רומל
- פותח הנושא דער משכיל
- פורסם בתאריך
../images/Emo12.gif
'דער משכיל', הלא הוא 'ניו יורקר', הלא הוא 'לוו', הוא מחברי הפורום הראשונים. לאחרונה הוא עזב אותנו קצת, אבל טעית בו, הוא אינו ממבקשי שיעורי הבית
(ד'ר משכיל. למעשה אתה אשם! נעלמת לחלוטין ואתה קופץ דווקא בתקופה שהתקפות השיעורים מתחילות? 'שוב יום אחד לפני...')
'דער משכיל', הלא הוא 'ניו יורקר', הלא הוא 'לוו', הוא מחברי הפורום הראשונים. לאחרונה הוא עזב אותנו קצת, אבל טעית בו, הוא אינו ממבקשי שיעורי הבית
האייל הקורא
New member
איה בלי
אלימות זה לא בריא ...
אלימות זה לא בריא ...
האייל הקורא
New member
דער זאת
שאלה קשה לענות עליה ... לפי דעתי אין עוררים שרומל היה מצביא גדול, בקשר לזה שהוא היה איש מוסר אני לא יודע עד כמה הוא עשה את המעשים ממניעים מוסרים על דברים אלו קוכלין הוא האיש שלנו בנושא
שאלה קשה לענות עליה ... לפי דעתי אין עוררים שרומל היה מצביא גדול, בקשר לזה שהוא היה איש מוסר אני לא יודע עד כמה הוא עשה את המעשים ממניעים מוסרים על דברים אלו קוכלין הוא האיש שלנו בנושא
שלום החייל
New member
ארווין רומל
גיבור אמיתי מצביא גאון אסטרטג ענק שהוכיח את עצמו שוב ושוב במלחמת העולם ה2 אם בפלישה לצרפת עם הפנזרים שלו דרך על עלמיין והשיעור שהוא לימד את מונטגומרי (המוערך יותר מדי הרבה יותר מידי) וכמובן בהשתתפותו בנסיון להתנקש בחייו של היטלר ולמי שלא יודע בעל עלמיין כוחותיו תפסו גדוד יהודי של הצבא הבריטי ולמרות שקיבל הוראה מהיטלר להוציא את כולם להורג הוא לא עשה זאת ואפילו שיחרר אותם האיש היה גאון צבאי "שועל המדבר" היה האויב המפחיד החכם והחזק ביותר של בעלות הברית במלחמת העולם
גיבור אמיתי מצביא גאון אסטרטג ענק שהוכיח את עצמו שוב ושוב במלחמת העולם ה2 אם בפלישה לצרפת עם הפנזרים שלו דרך על עלמיין והשיעור שהוא לימד את מונטגומרי (המוערך יותר מדי הרבה יותר מידי) וכמובן בהשתתפותו בנסיון להתנקש בחייו של היטלר ולמי שלא יודע בעל עלמיין כוחותיו תפסו גדוד יהודי של הצבא הבריטי ולמרות שקיבל הוראה מהיטלר להוציא את כולם להורג הוא לא עשה זאת ואפילו שיחרר אותם האיש היה גאון צבאי "שועל המדבר" היה האויב המפחיד החכם והחזק ביותר של בעלות הברית במלחמת העולם
שלום החייל
New member
היתה יחידה כזו כבר אז
ראיתי את הביוגרפיה של רומל לפני שנה בערך בערוץ ההיסטוריה וזה מה שאמרו שם
ראיתי את הביוגרפיה של רומל לפני שנה בערך בערוץ ההיסטוריה וזה מה שאמרו שם
ולשאלתך, איש: אני יודע עלאסטרטגיה
ועל מלחמה"ע II הרבה פחות מהרבה אנשים כאן, אבל גם אני חייב לומר שמכל הידוע לי, האיש יהה עילוי אסטרטגי. שמעתי גם על דחייתו את הסטיות של הנאצים (כלומר כל דבר שלא קשור ללחימה בכוחות מזוינים של הצד השני) - אבל אני באמת לא יודע מספיק פרטים. יוע לי, כמו שצוין כאן, שהוא היה חבר בקשר נגד היטלר, אבל קוכולין הוא באמת האיש שלך לשאלות כאלה.
ועל מלחמה"ע II הרבה פחות מהרבה אנשים כאן, אבל גם אני חייב לומר שמכל הידוע לי, האיש יהה עילוי אסטרטגי. שמעתי גם על דחייתו את הסטיות של הנאצים (כלומר כל דבר שלא קשור ללחימה בכוחות מזוינים של הצד השני) - אבל אני באמת לא יודע מספיק פרטים. יוע לי, כמו שצוין כאן, שהוא היה חבר בקשר נגד היטלר, אבל קוכולין הוא באמת האיש שלך לשאלות כאלה.
