רוורס אחורה

[קרנינה אור]

רוורס אחורה

עד לא מזמן חשבתי במרכאות שאני בסדר או יותר נכון "עברתי את השלב.....איך אני יאמר..."הפחד מהמשקל והמראה החיצוני"עד לא מזמן הגעתי למצב שכלל לא איכפת לי אם אני רזה או שמנה,עד לא מזמן לא עיניין אותי כמה אני שוקלת,או אם הגינס הזה יותר מידי צמוד.שום דבר לא הפריע לי...זה היה לי ניראה מזה מוזר כי אני אף פעם לא הייתי עדישה כלפי האובססיה הזו שניקראת הפרעת אכילה..אנורקסיה ובולמיה נירווזה. מה שהיום אני יודעת זה...שאני מפחדת לאכול...שאני רוצה להיות רזה....שעליתי על המישקל וראיתי שירדתי והרגשתי כאילו קיבלתי מיליון דולר אני לא מחפשת שיאמרו לי יו...רזית....אין אני לא יכולה לשמוע שאומרים לי זאת...(פשוט יש לי טראומה מהתקופות הישנות שלי בחיים.אני זוכרת שאז הייתי מגיעה למצב שהייתי צריכה לשים אטמי אוזניים מרוב שכבר ל הייתי מסוגלת לשמוע את אותו פיזמון חוזר...)אני לא יכולה לעצור את זה ...ותמיד אמרתי אם ניתפסת שוב בגל הירידה של האנורקסיה קשה מאוד לעצור אותה.היא שולטת בך כמו פורפרה ואתה שפוט לה .אותי היא תפסה שוב.

 

[ג ר נ י ו ם]

"אותי היא תפסה שוב"

אוקיי. נניח שאנחנו מקבלות את האמת (החלקית) שבמשפט הזה. עכשיו, מה את יכולה לעשות כדי להתנגד להתנהגויות המופרעות? אל מי את יכולה לפנות? איך את יכולה לעורר אצלך את הרצון בהחלמה?

 

[קרנינה אור]

הרצון להחלמה......?

 

[קרנינה אור]

אממממ....

ברגע שהיא תפסה אותי שוב....זה מותיר אותי ללא כוחות להילחם בזה.אמרתי ..אני בשלב ההכחשה של המחלה.הפרעת האכילה שלי הייתה כיוויכול"רדומה" וביגלל זה לא היו בעיות עם המישקל(לדוגמא...)וזה רק דוגמא אחת למה שיתפרץ שוב.אני כול כך מכירה טוב ואפילו יותר מידי טוב לזהות ניצוצת של מה שניקרא"סימפטומים חוזרים של המחלה".מה....?מה כבר תל-השומר יכול ללמד אותי שלא לימד אותי ב12 אישפוזים מאז שאני בת 20 .אני לא יודעת מה לעשות ...באמת.לא יודעת ...מה שאני כן יודעת זה שאני לא מפסיקה :לחשוב על רזון לרדת במישקל להרגיש מה שהרגשתי אז איזה בלאגן ....ואנחנו יודעות כמה המחלה הזו ....קשה!

 

[מאפרת בשאנטי]

זה נשמע

כאילו שאת מרימה ידיים ואומרת "אין לי שום אחריות כאן". אנחנו יודעות כמה המחלה הזו קשה, ואנחנו גם יודעות שהיחידות שיכולות להוציא אותנו ממנה היא אנחנו עצמנו..... (עם עזרה) את אומרת שאת יודעת לזהות טוב מאד סימפטומים חוזרים ובד בבד שאת בשלב ההכחשה.......... איך שני הדברים האלו מסתדרים יחד? קל מאד לשבור את הכלים ולהגיד שאין לך כוחות להלחם....... זה הכי נוח בעצם. מה שיותר קשה וגם פחות נוח הוא להבין שיש בך את הכוחות להלחם ואת כן אחראית במידה מסויימת על מה שקורה לך............ ולמה זה קשה ולא נוח? כי אז את בעצם מודה בזה שהמחלה לא "תפסה אותך", אלא שאת רוקדת איתה טנגו.... מזינה אותה.. כי ברגע שאת לא נלחמת נגד, את בעצם משתפת פעולה. בשום מצב את לא דמות ריקה מכוונה.... ריקה מפעולה.... כמו שאני מרגישה שאת מנסה להציג את עצמך לנו, ואולי גם לעצמך.

