמנויות לחלץ אותו הוחמצו. נראה כאילו לא למדנו דבר...
 

Harrington

Well-known member
מנהל
שהזמן לרעת החטופים. שיש לשחרר בני ערובה ברגע שיש הזדמנות וסיכוי, ולהתחשבן אחרי כן.
עם כל הצער והכאב על רון ארד וחטופי ימינו, אני לא בטוח שזה השיעור ש(היה)עלינו ללמוד. ראשית נזכיר שלגבי ארד הייתה בזמנו הצעה לשחררו בתמורה ל(נדמה לי)עשרה מליון דולר. ישראל סירבה להצעה. לא דובר בה על שחרור מחבלים למיטב זכרוני (אבל מסייג).

שנית שחרור מחבלים, בוודאי מסוג מסוים, בוודאי לאזור מסוים, בוודאי בכמות מסוימת, זה משהו שמסכן את בטחון ישראל ותושביה במובהק. איש לא יודע לומר היום כמה נפגעים יהיו כתוצאה מהשחרורים האלו. אז כלל לא בטוח שזה הדבר הנכון ולא תמיד אפשר "להתחשבן אחר כך" (למעשה, כמעט אף פעם לא ניתן, אלא תוך כדי אירוע חדש מתגלגל). אולי השיעור דווקא צריך להיות תיאום ציפיות בין העם להנהגה? בין מקבלי ההחלטות למשפחות ולציבור?

בל נשכח אגב ששחרור מחבלים זה בס"ה חלק מדרישות האויב לשחרור חטופים. הם דורשים עוד, כמו למשל את בטחונם והמשך שלטונם (שמשמעותו האחת והיחידה היא המשך סיכון עוטף רצועת עזה וכל דרום ישראל) ועוד. ומחר? אם נחנך את ארגוני המחבלים שחטיפות הן ערובה לקבלת דרישותיהם יהיו אלה אשר יהיו, מי יודע מה ידרשו מחר? אולי את כל העיר העתיקה של ירושלים? אולי את שחרורו של יגאל עמיר? אולי דברים אחרים שאיננו יכולים להסכים להם (ואשר לגביהם לא תהיה על כך מחלוקת)? שיעור בס"ה גרוע מאוד מבחינה עתידית ובטחונית, זה שאת מציעה ללמד את האויבים שלמדנו.

אני לא יודע מה התשובה הנכונה. באמת שלא. אבל לענ"ד לא נכון לטעון שיש כאן תשובת אצבע שהיא בהכרח נכונה (או שגויה).
 

boriska1

Well-known member
עם כל הצער והכאב על רון ארד וחטופי ימינו, אני לא בטוח שזה השיעור ש(היה)עלינו ללמוד. ראשית נזכיר שלגבי ארד הייתה בזמנו הצעה לשחררו בתמורה ל(נדמה לי)עשרה מליון דולר. ישראל סירבה להצעה. לא דובר בה על שחרור מחבלים למיטב זכרוני (אבל מסייג).

שנית שחרור מחבלים, בוודאי מסוג מסוים, בוודאי לאזור מסוים, בוודאי בכמות מסוימת, זה משהו שמסכן את בטחון ישראל ותושביה במובהק. איש לא יודע לומר היום כמה נפגעים יהיו כתוצאה מהשחרורים האלו. אז כלל לא בטוח שזה הדבר הנכון ולא תמיד אפשר "להתחשבן אחר כך" (למעשה, כמעט אף פעם לא ניתן, אלא תוך כדי אירוע חדש מתגלגל). אולי השיעור דווקא צריך להיות תיאום ציפיות בין העם להנהגה? בין מקבלי ההחלטות למשפחות ולציבור?

בל נשכח אגב ששחרור מחבלים זה בס"ה חלק מדרישות האויב לשחרור חטופים. הם דורשים עוד, כמו למשל את בטחונם והמשך שלטונם (שמשמעותו האחת והיחידה היא המשך סיכון עוטף רצועת עזה וכל דרום ישראל) ועוד. ומחר? אם נחנך את ארגוני המחבלים שחטיפות הן ערובה לקבלת דרישותיהם יהיו אלה אשר יהיו, מי יודע מה ידרשו מחר? אולי את כל העיר העתיקה של ירושלים? אולי את שחרורו של יגאל עמיר? אולי דברים אחרים שאיננו יכולים להסכים להם (ואשר לגביהם לא תהיה על כך מחלוקת)? שיעור בס"ה גרוע מאוד מבחינה עתידית ובטחונית, זה שאת מציעה ללמד את האויבים שלמדנו.

אני לא יודע מה התשובה הנכונה. באמת שלא. אבל לענ"ד לא נכון לטעון שיש כאן תשובת אצבע שהיא בהכרח נכונה (או שגויה).
ומשליט מה למדנו?
 
למעלה