האמת היא שהוא היה גם זה וגם זה
לא הייתי נסחף בביטויים כמו "גיבור אמיתי" או "חייל אצילי", אבל אין ספק שרומל היה בין המוסריים שבמפקדי הוורמאכט. מעולם לא התלכלך בפשעי מלחמה, ובמקרה אחד לפחות שרף הוראה פושעת שהגיעה לגייסותיו. מצד שני, שים לב שהוא לא שירת מעולם במקומות בהם התרחשו מירב הפשעים- רוסיה ופולין, אלא רק באפריקה, איטליה ומאוחר יותר גם בצרפת. "חייל אצילי"? אני לא יודע. אין ספק שרומל (כמו כמה מיריביו הבריטיים בצפון אפריקה) האמין בקודים מסויימים של הגינות צבאית וכך נהג. באשר למצביא גאוני אין ספק, על אף שהיו לו גם חסרונות רבים. כוחו היה במקוריותו המדהימה וביכולתו לשבור תפיסות מחשבה מאובנות. למשל- הוא הבין שלחימה במדבר כמוה כלחימה בים- אין משמעות לכמות השטח שאתה מחזיק בידך, אלא רק לשאלה האם הגעת כבר ליעד זה או אחר. הוא ביקר את העמדות הקדמיות כל הזמן, נותן הוראות מפתיעות בלי הפסק ומעורב בכל פרט ופרט על הנעשה בחזית. חסרונו היה בפזיזותו הרבה, בנמהרותו, בנטייתו לשבור שרשראות פיקוד (הרגל מזיק ביותר בכל צבא) ובמיוחד בחוסר הבנתו המוחלט באסטרטגיה. רומל היה טקטיקן מבריק, שהתעסק רק עם החזית "שלו", ולא חשב כלל וכלל על שאר חזיתות המלחמה. ולסיכום אומר- מצביא גאוני, אך רק בתחום הטקטיקה. רומל הוא מקרה טרגי של אדם ששמר על א-פוליטיות קיצונית ושירת משטר פושע, תוך כדי שמירה אמיתית על ניקיון כפיים. לתנועת ההתנגדות הגרמנית הצטרף רק בסוף, בימים האחרונים ממש. לא פשעי המשטר הנאצי הניעו אותו לעשות זאת, אלא מצבה הצבאי הנואש של גרמניה. זאת למרות שהתנגד בחריפות לאותם הפשעים ואף מחה בפני היטלר על כמה מהם. מצד שני, אמר לידידו אדמירל רוגה כי אם תהיה לגרמניה פצצת אטום, יש להמשיך במלחמה. בכל מקרה הצטרף ביולי 1944 למתנגדיו של היטלר, ורק פציעתו חסרת המזל בהפצצה אווירית מנעה ממנו להעביר לרשותם את כוחו הצבאי האדיר. בסופו של דבר, כידוע, הוכרח להתאבד בידי הנאצים. הוא העדיף לעשות זאת, ובלבד שמשפחתו לא תיפגע. סצינת מותו של רומל היא נוגה במיוחד. המרצחים הנאציים דפקו על דלתו וביקשו ממנו להוועד איתם ביחידות. שם הסבירו לו כי עליו להתאבד, ולא תיפגע משפחתו. רומל הסכים. הוא נפרד מאשתו ומילדיו, לבש את המעיל הישן של אפריקה-קורפס ולקח בידו את מטה הפילדמרשל. אזי יצא לדרך האחרונה ממנה לא שב. מעניין לציין שלקראת סוף חייו התחיל לשנות החייל המושבע, הא-פוליטי את עורו. הוא הביע מיאוס מהיטלר, מגרמניה הנאצית ואפילו מהדרך הצבאית בה הלך כל חייו. כמה שבועות לפני שמת, המליץ לבנו להיות "רופא ולא חייל", וזה אומר הכל. דרכו של רומל, א-פוליטיות במשטר רצחני ופושע, היתה רצופה סתירות מתחילתה ולא יכלה להסתיים אלא ביגון, מוות ואובדן.