 

[קרנינה אור]

אוקיי

כניראה לא הסברתי את עצמי טוב....שאני אומרת שאני בהכחשה או שאני בשלב ההכחשה אני מיתכוונת:הכחשה מול עצמי בלבד..ולא מול הסביבה.הכחשה שאני לא זקוקה לעזרה...לזה אני מיתכוונת...לדוגמא.נכון אני אחראית לגבי עצמי.אני לא מרימה ידיים לא....חלילה.אני לא אדם חלש אלא אני אדם מאוד חזק .אני ...מה אני...אני חיה את המחלה ..ודבוקה אליה כמו אחד.אני לא יכולה בלעדיה והיא לא יכולה בלעדי.אני גם יודעת וב מאוד שניתן לשלוט בזה ...הייתי שם והיה לי טוב.במחלה הזו את כול הזמן פעם למטה ופעם למעלה.

 

[מאפרת בשאנטי]

..?

כן, הבנתי אותך נכון שהתכוונת להכחשה מול עצמך, והגבתי בהתאם. לא הבנתי את המשפט הזה "לא יכולה בלעדיה והיא לא יכולה בלעדי" - מי זו "היא"..? הפרעת אכילה זה לא בנאדם עצמאי, ברור שאם את לא תהיי אז לא תהיה לך הפרעת אכילה.... כאילו......... לא הבנתי. ושלב ראשון בתהליך ההחלמה הוא להבין שבמחלה את פעם למטה, ופעם עוד יותר למטה. אם נראה לך שאת יכולה להיות חולה בסבבה שלך ושיהיה לך טוב אז.... כאילו.... אני לא מבינה מה את רוצה שנכתוב לך פה. זה פורום שתומך בהחלמה ואני לא מצליחה להבין מה את מנסה להגיד בהודעות שלך......... (במיוחד לאור התגובה שלך לגרניום למעלה: "הרצון להחלמה........?" -- כן כן הרצון להחלמה. בזה אנו תומכים כאן.)

 

[קרנינה אור]

בסדר

טוב....אממ..קודם כול סליחה ואני מצטערת שבאתי ככה פתאום לפורום והצגתי את עצמי כיוויכול"כאחת שלא רוצה להחלים ומעוניינת להישאר חולה בהפרעת אכילה עד סוף ימיה אז לא!אני לעולם לא יאמר שאני בספק אם אפשר להחלים כי אפשר וניתן אני יודעת כי הייתי בהחלמה בכול ה20 שנה שאני חולה.אין דבר יותר בעולם והוא אפילו יכול להיות החלום שלי הוא לצאת מהפרעת האכילה ולהיות אדם נורמטיבי .אי אפשר לצאת מיזה לגמרי אבל אפשר לחיות עם זה בשלום ושזה לא יעסיק אותך לאורך כול היום.נכון שזה לא פייר מצידי לומר שאיננני צריכה עזרה..העזרה הכי טובה שאני יכולה כן לקבל זה אך ורק מעצמי ומהניסיון שיש לי בחיים מיכול האישפוזים שהיו לי בתל השומר...ואפשר ליצור ניסיון של עזרה כבר עצמית בכוחות עצמך ...אני בכול אופן כן לקחתי .....את כול הכלים של איך להתמודד עם המחלה שהיא בנסיגה...וזה משום שאני לא מוכנה לסבול יותר ממנה....מה קרה לכם החיים יקרים לי ולא רק לי גם לאלה שסובבים אותי.אז ממצב של הכחשה ...הכול יכול להשתנות לא...ברור שאתם רק תומכים בהחלמה!!!!!!!! המישפט "אני לא יכולה בלעדיה והיא לא יכולה בלעדי"...אני לא יכולה בלי זה כי זה תמיד בראש ,במחשבה,בזיכרונות...... "והיא לא יכולה בלעדי"......זה שההפרעה כול הזמן שם בתוכי....כאילו סוג של מטפורה.... בכול אופן אני יאמר שוב שאני מיתנצלת.....ניראה לי שעכשיו הדברים שאמרתי הרבה יותר ברורים..