רומן אסור
..ורק אתמול סיימה באווחת לשון אהבה בת שנתיים. בחדר הקטן בקצה המסדרון שבבית הוריה ,על המזרון הצר ,עירומים ודביקים, כשגדודי הפרפרים הירוקים המצויירים גודשים את הקירות ואפילו את הדלת ומאיימים לרדת עליה ולהוסיף על תחושת המחנק שבלבה,היססה כשאמרה:`` לא.. אני חושבת שאני פשוט. לא אוהבת אותך יותר!``. משונה היה לסלק אותו כך מאהבתה, במשפט קצר ופסקני,בשבת אחת של חופשה צבאית חטופה. אכזרי להדיח אותו, ציר המשיכה העיקרי בעולמה במשך זמן כה רב. הן עד לפני חודש היתה בכל יום שישי ממהרת ומבררת בסידרת טלפונים מתוחה אל מי תוכל להצטרף,אילו הורים או חברים מתכננים נסיעה לבסיס המרוחק בו נמצא עידו. בשבת מוקדם בבוקר, חיוך מאולץ על פניה : `` תודה על הטרמפ, מי הבן שלכם? כן זה באמת קשה..:`` , מנסה לנהל שיחת נימוסין בעוד גופה דואב ממתח הצפיה ולבה מיוסר מהידיעה כמה חפוזה תהיה הפגישה. וכשמתחילים הטירונים לזרום לרחבה, עטורים כטווסים בכומתות הכחולות, מודעים בגאוה לעצמם, עומדים עידו והיא , כשני זרים חבוקים,יודעים שאין די זמן לגשר על פער השבועות שחלפו כי בעוד שעה שוב יפרדו, והם ממהרים כבטקס קבוע אל מתחת לשיחי השיטה הנמוכים המשתרעים לאורך הכביש. ישובה בין עלים יבשים ושרידי ניירות ששמשו זוגות אחרים,כמהה לשוחח, לחוש את זרועותיו המחבקות ולשאוף את ריחו, אבל הוא ממהר וכבר הם שרועים על המצע הדוקרני וכעבור דקות מספר חיוכו מרוצה ואילו היא חשה את בכי התסכול חנוק בגרונה. כעת ,לא חלף שבוע, והיא חציה ישובה חציה שוכבת בטרנזיט המיטלטל, חוזרת מיום היכרות עם מסלול טיולים חדש כשראשה המאובק על ברכיו של איתן, עיניה עצומות והיא מעמידה פני ישנה. מדהים כמה גוונים יכול לאצור בתוכו המחנק אצל אותו אדם . בטנה וגרונה דחוסים במחנק של אושר,תשוקה והתרגשות. נשימתה מקוטעת כשידו מרפרפת על שערה כאילו מבלי משים בעודו משוחח עם היושבים במושב הקדמי. היד מרפרפת ואז כמענה לרחשי לבה ממשיכה ומתגנבת אל מתחת לחולצתה, בוחנת את עורפה, מצמררת ,גורמת לה לחוש בביטחה ששומעים את נשימתה בכל המכונית. ידו ממשיכה לטייל על גבה, מסכנת את בעליה ומעלה את המתח בגופה לדרגות שיא.שרק לא יתפס במראת הנהג. כעת ברורה התשובה לשאלה שהטיח בה עידו הנעלב בשבוע שעבר: ``מה קרה פתאום ? השתגעת ?`` אלי ידעה שזוהי השעה לה ארבה בשנה האחרונה, מצפה מבלי דעת אבל בדריכות עירנית לרגע בו יווצר המגע ותשוחרר המשיכה שביניהם. זו היתה הסיבה לכך שסיפרה לאיתן אמש כאילו בדרך אגב שסיימה את חברותה עם עידו, עכשיו מעידות הלטיפות שצדקה כשידעה כי האש הזו הדדית. ``הגענו``! ``ישנת טוב``? , מתרוממת כאילו משינה עמוקה ושולחת חיוך נבוך לאיתן :`` תודה``. כעבור יומיים, עסוקה בעבודה ובתכנונים לכיבושו והנה הגיעה השעה : `` מה ,אתה באמת יודע איפה אפשר לראות תנשמות? קח אותי איתך``, וכבר בלילה הם מטיילים במטעי הפקאן של הורי אשתו כשבנו הקטן בן השנתיים נשרך אחריהם בחושך. ראשיהם למעלה , תרים את הצמרות ,כמעט מועדת ונתלית על גופו . הנשיקה הזו היתה בלתי נמנעת, נשיקה ראשונה טועמת טעם חדש ואחריה הכל ברור- כאן עומד להתחיל רומן אסור.