לא הייתי נסחף בביטויים כמו "גיבור אמיתי" או "חייל אצילי", אבל אין ספק שרומל היה בין המוסריים שבמפקדי הוורמאכט. מעולם לא התלכלך בפשעי מלחמה, ובמקרה אחד לפחות שרף הוראה פושעת שהגיעה לגייסותיו. מצד שני, שים לב שהוא לא שירת מעולם במקומות בהם התרחשו מירב הפשעים- רוסיה ופולין, אלא רק באפריקה, איטליה ומאוחר יותר גם בצרפת. "חייל אצילי"? אני לא יודע. אין ספק שרומל (כמו כמה מיריביו הבריטיים בצפון אפריקה) האמין בקודים מסויימים של הגינות צבאית וכך נהג. באשר למצביא גאוני אין ספק, על אף שהיו לו גם חסרונות רבים. כוחו היה במקוריותו המדהימה וביכולתו לשבור תפיסות מחשבה מאובנות. למשל- הוא הבין שלחימה במדבר כמוה כלחימה בים- אין משמעות לכמות השטח שאתה מחזיק בידך, אלא רק לשאלה האם הגעת כבר ליעד זה או אחר. הוא ביקר את העמדות הקדמיות כל הזמן, נותן הוראות מפתיעות בלי הפסק ומעורב בכל פרט ופרט על הנעשה בחזית. חסרונו היה בפזיזותו הרבה, בנמהרותו, בנטייתו לשבור שרשראות פיקוד (הרגל מזיק ביותר בכל צבא) ובמיוחד בחוסר הבנתו המוחלט באסטרטגיה. רומל היה טקטיקן מבריק, שהתעסק רק עם החזית "שלו", ולא חשב כלל וכלל על שאר חזיתות המלחמה. ולסיכום אומר- מצביא גאוני, אך רק בתחום הטקטיקה. רומל הוא מקרה טרגי של אדם ששמר על א-פוליטיות קיצונית ושירת משטר פושע, תוך כדי שמירה אמיתית על ניקיון כפיים. לתנועת ההתנגדות הגרמנית הצטרף רק בסוף, בימים האחרונים ממש. לא פשעי המשטר הנאצי הניעו אותו לעשות זאת, אלא מצבה הצבאי הנואש של גרמניה. זאת למרות שהתנגד בחריפות לאותם הפשעים ואף מחה בפני היטלר על כמה מהם. מצד שני, אמר לידידו אדמירל רוגה כי אם תהיה לגרמניה פצצת אטום, יש להמשיך במלחמה. בכל מקרה הצטרף ביולי 1944 למתנגדיו של היטלר, ורק פציעתו חסרת המזל בהפצצה אווירית מנעה ממנו להעביר לרשותם את כוחו הצבאי האדיר. בסופו של דבר, כידוע, הוכרח להתאבד בידי הנאצים. הוא העדיף לעשות זאת, ובלבד שמשפחתו לא תיפגע. סצינת מותו של רומל היא נוגה במיוחד. המרצחים הנאציים דפקו על דלתו וביקשו ממנו להוועד איתם ביחידות. שם הסבירו לו כי עליו להתאבד, ולא תיפגע משפחתו. רומל הסכים. הוא נפרד מאשתו ומילדיו, לבש את המעיל הישן של אפריקה-קורפס ולקח בידו את מטה הפילדמרשל. אזי יצא לדרך האחרונה ממנה לא שב. מעניין לציין שלקראת סוף חייו התחיל לשנות החייל המושבע, הא-פוליטי את עורו. הוא הביע מיאוס מהיטלר, מגרמניה הנאצית ואפילו מהדרך הצבאית בה הלך כל חייו. כמה שבועות לפני שמת, המליץ לבנו להיות "רופא ולא חייל", וזה אומר הכל. דרכו של רומל, א-פוליטיות במשטר רצחני ופושע, היתה רצופה סתירות מתחילתה ולא יכלה להסתיים אלא ביגון, מוות ואובדן.
עוד פרטים על רומל והקשר נגד היטלר
וכאן אני מצטט ממחקר שכתבתי בזמנו: על הצטרפותו של רומל לקשר. ד"ר קארל גרדלר, המוזכר בקטע, הוא המנהיג האזרחי-פוליטי של תנועת ההתנגדות הגרמנית: דווקא בחודשים הקשים של סוף 1943 ותחילת 1944, כאשר מרחב הפעולה של תנועת ההתנגדות הלך והצטמצם, רקם הד"ר קארל גרדלר תוכנית חדשה, שנועדה להגביר את הסיכויים להפלת המשטר בהפיכה צבאית. הוא ועמיתיו ידעו שעל מנת למנוע מלחמת אזרחים בגרמניה, וליצור משטר יציב שעומד על רגליו, הם חייבים למצוא דמות פופולרית, שתזכה לאמון מקסימלי בקרב הציבור הגרמני, על אזרחיו וחייליו. באווירה המיליטריסטית של אותה תקופה, היה ברור שרק גנרל יכול למלא תפקיד כזה. כמו כן היה ברור שבק וויצלבן, שני