| רוחות מלחמה |

[lightflake]

| רוחות מלחמה |

בהרבה מקומות מדברים על מלחמה גדולה אפשרית ובד"כ הדיונים הם מנקודת מבט גבוהה
"כן או לא צריך לתקוף" וכ'ו...
אבל נראה לי שהדיון הזה מאפיל על דיון עמוק יותר על ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו עם מה שהנושא הזה טומן בחובו, התמודדות מול התגובות הפנימיות שלנו כלפי אלימות והפחדים שלנו מהשינויים העתידים להתרחש בחיינו וכמובן הפחד מפגיעה או מוות של קרובים שלנו ושלנו

איך אתם מציעים להתמודד עם הנושא הלא קל הזה ?

 

[למואל א]

לא מטריד אותי, כי זה לא בשליטתי

דווקא חיי היומיום נראים לי הרבה יותר "מסובכים" לאו דווקא במובן הרע.
מה שכן רעיון המלחמה מזכיר לי, זה שאני יכול למות כל רגע, כמו כל אחד, לכן אני קורא על חיים לאחר המוות ומה הקורולציה שלהם למעשים שלך בעולם הזה, ומדהים אותי שרוב האנשים לא חושבים על זה, אלא בעיקר דתיים אדוקים בדתות השונות. כי בניגוד למלחמה עם פצצות אטום, זה מאוד חשוב לכל אחד ואחד, בין אם מגדיר עצמו "רוחני" או לא. במיוחד כשהאפשרות שאין כלום בכלל לא רלוונטית, כי גם אם היא נכונה אז אין מה להתעסק בה, ובסקרים שנעשו במשך השנים אז נראה שרוב האנשים דווקא כן מאמינים שיש המשך, אבל בחיי היומיום מתעסקים בקקי ופיפי, אחים גדולים, ריאליטי ובלה בלה

 

[lightflake]

אבל זו נראית לי הזדמנות מעולה

לבחון דברים מאוד בסיסיים בתוכנו
לא חושב שיש אדם ללא פחד משינוי/פגיעה/מוות ובדיבורים על מלחמה כל אלו עולים בד"כ (אם הם לא מודחקים חזק מדי)

 

[למואל א]

כן זה עולה, אבל רק טיפ טיפה

יותר מאשר המצב הרגיל. כי אני לא חושב שתהיה מלחמה כ"כ מהר וגם אם כן אז אני לא יודע כמה ימותו אם זה בכלל יהיה מספר גדול.
אני,כאמור, כל הזמן חושב על הדברים האלו כך שזה לא ממש משנה לי, ורוב האנשים עסוקים בהדחקה.
מעניין אם לעוד אנשים כאן יש התיחסות לאיומי המלחמה

 

[טרנסנדנטלית]

לכן אני מקפידה על תרגול סדיר.

זה נותן לי את השקט שמעבר .

 

[דניאל גליקר]

מלחמה היא הצעקה

השקטה של הטבע שנובעת מהמתחים של בני-האדם.

לשאלה שלך אפשר להתייחס משתי רמות:
1. האם אני מוטרד?
- באופן אישי - לא!!!.
2. איך מתמודדים עם מלחמה?
- מסתבר שכל מה שניסינו בעבר, שלא הביא לשלום.
לא תקיפה צבאית ולא הסכמי שלום.
לא כיבוש שטחים ולא החזרת שטחים.
לא מבצע מוצלח ולא פאשלה....

ניצחון במלחמה איננו להשמיד את האויב.
נצחון במלחמה הוא להשמיד את העוינות.
כל עוד קיימת עוינות, קיים גם אויב ו-ת-מ-י-ד תהיינה מלחמות.

ההתחלה של טיפול בבעייה הסבוכה והקשה הזו, היא על ידי חלוקתה למרכיביה.
המרכיבים של החברה הם בני אדם.
כל עוד האנשים ימשיכו להיות מתוחים, לחוצים, חולים, עניים ומנצלים רק חלקיק קטן של היכולות שלהם, תמיד תהיינה מלחמות.
כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו:
"האם עשיתי את המקסימום כדי להיות פחות לחוץ ומתוח, להיות בריא, לחיות באושר עם מה שיש לי ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלי?"
אם התשובה על חלק מאלה אפילו, היא איננה "כן", כל אחד מאיתנו תורם להיווצרה של המלחמה הבאה.
וזו שאחריה.
והבאה בתור.

