רומן גארי - 1914-1980
בליל השלישי לדצמבר 1980 ירה לעצמו רומן גארי כדור בראש. התאבדותו היתה פתח לסיפור חייו של אדם שזכה לתהילה רבה אך זה לא הביא אותו לאושר. הוא התכונן היטב למוות. במכתב שהשאיר אחריו ציין שההתאבדות אינה קשורה למותה של אשתו, כוכבת הקולנוע הצרפתייה סיברג "מעריצי מועדון הלבבות השבורים מתבקשים לפנות למקום אחר" כתב במכתבו והמשיך: "ניתן להסביר את הכל בדיכאון, אם כי הדכאון היה שם כבר מזמן ולא מנע מבעדי לפתח קריירת כתיבה ספרותית. אם כן למה בכל זאת? יתכן שהתשובה תמונה בכותרת הזכרונות שלי: הלילה יהיה שקט..." התאבדות זו היתה פתח לחשיפה מפתיעה. לפני מותו מסר גארי לידי בנו והמו"ל שלו מעטפה שהכילה את זהותו השניה. עליהם הוטלה האחריות להחליט מתי ואיך לפרסם את תוכן המכתב. מספר חודשים אחרי מותו זכה קהל קוראים רחב לגלות שאמיל אז'אר, יורשו המבריק והמבטיח הוא לא אחר מגארי עצמו. את זהותו הכפולה הסביר גארי בין השאר בדעותיו על המבקרים. אלו אינם מסוגלים לתת ביקורת אמיתית, הוא טען, הם כבר לא מבקרים את הספר כי אם את הסופר, הוא רצה לזכות בביקורת מחוסרת דעות קדומות, וזכה בה. ספרו של אמיל אז'אר "כל החיים לפניו" זכה גם הוא, כמו "שורשי השמים", שנכתב תחת השם גארי, בפרס גונקארט המכובד. רומן גארי שלח ידו בכל, ומשלא בא על סיפוקו ניסה שוב לשלוח יד בזהות אחרת. הוא נולד ב1914 במוסקבה, בן לשחקנית סוג ז' ולמי שהיה ככל הנראה כוכב קולנוע דועך (זהות האב מוטלת בספק). אימו נינה (Nina Kacew) קיוותה שבנה יהיה כל מה שהיא לא ממש הצליחה להיות. בעלה נטש אותה ואת בנה בשלב מוקדם יחסית. בגיל שלוש עברו רומן ואימו לפולין וכשהיה בן שלוש-עשרה היא החליטה לסחוב אותו לצרפת. בעיני נינה היתה צרפת ארץ האמנציפציה והשוויון, כבר ברוסיה היא לימדה אותו צרפתית והתאמצה לטעת בו רגשות קירבה עזים למולדת החדשה. בצרפת גילה גארי שהוא רוסי מכדי להיות צרפתי, יהודי מכדי להיות רוסי, ואתאיסט מכדי להיות יהודי. מהר מאד מצא עצמו משתלב בצבא ושואף להרחיק לכת ולהגביה עוף. על פי עדותו שלו היתה לאימו השפעה גדולה על האמיבציות שפיתח שכן היא הכריזה לכל מי שרצה לשמוע שהוא עוד יהיה גיבור, סופר ושגריר. אם התכוונה לכך או לא הוא אכן מילא את שלוש המשאלות בנאמנות. בשנת 1939 הוא עבר בהצטיינות את ההכשרה הצבאית הצרפתית לקראת קורס טיס אך נותר בדרגת טוראי כיון שהיה יהודי. הוא לחם בשירות צרפת החופשיה, והיה עליו להיאבק על מנת שיוכל לטוס ולהלחם בקרבות. שיחה שהיתה לו עם דה-גול הסתיימה כשהאחרון מאשר לו לצאת להלחם ומוסיף: "אל תשכח להיהרג" (Don’t forget to get killed). לאחר תבוסתה של צרפת נמלט לבריטניה והועבר לאפריקה. גארי השתדל לשמור על בקשתו של דה-גול. אותן שנים היו רצופות בכמעט תאונות הוא חלה בטיפוס, וניצל בקושי מהתנגשות עם פיל, טיסה עם טייס עיוור והתרסקויות אחרות. לפני שחזר להלחם עם הצרפתים הוא הספיק להחלים מטיפוס, ביולי 1945 קיבל את אול לגיון הכבוד מידי דה-גול. במהלך המלחמה כתב את ספרו הראשון "חינוך אירופאי", שזכה לפרס המבקרים הצרפתי. משנות החמישים ועד שנות השבעים פרסם כעשרים ספרים. באותה תקופה שימש כדיפלומט מטעם משרד החוץ הצרפתי, ונגע גם בתעשיית הקולנוע. כאמור ביקורות ההלל שזכה להן רק הכעיסו אותו. את ספרו "גרו קאלן" פרסם תחת השם אמיל אז'אר. הוא הוכיח את צביעות המבקרים שכן אלו כבר החלו לקונן על שקיעתו של גארי ולבשר על לידתו של כוכב חדש, טוב יותר – אמיל אז'אר. תחת השם אמיל אז'אר פרסם מספר ספרים במקביל. יש המוצאים בספריו את המלנכוליה והמעברים הקיצוניים שאפינו את חייו. מחשבות קיומיות, הצגת הכיעור והחיפוש אחר יופי פנימי אמיתי מקבלים ביטוי בספרים רבים. את הביוגורפיה שלו ביתר פירוט ניתן למצוא בין השאר, ברומן המומלץ "הבטחה עם שחר" ובשנים המאוחרות של חייו ב"כלב לבן".