המפקדים הבכירים שעמדו לרשות תנועת ההתנגדות, לא ייצלחו לתפקיד. שניהם היו אנשים מבוגרים, שפרשו מתפקידם הצבאי זה מכבר, ושמם לא היה מוכר לציבור ולגייסות. במצב עניינים זה, שם ד"ר גרדלר את עינו על בעל ברית פוטנציאלי, חדש ומפתיע, שלא היה בקשר עם תנועת ההתנגדות בעבר9. המדובר הוא בפילדמרשל ארווין רומל, מצביא המלחמה המזהיר של המערכה בצפון אפריקה, שכונה על ידי חייליו ויריביו "שועל המדבר". בשלוש השנים האחרונות, מאז הובס באל עלמיין, עבר סידרה של עימותים קשים עם הפיהרר, ובין השניים שררו יחסים מעורערים, אם לא יחסי איבה ממש. רומל, חייל א-פוליטי, לא אנטי-נאצי אך בהחלט גם לא נאצי, התייאש זה מכבר מסיכויי ההצלחה במלחמה. בעיניו, יביא המשך המאבק האבוד לשתי תוצאות הרות אסון: חורבנה המוחלט של גרמניה והשתלטות הבולשביזם על אירופה. יתר על כן, הוא תיעב את הס.ס. והתנגד נמרצות לפשעיו, עליהם ניסה למחות בפני הפיהרר עצמו10. צירופו של רומל לקשר המתגבש טמן בחובו יתרונות רבים. ראשית, הוא היה אליל בעיני הציבור הגרמני, ונחשב לגיבור מלחמה הרואי, שני בפופולריות רק לפיהרר עצמו. שנית, רבים ממצביאי בעלות הברית רכשו לו הערכה רבה, מאחר והיה גאון צבאי, שהקפיד להלחם "מלחמה נקייה" ולא היה מעורב בפשעי מלחמה. שלישית, הוא היה ידוע כאיש של כבוד, שלא יכזיב את הקושרים בעת מבחן, ורביעית- חשוב מכל- תחת פיקודו עמד צבא אדיר- קבוצת ארמיות שלמה בחזית המערב. צירוף תכונות אלו הפך אותו לאיש האידיאלי למגר את כוחות הס.ס., לרכוש את אמון הציבור הגרמני לאחר ההפיכה ולדון על תנאי שלום הוגנים עם בעלות הברית11. במצב עניינים זה, קל להבין מדוע כלל ד"ר גרדלר את רומל בתוכניותיו. כעת- נותר רק למצוא את חוליית הקשר המתאימה. האיש שידבר על ליבו של רומל, וישכנע אותו להצטרף לתנועה. איש כזה נגלה לגרדלר בדמותו של ד"ר קארל שטרולין, ראש עיריית שטוטגרט וחבר התנגדות ותיק. הוא היה בקשרי ידידות הדוקים עם גרדלר ורומל כאחד, ולכן היווה את האדם האידאלי למשימה. למעשה, נוצר הקשר הראשון עם רומל עוד קודם לכן. ד"ר שטרולין, שחיבר יחד עם גרדלר תזכיר חריף כנגד רדיפות היהודים, דאג להראותו לפילדרמשל, דרך אישתו. רומל התרשם מאד מהמסמך, ואמר כי "אלו בדיוק הדברים עליהם חשב"12. מעודד מהצלחתו זאת, נפגש ראש העיר פעם נוספת עם רומל. אך הפעם נאמרו דברים ברורים יותר. שטרולין סיפר לפילדרמרשל על הקשר המתגבש, בלא להזכיר את הכוונה לרצוח את הפיהרר, וביקש ממנו להצטרף. "אתה האיש היחיד", אמר לו, "שיכול למנוע מלחמת אזרחים בגרמניה. אתה חייב לתת את שמך לתנועה"13. רומל היסס. לא בקלות ייקח חייל א-פוליטי שכמותו חלק בהפיכה צבאית אנטי-נאצית. אך המצב הצבאי הגרוע, וכשלונותיו לשכנע את היטלר שהמלחמה אבודה ויש לכרות שלום- הכריעו את הכף. גם לראש מטהו, גנרל שפיידל, אנטי-נאצי וחבר בתנועת ההתנגדות, היה חלק בהחלטתו זאת. בפגישה נוספת עם שטרולין, ביוני, אמר שקיבל החלטה. "אני חושב", הכריז בפניו, "שחובתי היא להושיע את גרמניה"14. רומל נכנס לתנועת ההתנגדות בכל כובד משקלו. הוא התחייב לנאמנות מלאה, יהיה אשר יהיה, ולמרות שהתנגד להתנקשות בהיטלר, העביר לאנשים בברלין מסר שהם "יכולים לסמוך עליו"15. התלהבותם של גרדלר וחבריו הייתה כל כך גדולה, עד שעלתה אף הצעה להעמיד את רומל בראש- במקומו של בק. חשוב לציין שצירופו של רומל עורר התנגדות ומירמור בקרב רבים מותיקי ההתנגדות, שראו בו נאצי ואופורטוניסט ששירת את היטלר