 

[lightflake]

האם מלחמה היא לא טבעית?

בסך הכל גם בעלי חיים נלחמים לעתים עד מוות, בלי נקיפות מצפון ולא תמיד מסיבות הרבה יותר נאורות מבני אדם, כך שאני חושב שהאלימות טבועה בנו עמוק משאנו מדמיינים

 

[למואל א]

ללא מלחמות כדה"א היה נשאר דומם

ללא חיים, לא שזה רע. המלחמה היא דרך התפתחות של החיים מאז ומעולם, מה לעשות, המציאות לא ורודה ול"אבולוציה" לא אכפת כמה זה מוצא חן בעיני כמה וכמה פרטים, מספיק שמתוך המלחמות יצאו כמה פרטים חזקים שיוכלו להמשיך את הגנים או ליצור גזעים חדשים.
אפילו בין צאצאים של אותה אם יש מריבות, לכן הרבה מהם שלא מצליחים להגיע לפטמה מתים, ובכלל התפתחות החיים מבוססת על זה שהרוב לא שורדים ולא מתרבים אלא יש זכר אלפא או נקבת אלפא, מלחמות והכחדות טבעיות.
אז בני האדם המתוחכמים המציאו עוד סיבות למלחמות ולגרימת סבל

 

[lightflake]

עצם העובדה שאנחנו חייבים לאכול יצורים חיים אח

אחרים, זה כבר מילכוד שמחייב מאיתנו אלימות
עצם העובדה שיש לנו שיניים...

מה שאני מנסה להגיד זה שאלימות היא חלק מעולם הצורות
ויש בתוכנו גם משהו שיודע שאלימות זה לא חלק מהטוב המוחלט
אז אנחנו רוצים להתרחק מהאלימות ומנסים להדחיק אותה וזה דווקא מה שמחזק אותה ומונע מאיתנו לראות את התמונה השלמה ההרמונית

זה תמיד פועל ככה, כשאנחנו מחפשים את המושלמות מהחוץ לפנים אנחנו מחלקים את החוויה לטוב ורע, רודפים אחר הטוב ובורחים או מדחיקים את הרע, אבל ככה אנחנו תמיד נשארים מפוצלים
לעומת אם אנחנו מקבלים גם את הטוב וגם את הרע בשלמותם, אנחנו יכולים לראות שאנחנו מעבר לשניהם ובאמת מושלמים

 

[דניאל גליקר]

ראה את תשובתי

לליט, כאן למטה.
הכותרת "אלה בלי ספק" (או משהו דומה).

 

[דניאל גליקר]

אלה בלי ספק

סממנים ברורים של קאל יוּגה.
עידן החושך.

בטח שמעתי "...וגר זאב עם כבש..."
זה יכול להתהוות "...באחרית הימים..."
זה יכול לקרות בין-לילה.

 

[ינוקא1]

אני בכל בוקר וערב

מתכווין בקריאת שמע שאם ריבונו של עולם ירצה לקחת את נפשי , אז אעשה זאת בשמחה.
לגבי הקרובים אלי , זה קצת יותר בעייתי . . . בכל אופן אני מאמין שאנחנו לא באמת מתים.

וזה מתוך התלמוד במסכת ברכות :

"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

תניא : ר' אליעזר אומר - אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך ?
אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך. ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך.

רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך.
תנו רבנן : פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה.
בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה.
אמר ליה : עקיבא , אי אתה מתירא מפני מלכות ?
אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה :
לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום.
אמר להם מפני מה אתם בורחים ? אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם.
אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם ?
אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות ? לא פקח אתה אלא טפש אתה ! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין , במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה !
אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה !

אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים.
ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן ? אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו : רבינו , עד כאן ?
אמר להם : כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה - "בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך" אמרתי "מתי יבוא לידי ואקיימנו ?"
ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ?
היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד .
יצתה בת קול ואמרה : אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד".

 

[למואל א]

זה לא בעייתי לגבי הקרובים

כי כאמור אין לנו שליטה על זה, אז זה כמו שהם יוגלו לארץ רחוקה או כוכב אחר ולמשך X זמן לא יהיה לנו קשר איתם.
אתה מכוון שאתה מוכן למסור את נפשך, אתה חושב שבמבחן המציאות תוכל להרגיש אותו דבר?

