זה בדיוק העניין
שאני לא כזאת חראית..
אבל אני צריכה (או אולי רוצה, מזוכיסטית) לסבול אותם
ואת ההשפלות שלהם
ואתמול זה הגיע לשיא
ואיכשהוא, אני לא כאובה, לא פגועה, לא עושה סרט כמו שכל בחורה אחרת היתה עושה סרט עם (פרס נובל) על מה שקרה אתמול..
פשוט הלכתי, אמרתי שאני לא כועסת, ביקש "סליחה" בקרירות ונסע
לא לא, אני עדיין בהלם (לא יכולה לפרט מפאת כבודי העצמי, או מה שנשאר ממנו)