בנאמנות, ונוטש אותו רק כי המלחמה אבודה. מסיבה זאת, ככל הנראה, לא נידונה ההצעה להעמידו בראש ברצינות16. רומל, ללא קשר לשאלת המנהיגות, ניגש במרץ אופייני לעבודה. הוא דיבר, בנפרד, עם כל מפקדי הארמיות בצרפת וביקש את נאמנותם. הצלחתו הייתה מדהימה: אחד אחרי השני, התחייבו המפקדים להשמע להוראותיו, אפילו אם יגיעו הוראות סותרות ממפקדת הפיהרר. בפעם הראשונה מאז פיטוריו של ויצלבן עמד לרשות תנועת ההתנגדות כוח צבאי עצום במערב, תחת פיקודו של פילדמרשל עוצמתי, נמרץ ופופולרי17. ובינתיים, בעוד רומל מגייס את תמיכתם של מפקדי המערב, נמשכה עבודת המטה בברלין. בסתר, תחת מסווה, הכינו שטאופנברג וחבריו את תוכניות ההפיכה, להן ניתן שם הצופן "ואלקירי". במיתולוגיה הגרמנית, היו הואלקיריות אלות מלחמה עוצמתיות, המעופפות מעל שדה הקרב ומחליטות מי יחיה ומי ימות. ה"ואלקירי" המודרנית של תנועת ההתנגדות הייתה אמורה לגזור את דינו של היטלר למוות. (המשך בהודעה הבאה על תפקיד הערכים הא-פוליטיים במחשבתו של רומל)
וכאן אני מצטט ממחקר שכתבתי בזמנו: על הצטרפותו של רומל לקשר. ד"ר קארל גרדלר, המוזכר בקטע, הוא המנהיג האזרחי-פוליטי של תנועת ההתנגדות הגרמנית: דווקא בחודשים הקשים של סוף 1943 ותחילת 1944, כאשר מרחב הפעולה של תנועת ההתנגדות הלך והצטמצם, רקם הד"ר קארל גרדלר תוכנית חדשה, שנועדה להגביר את הסיכויים להפלת המשטר בהפיכה צבאית. הוא ועמיתיו ידעו שעל מנת למנוע מלחמת אזרחים בגרמניה, וליצור משטר יציב שעומד על רגליו, הם חייבים למצוא דמות פופולרית, שתזכה לאמון מקסימלי בקרב הציבור הגרמני, על אזרחיו וחייליו. באווירה המיליטריסטית של אותה תקופה, היה ברור שרק גנרל יכול למלא תפקיד כזה. כמו כן היה ברור שבק וויצלבן, שני המפקדים הבכירים שעמדו לרשות תנועת ההתנגדות, לא ייצלחו לתפקיד. שניהם היו אנשים מבוגרים, שפרשו מתפקידם הצבאי זה מכבר, ושמם לא היה מוכר לציבור ולגייסות. במצב עניינים זה, שם ד"ר גרדלר את עינו על בעל ברית פוטנציאלי, חדש ומפתיע, שלא היה בקשר עם תנועת ההתנגדות בעבר9. המדובר הוא בפילדמרשל ארווין רומל, מצביא המלחמה המזהיר של המערכה בצפון אפריקה, שכונה על ידי חייליו ויריביו "שועל המדבר". בשלוש השנים האחרונות, מאז הובס באל עלמיין, עבר סידרה של עימותים קשים עם הפיהרר, ובין השניים שררו יחסים מעורערים, אם לא יחסי איבה ממש. רומל, חייל א-פוליטי, לא אנטי-נאצי אך בהחלט גם לא נאצי, התייאש זה מכבר מסיכויי ההצלחה במלחמה. בעיניו, יביא המשך המאבק האבוד לשתי תוצאות הרות אסון: חורבנה המוחלט של גרמניה והשתלטות הבולשביזם על אירופה. יתר על כן, הוא תיעב את הס.ס. והתנגד נמרצות לפשעיו, עליהם ניסה למחות בפני הפיהרר עצמו10. צירופו של רומל לקשר המתגבש טמן בחובו יתרונות רבים. ראשית, הוא היה אליל בעיני הציבור הגרמני, ונחשב לגיבור מלחמה הרואי, שני בפופולריות רק לפיהרר עצמו. שנית, רבים ממצביאי בעלות הברית רכשו לו הערכה רבה, מאחר והיה גאון צבאי, שהקפיד להלחם "מלחמה נקייה" ולא היה מעורב בפשעי מלחמה. שלישית, הוא היה ידוע כאיש של כבוד, שלא יכזיב את הקושרים בעת מבחן, ורביעית- חשוב מכל- תחת פיקודו עמד צבא אדיר- קבוצת ארמיות שלמה בחזית המערב. צירוף תכונות אלו הפך אותו לאיש האידיאלי למגר את כוחות הס.