בעיקר העליתי אופציות, לא ניסיתי
לענות בצורה אבסולוטית. כי אלה דברים שאני תוהה לגביהם כשאני מחליט שאני לא אוהב משהו. נגיד ואני לא אוהב שיר מסוים, או ספר מסוים, או תכנית מסוימת, או סרט וכן הלאה. האם זה באמת לא מוצא חן בעיני מסיבות אובייקטיביות (יחסית, יחסית, ברור שאין כזה דבר, בטח לא בקשר לגבי העדפות אישיות), או שיש משהו שמשפיע עלי. איזושהי "דיעה קדומה" בנושא, או השפעה "חיצונית"? ומן הסתם זה לא משהו מוחלט, לפחות בעיניי, כמו כל דבר שקשור לפילוסופיה. אני חושב ואומר לעצמי שכן, קצת פחות כיף לי בעונה הנוכחית, בממוצע, יחסית לפעם. אבל מצד שני, אני מודע לזה שאולי זה בגלל שהרבה דברים השתנו מאז. אולי מיצינו קצת, ואולי 9 עונות זה יותר מדי ולמוח נמאס, וסף הגירוי עולה. ואולי פשוט התקבענו על צוות מסוים וצורה מסוימת של פרקים (כמו שאנחנו עושים לכל סדרה, אגב, זה לא רק לס"ג) ואז אנחנו מתקשים "לקבל את השונה", והמוח כל הזמן משווה את המצוי לרצוי, את הקיים לאידיאלי מהעבר. אז אני מודע לזה שפחות כיף לי, והפרקים פחות "מגניבים". אבל מגניבים זה לא משהו שאני יכול למדוד. אני לא יודע לומר אם הכתיבה טובה יותר או פחות, אם המשחק טוב יותר או פחות (אני לא מבין בזה ואני לא מתיימר להביע את דעתי בנידון). אני יודע שאין לי בעיה עם בראודר ועם ברידג'ס ועם קלודיה בלאק. אני גם יודע שאין לי שום בעיה, מן הסתם, לקבל חזרה את RDA. אני גם חושב שאם הכותבים היו רוצים להצחיק אותנו כמו בתקופה שהם כתוב לג'ק בדיחות, הם היו עושים את זה. ברור שיש השפעה למי שמספר בדיחה, אבל עדיין נראה לי מוזר שהבדיחות של מיטשל לא מצחיקות ממש, למרות שמבינים את היסוד ההומוריסטי שבהן. אני יודע שיש פרקים "לא משהו", אבל אני גם יודע, למרות שהזכרון שלי בס"ג לא משהו, שגם בעונות קודמות היו כאלה. אני יודע שעל כל פרק שאני אוהב יהיה מי שיגיד שזה פרק מזעזע, ועל כל פרק שאני אתעב יהיה מישהו שיעריץ אותו, כמו בכל דבר בחיים. אז אם ככה, אם כל מה שתיארתי הוא כזה, מה בכל זאת גורם לי להרגיש שונה בקשר לעונה הזו? אין לי מושג.כמו שצ'לנאק אמרה, זה כנראה משהו מצטבר, שילוב של גורמים. אולי משהו פסיכולוגי. (וכן, אני מודע לזה שההודעה השניה שלי לא פירשה את הדברים של ההודעה הראשונה ולא גרמה לשום התקדמות
)