בליל השלישי לדצמבר 1980 ירה לעצמו רומן גארי כדור בראש. התאבדותו היתה פתח לסיפור חייו של אדם שזכה לתהילה רבה אך זה לא הביא אותו לאושר. הוא התכונן היטב למוות. במכתב שהשאיר אחריו ציין שההתאבדות אינה קשורה למותה של אשתו, כוכבת הקולנוע הצרפתייה סיברג "מעריצי מועדון הלבבות השבורים מתבקשים לפנות למקום אחר" כתב במכתבו והמשיך: "ניתן להסביר את הכל בדיכאון, אם כי הדכאון היה שם כבר מזמן ולא מנע מבעדי לפתח קריירת כתיבה ספרותית. אם כן למה בכל זאת? יתכן שהתשובה תמונה בכותרת הזכרונות שלי: הלילה יהיה שקט..." התאבדות זו היתה פתח לחשיפה מפתיעה. לפני מותו מסר גארי לידי בנו והמו"ל שלו מעטפה שהכילה את זהותו השניה. עליהם הוטלה האחריות להחליט מתי ואיך לפרסם את תוכן המכתב. מספר חודשים אחרי מותו זכה קהל קוראים רחב לגלות שאמיל אז'אר, יורשו המבריק והמבטיח הוא לא אחר מגארי עצמו. את זהותו הכפולה הסביר גארי בין השאר בדעותיו על המבקרים. אלו אינם מסוגלים לתת ביקורת אמיתית, הוא טען, הם כבר לא מבקרים את הספר כי אם את הסופר, הוא רצה לזכות בביקורת מחוסרת דעות קדומות, וזכה בה. ספרו של אמיל אז'אר "כל החיים לפניו" זכה גם הוא, כמו "שורשי השמים", שנכתב תחת השם גארי, בפרס גונקארט המכובד. רומן גארי שלח ידו בכל, ומשלא בא על סיפוקו ניסה שוב לשלוח יד בזהות אחרת. הוא נולד ב1914 במוסקבה, בן לשחקנית סוג ז' ולמי שהיה ככל הנראה כוכב קולנוע דועך (זהות האב מוטלת בספק). אימו נינה (Nina Kacew) קיוותה שבנה יהיה כל מה שהיא לא ממש הצליחה להיות. בעלה נטש אותה ואת בנה בשלב מוקדם יחסית. בגיל שלוש עברו רומן ואימו לפולין וכשהיה בן שלוש-עשרה היא החליטה לסחוב אותו לצרפת. בעיני נינה היתה צרפת ארץ האמנציפציה והשוויון, כבר ברוסיה היא לימדה אותו צרפתית והתאמצה לטעת בו רגשות קירבה עזים למולדת החדשה. בצרפת גילה גארי שהוא רוסי מכדי להיות צרפתי, יהודי מכדי להיות רוסי, ואתאיסט מכדי להיות יהודי. מהר מאד מצא עצמו משתלב בצבא ושואף להרחיק לכת ולהגביה עוף. על פי עדותו שלו היתה לאימו השפעה גדולה על האמיבציות שפיתח שכן היא הכריזה לכל מי שרצה לשמוע שהוא עוד יהיה גיבור, סופר ושגריר. אם התכוונה לכך או לא הוא אכן מילא את שלוש המשאלות בנאמנות. בשנת 1939 הוא עבר בהצטיינות את ההכשרה הצבאית הצרפתית לקראת קורס טיס אך נותר בדרגת טוראי כיון שהיה יהודי. הוא לחם בשירות צרפת החופשיה, והיה עליו להיאבק על מנת שיוכל לטוס ולהלחם בקרבות. שיחה שהיתה לו עם דה-גול הסתיימה כשהאחרון מאשר לו לצאת להלחם ומוסיף: "אל תשכח להיהרג" (Don’t forget to get killed). לאחר תבוסתה של צרפת נמלט לבריטניה והועבר לאפריקה. גארי השתדל לשמור על בקשתו של דה-גול. אותן שנים היו רצופות בכמעט תאונות הוא חלה בטיפוס, וניצל בקושי מהתנגשות עם פיל, טיסה עם טייס עיוור והתרסקויות אחרות. לפני שחזר להלחם עם הצרפתים הוא הספיק להחלים מטיפוס, ביולי 1945 קיבל את אול לגיון הכבוד מידי דה-גול. במהלך המלחמה כתב את ספרו הראשון "חינוך אירופאי", שזכה לפרס המבקרים הצרפתי. משנות החמישים ועד שנות השבעים פרסם כעשרים ספרים. באותה תקופה שימש כדיפלומט מטעם משרד החוץ הצרפתי, ונגע גם בתעשיית הקולנוע. כאמור ביקורות ההלל שזכה להן רק הכעיסו אותו. את ספרו "גרו קאלן" פרסם תחת השם אמיל אז'אר. הוא הוכיח את צביעות המבקרים שכן אלו כבר החלו לקונן על שקיעתו של גארי ולבשר על לידתו של כוכב חדש, טוב יותר – אמיל אז'אר. תחת השם אמיל אז'אר פרסם מספר ספרים במקביל. יש המוצאים בספריו את המלנכוליה והמעברים הקיצוניים שאפינו את חייו. מחשבות קיומיות, הצגת הכיעור והחיפוש אחר יופי פנימי אמיתי מקבלים ביטוי בספרים רבים. את הביוגורפיה שלו ביתר פירוט ניתן למצוא בין השאר, ברומן המומלץ "הבטחה עם שחר" ובשנים המאוחרות של חייו ב"כלב לבן".