ס., לרכוש את אמון הציבור הגרמני לאחר ההפיכה ולדון על תנאי שלום הוגנים עם בעלות הברית11. במצב עניינים זה, קל להבין מדוע כלל ד"ר גרדלר את רומל בתוכניותיו. כעת- נותר רק למצוא את חוליית הקשר המתאימה. האיש שידבר על ליבו של רומל, וישכנע אותו להצטרף לתנועה. איש כזה נגלה לגרדלר בדמותו של ד"ר קארל שטרולין, ראש עיריית שטוטגרט וחבר התנגדות ותיק. הוא היה בקשרי ידידות הדוקים עם גרדלר ורומל כאחד, ולכן היווה את האדם האידאלי למשימה. למעשה, נוצר הקשר הראשון עם רומל עוד קודם לכן. ד"ר שטרולין, שחיבר יחד עם גרדלר תזכיר חריף כנגד רדיפות היהודים, דאג להראותו לפילדרמשל, דרך אישתו. רומל התרשם מאד מהמסמך, ואמר כי "אלו בדיוק הדברים עליהם חשב"12. מעודד מהצלחתו זאת, נפגש ראש העיר פעם נוספת עם רומל. אך הפעם נאמרו דברים ברורים יותר. שטרולין סיפר לפילדרמרשל על הקשר המתגבש, בלא להזכיר את הכוונה לרצוח את הפיהרר, וביקש ממנו להצטרף. "אתה האיש היחיד", אמר לו, "שיכול למנוע מלחמת אזרחים בגרמניה. אתה חייב לתת את שמך לתנועה"13. רומל היסס. לא בקלות ייקח חייל א-פוליטי שכמותו חלק בהפיכה צבאית אנטי-נאצית. אך המצב הצבאי הגרוע, וכשלונותיו לשכנע את היטלר שהמלחמה אבודה ויש לכרות שלום- הכריעו את הכף. גם לראש מטהו, גנרל שפיידל, אנטי-נאצי וחבר בתנועת ההתנגדות, היה חלק בהחלטתו זאת. בפגישה נוספת עם שטרולין, ביוני, אמר שקיבל החלטה. "אני חושב", הכריז בפניו, "שחובתי היא להושיע את גרמניה"14. רומל נכנס לתנועת ההתנגדות בכל כובד משקלו. הוא התחייב לנאמנות מלאה, יהיה אשר יהיה, ולמרות שהתנגד להתנקשות בהיטלר, העביר לאנשים בברלין מסר שהם "יכולים לסמוך עליו"15. התלהבותם של גרדלר וחבריו הייתה כל כך גדולה, עד שעלתה אף הצעה להעמיד את רומל בראש- במקומו של בק. חשוב לציין שצירופו של רומל עורר התנגדות ומירמור בקרב רבים מותיקי ההתנגדות, שראו בו נאצי ואופורטוניסט ששירת את היטלר בנאמנות, ונוטש אותו רק כי המלחמה אבודה. מסיבה זאת, ככל הנראה, לא נידונה ההצעה להעמידו בראש ברצינות16. רומל, ללא קשר לשאלת המנהיגות, ניגש במרץ אופייני לעבודה. הוא דיבר, בנפרד, עם כל מפקדי הארמיות בצרפת וביקש את נאמנותם. הצלחתו הייתה מדהימה: אחד אחרי השני, התחייבו המפקדים להשמע להוראותיו, אפילו אם יגיעו הוראות סותרות ממפקדת הפיהרר. בפעם הראשונה מאז פיטוריו של ויצלבן עמד לרשות תנועת ההתנגדות כוח צבאי עצום במערב, תחת פיקודו של פילדמרשל עוצמתי, נמרץ ופופולרי17. ובינתיים, בעוד רומל מגייס את תמיכתם של מפקדי המערב, נמשכה עבודת המטה בברלין. בסתר, תחת מסווה, הכינו שטאופנברג וחבריו את תוכניות ההפיכה, להן ניתן שם הצופן "ואלקירי". במיתולוגיה הגרמנית, היו הואלקיריות אלות מלחמה עוצמתיות, המעופפות מעל שדה הקרב ומחליטות מי יחיה ומי ימות. ה"ואלקירי" המודרנית של תנועת ההתנגדות הייתה אמורה לגזור את דינו של היטלר למוות. (המשך בהודעה הבאה על תפקיד הערכים הא-פוליטיים במחשבתו של רומל)
פילדרמשל רומל- חייל א-פוליטי?
וניתוח נוסף על תפקיד הערכים הא-פוליטיים במחשבתו של רומל: "רומל, חייל מקצועי בכל רמ"ח אבריו, היה בין המעטים שהאמינו באמת ובתמים בערכי הא-פוליטיות והתמידו בהם. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה, והמשיך לשרת גם ברייכסוור של רפובליקת ויימאר, מבלי לנסות ולחתור תחת המשטר. כאשר עלה היטלר, עבר לשרת אותו בנאמנות דומה. רומל לא הבין דבר בפוליטיקה, ולמרות שלא היה נאצי, העריץ את היטלר כמנהיג שמביא שגשוג וגדולה לגרמניה. במלחמת העולם השנייה דבק בהשקפות אלו, ושירת את הפיהרר בנאמנות במערכה הגדולה בצפון אפריקה, שם בלט כטקטיקן מזהיר ומקורי28. אולם לצד דבקותו בערכי הא-פוליטיות, לא נטש רומל את ערכי המוסר והכבוד החיילי. לצד נאמנותו להיטלר, נמנע בעקשנות מלבצע פשעי מלחמה. כאשר הגיעה אליו הוראה לרצוח שבויים מהקומנדו הבריטי, שרף אותה ומנע ממנה להגיע אל הגייסות. התייחסותו לשבויים הייתה אבירית ומכובדת, ובמדבר הצפון אפריקאי ניסה לנהל "מלחמה נקייה". הדברים הגיעו עד כדי כך, שגם אויביו של רומל כיבדוהו והעריכוהו. הגנרל הבריטי אוקינלק, אחד מיריביו המרים בצפון אפריקה, כתב כי הוא מצדיע לו "כחייל וכאדם". כאשר חזר לאירופה, וגילה את הפרטים על השמדת היהודים והטרור הנאצי במזרח, מחה פעם אחר פעם על הדברים בפני היטלר. הוא הסכים לחתום על התזכיר הפרו יהודי של גרדלר ושטרולין29. בעולם הנאצי המטורף, עולם של פשעי מלחמה ופושעי מלחמה, ניסה רומל לשמור על "ידיים נקיות" בכל כוחו, תוך כדי ביצוע של תפקידו הצבאי. ניתן לומר כי חטאו היחיד הוא ששירת בכשרון רב משטר פושע. אולם כאשר מנתחים את התנהגותו של רומל, חשוב לציין את העובדה הבאה: ככל שסלד מפשעי הס.ס., לא הניעו אותו אלו להתנגדות למשטר. הוא נשאר דבק בא-פוליטיות החיילית, והמשיך למלא את תפקידו נאמנה. רק סידרת התנגשויות עם היטלר, בעיקר בנושא הצבאי, החלה לפקוח את עיניו . לאט ובהדרגה הבין שכחייל א-פוליטי, עליו לשרת את ארצו על ידי מניעת האסון הצבאי שהולך ונוחת עליה30. דבר זה, כך הבין, ניתן לעשות רק באמצעות הפלת הנאציזם. לכן שיתף פעולה עם קושרי 20 ביולי, ולא משום סיבה אחרת. הוא עשה זאת תוך היסוסים גדולים, מאחר והא-פוליטיות הקיצונית ליוותה אותו כל חייו. אך בניגוד לקלוגה ו"אנשי הקש" האחרים, היה רומל איש של יושר וכבוד. מרגע שנתן את מילתו, לא היסס ולא ערק. הוא פעל במלוא הקיטור למען הצלחת המטרה, ורק פציעתו חסרת המזל, ב- 17 ביולי, מנעה ממנו לנצל את כוחו הצבאי, דבר שהיה יכול להטות את הכף לטובת הקושרים. דומה שרק לאחר כשלון קשר 20 ביולי, ומותם האכזרי של קצינים כה רבים, נפקחו עיניו של רומל לראות את טיבו של המשטר אותו שירת זמן כה רב. דכאונו, בריאותו הלקוייה והזעזוע שספג כתוצאה ממות חבריו- הכריעו את הכף. "אותו שוטה ארור!", זעק, כאשר הזכיר לו אי-מי את שמו של הפיהרר, אותו העריץ בעבר31. הוא מאס במלחמה האבודה, ובדרך הצבאית בה הלך כל חייו. בשיחה עם בנו, הפציר בו לא להיות חייל, ובהזדמנות אחרת הביע את כמיהתו לעסוק בפרוייקטים הנדסיים של ימי שלום. כאשר נקשו שליחי הרצח על דלתו, בחר לבלוע רעל מאשר להתלות על אנקול בכלא הגסטפו. הוא סירב לבקשתו של עוזרו הנאמן, אלדינגר, לפרוץ את דרכו ביריות החוצה, כפי שעשה פעמים כה רבות בקריירה הקרבית שלו32. אך רומל, שלא הכיר חיים אחרים מלבד חיי הצבא, לא היה יכול לנוטשם לחלוטין גם על סף המוות. הוא עטה את המעיל הצבאי הישן של "אפריקה קורפס", אחז בידו את מטה הפילדמרשל, ויצא עם רוצחי הס.ס. לדרכו האחרונה, ממנה לא שב33. מותו של רומל, הסימלי והטרגי כל כך, מסמל את כשלונה המוחלט של הדרך הא-פוליטית. בניגוד לרוב הגנרלים, שהשתמשו בא-פוליטיות ככיסוי לפחדנות, או לאופורטוניזם, האמין רומל בערכים אלו באמת ובתמים. בדילמה הגדולה בין א-פוליטיות לבין מוסר, יושר וכבוד, ניסה רומל "לרכב על שני הסוסים", ולבחור בשניהם. רק בסוף המלחמה, כשהיה חייב להכריע, בחר בדרך השנייה. סיפור חייו ומותו מלמד שהבחירה בשתי הדרכים בו זמנית, א-פוליטיות ומוסר, לא הייתה אפשרית ברייך השלישי, והסתיימה בטרגדייה, מוות ואובדן".
