משקיףציוני
New member
רודן ברשות המשפט
הנה כמה מושגים, שכבוד נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק אינו מכיר בהם: הוא אינו מכיר במושג 'אויב', הוא אינו מכיר ב"להיות עם חופשי בארצנו", והוא אינו מכיר בזכות הציבור הישראלי לקבוע את מגבלות ההגירה למדינת ישראל כך שתימנע הפיכת היהודים למיעוט בארצם. למעשה, נראה שכבוד הנשיא ברק אינו מכיר בתוקף החוקתי של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". אהרן ברק חשף את עצמו, מתוך שיקול מוטעה, כרודן אמיתי של אזרחי ישראל. אין לדעת כמובן כיצד הגיע תוכן מכתבו של ברק לעמית מאוניברסיטת ייל בארה"ב לידי כתב 'הארץ', אך נראה כי מי הדליף את החומר היה מעוניין שחברי בית המחוקקים של ישראל יקבלו תכתיב פוליטי ברור מצד מי שהשים עצמו כרודן לגבי המותר והאסור להם בבואם לחוקק את חוק האזרחות. יש משהו מביש בכך שהאיש שהשים עצמו מעל לחוק במדינה שאותה הוא אמור לשרת, מוצא לנכון למסור דין וחשבון ל"עמית" באוניברסיטה זרה. כמי שמתייחס לאזרחי המדינה כנתינים ולא כאזרחים, ואולי גם לא כבני אדם בעלי זכויות כמו שלו, הנשיא ברק אינו חש את מידת הצניעות הראויה מולם. פעם אחר פעם מוצא את עצמו עם ישראל צופה בחרדה למוצא פיו של הרודן מבית המשפט העליון; הפעם למעשה עמדה על המדוכה המשפטית שאלת זהותה של המדינה. נראה כי ברק הפקיע מהעם את הזכות להגדרה עצמית, כיוון שברצותו יהפוך את המושג "מדינה יהודית דמוקרטית" למדינה יהודית-ערבית, דהיינו למדינה דו-לאומית. רק לאחרונה התיימר כבוד הנשיא להרביץ תורה לשומעיו בדבר הסכנות לדמוקרטיה כלקחי העבר. נראה כי הוא אינו מבין את הלקח האמיתי של ההיסטוריה, ומתוך קיבעון הוא רואה את ישראל בדמותן של גרמניה, איטליה ושאר מדינות שקרסו בשל לחצי הפאשיזם מבפנים. אולם, המקבילות ההיסטוריות לישראל של היום אינן המדינות שהפכו לטוטליטריות משום שבהן הדמוקרטיה מעולם לא היתה למסורת ומעולם לא היתה מושרשת; המקבילות של ישראל היום הן הדמוקרטיות של שנות ה-30' דוגמת אנגליה, צרפת וצ'כוסלובקיה. האויב של הדמוקרטיות האלה היה אויב חיצוני עם בעלי ברית מסוכנים מבפנים. דמוקרטיות אלה קרסו כתוצאה מהתקפות גרמניה הנאצית בשילוב גורמים פאשיסטיים מבפנים, ואנגליה ניצלה רק בזכות העורף האמריקני שלה. היום ניצבות הדמוקרטיות אל מול מתקפת הג'יהאד האיסלאמיסטי העולמי והנשיא ברק משים עצמו כאילו האינפילטרציה של ערבים משטחי הרשות הפלשתינית אינה חלק מהמאבק הכולל לחיסולה של מדינת ישראל. הפלשתינים וערביי ישראל רואים את האזרחות הישראלית המיוחלת באופן מיוחד במינו: לא כזכות שמחייבת אותם לנאמנות ולהגנה על המדינה ועל החופש שהיא מעניקה – אלא כאמצעי להחרבתה. השימוש שברק עושה במושגים "שוויון" ו"זכויות האדם" הוא אפוא מתחסד וריק מתוכן. אזרחי ישראל עומדים חסרי אונים מול ברק, המנצל את העוצמה שהעניק לעצמו מכוח המחטף החוקתי של שנת 92', שבו הוא עצמו היה מעורב באורח בלתי חוקתי בעליל. אין דרך חוקתית להביא להרחקתו של הרודן השיפוטי מכיסאו. אבל הזעקה לסילוקו מתפקידו חייבת להישמע.