..ורק אתמול סיימה באווחת לשון אהבה בת שנתיים. בחדר הקטן בקצה המסדרון שבבית הוריה ,על המזרון הצר ,עירומים ודביקים, כשגדודי הפרפרים הירוקים המצויירים גודשים את הקירות ואפילו את הדלת ומאיימים לרדת עליה ולהוסיף על תחושת המחנק שבלבה,היססה כשאמרה:`` לא.. אני חושבת שאני פשוט. לא אוהבת אותך יותר!``. משונה היה לסלק אותו כך מאהבתה, במשפט קצר ופסקני,בשבת אחת של חופשה צבאית חטופה. אכזרי להדיח אותו, ציר המשיכה העיקרי בעולמה במשך זמן כה רב. הן עד לפני חודש היתה בכל יום שישי ממהרת ומבררת בסידרת טלפונים מתוחה אל מי תוכל להצטרף,אילו הורים או חברים מתכננים נסיעה לבסיס המרוחק בו נמצא עידו. בשבת מוקדם בבוקר, חיוך מאולץ על פניה : `` תודה על הטרמפ, מי הבן שלכם? כן זה באמת קשה..:`` , מנסה לנהל שיחת נימוסין בעוד גופה דואב ממתח הצפיה ולבה מיוסר מהידיעה כמה חפוזה תהיה הפגישה. וכשמתחילים הטירונים לזרום לרחבה, עטורים כטווסים בכומתות הכחולות, מודעים בגאוה לעצמם, עומדים עידו והיא , כשני זרים חבוקים,יודעים שאין די זמן לגשר על פער השבועות שחלפו כי בעוד שעה שוב יפרדו, והם ממהרים כבטקס קבוע אל מתחת לשיחי השיטה הנמוכים המשתרעים לאורך הכביש. ישובה בין עלים יבשים ושרידי ניירות ששמשו זוגות אחרים,כמהה לשוחח, לחוש את זרועותיו המחבקות ולשאוף את ריחו, אבל הוא ממהר וכבר הם שרועים על המצע הדוקרני וכעבור דקות מספר חיוכו מרוצה ואילו היא חשה את בכי התסכול חנוק בגרונה. כעת ,לא חלף שבוע, והיא חציה ישובה חציה שוכבת בטרנזיט המיטלטל, חוזרת מיום היכרות עם מסלול טיולים חדש כשראשה המאובק על ברכיו של איתן, עיניה עצומות והיא מעמידה פני ישנה. מדהים כמה גוונים יכול לאצור בתוכו המחנק אצל אותו אדם . בטנה וגרונה דחוסים במחנק של אושר,תשוקה והתרגשות. נשימתה מקוטעת כשידו מרפרפת על שערה כאילו מבלי משים בעודו משוחח עם היושבים במושב הקדמי. היד מרפרפת ואז כמענה לרחשי לבה ממשיכה ומתגנבת אל מתחת לחולצתה, בוחנת את עורפה, מצמררת ,גורמת לה לחוש בביטחה ששומעים את נשימתה בכל המכונית. ידו ממשיכה לטייל על גבה, מסכנת את בעליה ומעלה את המתח בגופה לדרגות שיא.שרק לא יתפס במראת הנהג. כעת ברורה התשובה לשאלה שהטיח בה עידו הנעלב בשבוע שעבר: ``מה קרה פתאום ? השתגעת ?`` אלי ידעה שזוהי השעה לה ארבה בשנה האחרונה, מצפה מבלי דעת אבל בדריכות עירנית לרגע בו יווצר המגע ותשוחרר המשיכה שביניהם. זו היתה הסיבה לכך שסיפרה לאיתן אמש כאילו בדרך אגב שסיימה את חברותה עם עידו, עכשיו מעידות הלטיפות שצדקה כשידעה כי האש הזו הדדית. ``הגענו``! ``ישנת טוב``? , מתרוממת כאילו משינה עמוקה ושולחת חיוך נבוך לאיתן :`` תודה``. כעבור יומיים, עסוקה בעבודה ובתכנונים לכיבושו והנה הגיעה השעה : `` מה ,אתה באמת יודע איפה אפשר לראות תנשמות? קח אותי איתך``, וכבר בלילה הם מטיילים במטעי הפקאן של הורי אשתו כשבנו הקטן בן השנתיים נשרך אחריהם בחושך. ראשיהם למעלה , תרים את הצמרות ,כמעט מועדת ונתלית על גופו . הנשיקה הזו היתה בלתי נמנעת, נשיקה ראשונה טועמת טעם חדש ואחריה הכל ברור- כאן עומד להתחיל רומן אסור.
אני ממתינה בקוצר רוח לעוד... כבר מתגעגעת לטעם