וניתוח נוסף על תפקיד הערכים הא-פוליטיים במחשבתו של רומל: "רומל, חייל מקצועי בכל רמ"ח אבריו, היה בין המעטים שהאמינו באמת ובתמים בערכי הא-פוליטיות והתמידו בהם. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה, והמשיך לשרת גם ברייכסוור של רפובליקת ויימאר, מבלי לנסות ולחתור תחת המשטר. כאשר עלה היטלר, עבר לשרת אותו בנאמנות דומה. רומל לא הבין דבר בפוליטיקה, ולמרות שלא היה נאצי, העריץ את היטלר כמנהיג שמביא שגשוג וגדולה לגרמניה. במלחמת העולם השנייה דבק בהשקפות אלו, ושירת את הפיהרר בנאמנות במערכה הגדולה בצפון אפריקה, שם בלט כטקטיקן מזהיר ומקורי28. אולם לצד דבקותו בערכי הא-פוליטיות, לא נטש רומל את ערכי המוסר והכבוד החיילי. לצד נאמנותו להיטלר, נמנע בעקשנות מלבצע פשעי מלחמה. כאשר הגיעה אליו הוראה לרצוח שבויים מהקומנדו הבריטי, שרף אותה ומנע ממנה להגיע אל הגייסות. התייחסותו לשבויים הייתה אבירית ומכובדת, ובמדבר הצפון אפריקאי ניסה לנהל "מלחמה נקייה". הדברים הגיעו עד כדי כך, שגם אויביו של רומל כיבדוהו והעריכוהו. הגנרל הבריטי אוקינלק, אחד מיריביו המרים בצפון אפריקה, כתב כי הוא מצדיע לו "כחייל וכאדם". כאשר חזר לאירופה, וגילה את הפרטים על השמדת היהודים והטרור הנאצי במזרח, מחה פעם אחר פעם על הדברים בפני היטלר. הוא הסכים לחתום על התזכיר הפרו יהודי של גרדלר ושטרולין29. בעולם הנאצי המטורף, עולם של פשעי מלחמה ופושעי מלחמה, ניסה רומל לשמור על "ידיים נקיות" בכל כוחו, תוך כדי ביצוע של תפקידו הצבאי. ניתן לומר כי חטאו היחיד הוא ששירת בכשרון רב משטר פושע. אולם כאשר מנתחים את התנהגותו של רומל, חשוב לציין את העובדה הבאה: ככל שסלד מפשעי הס.ס., לא הניעו אותו אלו להתנגדות למשטר. הוא נשאר דבק בא-פוליטיות החיילית, והמשיך למלא את תפקידו נאמנה. רק סידרת התנגשויות עם היטלר, בעיקר בנושא הצבאי, החלה לפקוח את עיניו . לאט ובהדרגה הבין שכחייל א-פוליטי, עליו לשרת את ארצו על ידי מניעת האסון הצבאי שהולך ונוחת עליה30. דבר זה, כך הבין, ניתן לעשות רק באמצעות הפלת הנאציזם. לכן שיתף פעולה עם קושרי 20 ביולי, ולא משום סיבה אחרת. הוא עשה זאת תוך היסוסים גדולים, מאחר והא-פוליטיות הקיצונית ליוותה אותו כל חייו. אך בניגוד לקלוגה ו"אנשי הקש" האחרים, היה רומל איש של יושר וכבוד. מרגע שנתן את מילתו, לא היסס ולא ערק. הוא פעל במלוא הקיטור למען הצלחת המטרה, ורק פציעתו חסרת המזל, ב- 17 ביולי, מנעה ממנו לנצל את כוחו הצבאי, דבר שהיה יכול להטות את הכף לטובת הקושרים. דומה שרק לאחר כשלון קשר 20 ביולי, ומותם האכזרי של קצינים כה רבים, נפקחו עיניו של רומל לראות את טיבו של המשטר אותו שירת זמן כה רב. דכאונו, בריאותו הלקוייה והזעזוע שספג כתוצאה ממות חבריו- הכריעו את הכף. "אותו שוטה ארור!", זעק, כאשר הזכיר לו אי-מי את שמו של הפיהרר, אותו העריץ בעבר31. הוא מאס במלחמה האבודה, ובדרך הצבאית בה הלך כל חייו. בשיחה עם בנו, הפציר בו לא להיות חייל, ובהזדמנות אחרת הביע את כמיהתו לעסוק בפרוייקטים הנדסיים של ימי שלום. כאשר נקשו שליחי הרצח על דלתו, בחר לבלוע רעל מאשר להתלות על אנקול בכלא הגסטפו. הוא סירב לבקשתו של עוזרו הנאמן, אלדינגר, לפרוץ את דרכו ביריות החוצה, כפי שעשה פעמים כה רבות בקריירה הקרבית שלו32. אך רומל, שלא הכיר חיים אחרים מלבד חיי הצבא, לא היה יכול לנוטשם לחלוטין גם על סף המוות. הוא עטה את המעיל הצבאי הישן של "אפריקה קורפס", אחז בידו את מטה הפילדמרשל, ויצא עם רוצחי הס.ס. לדרכו האחרונה, ממנה לא שב33. מותו של רומל, הסימלי והטרגי כל כך, מסמל את כשלונה המוחלט של הדרך הא-פוליטית. בניגוד לרוב הגנרלים, שהשתמשו בא-פוליטיות ככיסוי לפחדנות, או לאופורטוניזם, האמין רומל בערכים אלו באמת ובתמים. בדילמה הגדולה בין א-פוליטיות לבין מוסר, יושר וכבוד, ניסה רומל "לרכב על שני הסוסים", ולבחור בשניהם. רק בסוף המלחמה, כשהיה חייב להכריע, בחר בדרך השנייה. סיפור חייו ומותו מלמד שהבחירה בשתי הדרכים בו זמנית, א-פוליטיות ומוסר, לא הייתה אפשרית ברייך השלישי, והסתיימה בטרגדייה, מוות ואובדן".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.