הנה כמה מושגים, שכבוד נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק אינו מכיר בהם: הוא אינו מכיר במושג 'אויב', הוא אינו מכיר ב"להיות עם חופשי בארצנו", והוא אינו מכיר בזכות הציבור הישראלי לקבוע את מגבלות ההגירה למדינת ישראל כך שתימנע הפיכת היהודים למיעוט בארצם. למעשה, נראה שכבוד הנשיא ברק אינו מכיר בתוקף החוקתי של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית". אהרן ברק חשף את עצמו, מתוך שיקול מוטעה, כרודן אמיתי של אזרחי ישראל. אין לדעת כמובן כיצד הגיע תוכן מכתבו של ברק לעמית מאוניברסיטת ייל בארה"ב לידי כתב 'הארץ', אך נראה כי מי הדליף את החומר היה מעוניין שחברי בית המחוקקים של ישראל יקבלו תכתיב פוליטי ברור מצד מי שהשים עצמו כרודן לגבי המותר והאסור להם בבואם לחוקק את חוק האזרחות. יש משהו מביש בכך שהאיש שהשים עצמו מעל לחוק במדינה שאותה הוא אמור לשרת, מוצא לנכון למסור דין וחשבון ל"עמית" באוניברסיטה זרה. כמי שמתייחס לאזרחי המדינה כנתינים ולא כאזרחים, ואולי גם לא כבני אדם בעלי זכויות כמו שלו, הנשיא ברק אינו חש את מידת הצניעות הראויה מולם. פעם אחר פעם מוצא את עצמו עם ישראל צופה בחרדה למוצא פיו של הרודן מבית המשפט העליון; הפעם למעשה עמדה על המדוכה המשפטית שאלת זהותה של המדינה. נראה כי ברק הפקיע מהעם את הזכות להגדרה עצמית, כיוון שברצותו יהפוך את המושג "מדינה יהודית דמוקרטית" למדינה יהודית-ערבית, דהיינו למדינה דו-לאומית. רק לאחרונה התיימר כבוד הנשיא להרביץ תורה לשומעיו בדבר הסכנות לדמוקרטיה כלקחי העבר. נראה כי הוא אינו מבין את הלקח האמיתי של ההיסטוריה, ומתוך קיבעון הוא רואה את ישראל בדמותן של גרמניה, איטליה ושאר מדינות שקרסו בשל לחצי הפאשיזם מבפנים. אולם, המקבילות ההיסטוריות לישראל של היום אינן המדינות שהפכו לטוטליטריות משום שבהן הדמוקרטיה מעולם לא היתה למסורת ומעולם לא היתה מושרשת; המקבילות של ישראל היום הן הדמוקרטיות של שנות ה-30' דוגמת אנגליה, צרפת וצ'כוסלובקיה. האויב של הדמוקרטיות האלה היה אויב חיצוני עם בעלי ברית מסוכנים מבפנים. דמוקרטיות אלה קרסו כתוצאה מהתקפות גרמניה הנאצית בשילוב גורמים פאשיסטיים מבפנים, ואנגליה ניצלה רק בזכות העורף האמריקני שלה. היום ניצבות הדמוקרטיות אל מול מתקפת הג'יהאד האיסלאמיסטי העולמי והנשיא ברק משים עצמו כאילו האינפילטרציה של ערבים משטחי הרשות הפלשתינית אינה חלק מהמאבק הכולל לחיסולה של מדינת ישראל. הפלשתינים וערביי ישראל רואים את האזרחות הישראלית המיוחלת באופן מיוחד במינו: לא כזכות שמחייבת אותם לנאמנות ולהגנה על המדינה ועל החופש שהיא מעניקה – אלא כאמצעי להחרבתה. השימוש שברק עושה במושגים "שוויון" ו"זכויות האדם" הוא אפוא מתחסד וריק מתוכן. אזרחי ישראל עומדים חסרי אונים מול ברק, המנצל את העוצמה שהעניק לעצמו מכוח המחטף החוקתי של שנת 92', שבו הוא עצמו היה מעורב באורח בלתי חוקתי בעליל. אין דרך חוקתית להביא להרחקתו של הרודן השיפוטי מכיסאו. אבל הזעקה לסילוקו מתפקידו חייבת להישמע.