 

[ינוקא1]

אני בפירוש

דואג להם יותר מאשר אני דואג לעצמי.

האם במבחן המציאות ארגיש אותו דבר ?
לשם כך יש לחכות למבחן המציאות

 

[lightflake]

אמונה מלאה פותרת הכל

ואני לא אומר את זה בציניות
אם אדם באמת ובתמים מאמין שהכל אבל הכל זה מאת ה' יתברך המשמעות של כך היא לא פחות מאשר הארה

אבל איפה נמצא האדם שאמונתו באמת מלאה?
מלאה עד כדי כך שהוא לעולם לא חושב שמשהו היה יכול לקרות טוב יותר מאשר כל מה שקרה ושכל מה שקורה בהווה זה תמיד בדיוק מושלם ולא דורש שום שינוי ושהכל זה האלוהי בלבד... כולל החוסר מושלמות שאנו מרגישים, כולל ההתחבטויות של האדם עם עצמו לגבי טבעו וטבעו של האל, כולל חוסר הסיפוק, כולל כל מה שנחשב בעיניו לשלילי ולא-אלוהי ובעצם מה יכול להחשב כשלילי אם הכל זה רק רצון הבורא המושלם ?...

בקיצור, אמונה מלאה זה לא עסק כל כך פשוט

 

[lightflake]

והאבסורד הוא שאדם כזה

יודע גם שלחטוא זה אלוהי בדיוק כמו שלעשות מצווה זה אלוהי
לכן בעצם מבחינת אדם כזה לא קיים חטא כלל
והאם יש טעם לאדם שכזה להתפלל לאלוהים? הרי התפילה לאל מעידה על נפרדות מהאל ולכן מעידה עדיין על ספק בכך שהכל זה האל ועל כך שהאמונה אינה באמת מלאה...

אני רק מעלה רעיון, לא מנסה להתווכח על יישום היהדות בשום צורה

 

[תמיד א נ י]

לגבי התפילה

אין היא מפחיתה מהאמונה השלמה כפי שתיארת.

כיון שהמתפלל מכיר בכך שהוא בדיוק כפי שהוא (בגוף ובנפש אנושית) וכפי שהאל רצה שיהיה, ומה שקראת לו נפרדות מהאל הוא רק חלק ופן נוסף של האל. גם אליעד התיחס לכך, אפילו הנפרדות נכללת ואפשרית.
משהו יהיה חסר ללא נפרדות, ללא מלחמה, ללא מוות.
לא צריך להרוג את הנפרדות בטרם עת, אפשר לחגוג אותה כמתת אל.

קידה

 

[ינוקא1]

קידה

ויותר מכך :
במסורות חסידיות שונות מביאים את הפסוק בתחילת התפילה "אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" כבקשה לכך שה' עצמו ישים בפי את הדיבורים הנכונים .

לפי זה תפילה היא בעצם שיחה של ריבונו של עולם עם עצמו. . .

כי חלק מהרצון בבריאה היה לעשות את בני האדם שותפים לבריאה. לתת להם כח לבנות את העולם במעשיהם , ולא להיות פאסיביים , והוא נותן להם את הכח לזה.

לכן אנו רואים למשל את אברהם אבינו מתווכח עם אלוהים בעניין אנשי סדום , או את משה רבינו מתווכח עם ריבונו של עולם לאחר חטא העגל.

אלוהים אומר שם למשה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" , וחכמינו אמרו שה"הניחה לי " הזה זה בערך כמו מישהו שאומר "תתפוס אותי שלא אהרוג אותו במכות" . . . ומשה הבין את הרמז ואכן "תפס" את ריבונו של עולם והתחיל להתפלל וללמד זכות על עם ישראל.

כלומר , אלוהים דווקא רוצה בכך שכביכול בני האדם "ינצחו" אותו בתפילתם , והוא מעודד את זה.
בערך כמו אב שמעוניין בכך שילדו הקטן ינצח אותו בוויכוח ויראה לו איזשהו דבר חוכמה . . .

 

[lightflake]

לא הבנתי מי זה המתפלל

אם כבר אין שם אף אחד

 

[ינוקא1]

יש שם מישהו

שאין לנו בו תפיסה.