רואים את הסוף

[ilikecola1]

רואים את הסוף

טוב.....בתור אחד שראה את הסידרה מאז ששידרו את העונה הראשונה בערוץ 1 ,ראיתי כל פרק ופרק,ועכשיו,כשהסידרה יורדת מהמסך אני מרגיש מוזר....איך אפשר לחיות בלי סטארגייט?בלי קרטר, ג'קסון (שבזכותו אני לומד ארכיאוליגיה),טיאלק,וכל השאר? ,אפילו בחתונה שלנו צעדנו לחופה לצלילי מוזיקת הפתיחה של הסידרה,ועכשיו-מה יהיה?איך אתם תתמודדו עם העניין?

 

[kinspirit]

בהסתכנות של קריאות בוז צורמות

אני אודה שפעם חשבתי בדיוק כמוך, לא חשבתי שאני אוכל לשרוד אחרי שהסדרה תסתיים. הנחמה היחידה שהייתה לי היא להזכיר לעצמי ששרדתי סיום של סדרות אחרות שמאוד אהבתי (למרות שאף אחת לא הגיעה לרמת האהבה של סטארגייט). אבל, אני חייבת לציין בלב שלם שסטארגייט של העונה התשיעית והילך היא לא אותה סטארגייט אהובה שלי, ולכן אני יכולה לראות את עצמי חיה בלעדיה. אני יודעת שהדיון הזה בטח נמאס כבר על כולם, אבל אני באמת חושבת שזה ככה, אחרי שג'ק עזב הכל קיבל תפנית אחרת לחלוטין והסדרה איבדה משהו מהיופי שלה - הקלילות שלה. אז כן, קו העלילה של האוריי מדהים בעיני והפרקים שעוסקים בהם מרתקים אותי בטירוף, וההצטרפות של וואלה עוררה בי אהבה חדשה, אולם זה עדיין לא אותה סטארגייט שלא יכלתי לראות את חיי בלעדיה. ג'ק עזב, הדמויות האחרות איבדו את זהותן (לא ברור לי בדיוק מה סם עושה שם, נראה שהיא סתם עוד דמות לפעמים, היא איבדה לחלוטין ממה שייחד אותה; דניאל הוא ממש לא דניאל של פעם, בלי שמחת החיים וכל המרץ הזה, רק מדי פעם זה יוצא החוצה כשהוא מגלה איזה טקסט, רוב הזמן הוא נראה סתם עוד חייל מהשורה; סקובי הגדיר מצוין את טיאלק החדש - הוא פשוט חזר להיות טיאלק הישן). וכמו שכבר אמרתי, משהו מהקלילות של פעם אבדה לבלי שוב, כל מה שנבע מהמשפטים של ג'ק והאינטראקציה שלו עם החברים. ואלה קצת החזירה את העניין, אבל זה לא מגיע לאותה רמה. אז כן, אני אוכל לחיות כאשר סטארגייט SG1 תסתיים, גם בגלל כל מה שכתבתי כאן וגם בגלל שיהיה לי את אטלנטיס, שכיום אני יותר מצפה לראות פרק שלה מאשר של SG1.

 

[superdead]

indeed

מסכים לכל מילה חוץ מזה כל הקטע שיהיו שתי סרטים שיסגרו את כל הקצוות שאני די בטוח שגק יופויע בהם מחדש יסגרו את כל הקצוות וזה יהיה נחמד שיהיה סוף אחיד כזה וגם נכון שמכל פרק אני אוהב את אטלנטיס עוד עוד ( תמיד אהבתי מהפרק הראשון ) וגם זה שעומדת לצאת עוד סדרה אולי זה מראה שגם הכותבים הבינו שזה מתבקש כבר ( סגירת SG1 ) בכל מקרה נקווה לטוב ונקווה שלעולמי עד נחיה בעולם STARGATE

 

[סלמאק]

או! זו משאלה נחמדה ../images/Emo13.gif

שמה שלא יהיה, תמיד יישאר לו יקום סטארגייט ויימשך ויימשך ויימשך...

שלא ייגמר לעולם...

 

[סלמאק]

יכול להיות שזו היתה הכוונה של

היוצרים (

), להוריד לנו את הסדרה בהדרגה: להוציא את ג'ק (שנאהב את הסדרה פחות) ורק אז להוריד אותה, ואז לא ניקח את זה כ"כ קשה. ככה שלא נמצא את עצמינו נכנסים לבניין משרדים בוונקובר עם ארטילריה של מכונות ירייה, חוטפים את כל הנוכחים כבני ערובה ודורשים ככופר שימשיכו את הסדרה לעוד עונה.

 

[subatoi]

להרגיע את הקריז ../images/Emo13.gif

 

[kinspirit]

../images/Emo45.gif

 

[Nogmor]

מסכים מסכים...

באמת בעונות האחרונות האלו הדרדרו העיניינים.. וזה ממש לא קשור לזה שRDA עזב, זה בגלל ש ג'ק עזב. פשוט הדמות שמשכה את כולם יחד נראה לי. או זה או שבאמת התסריטאים בכוונה הורידו רמה כדי שיהיה אפשר לסיים את התוכנית בלי שאנשים יפרצו בבכי קורע לב ויקפצו מבניינים או גשרים. וגם שאר השקחנים כמו שאמרה אסנת, הורידו מהפרופיל, למרות שבאמת טיאלק חזר להיות Old school טיאלק, כזה שלא מדבר יותר מדי ותמיד יש לו פנים זעופות כאלה. כמו שצריך. ויאה ממישהו שהיה צריך לסבול אמריקאים עשר שנים..

 

[Nogmor]

*שחקנים

 

[Chelnak]

קריאות בוז צורמות?

דוקא נראה שהרבה מסכימים אתך... גם אני חושבת שכדאי היה לסיים את ס"ג-1 כאן (וכשאני אומרת "כאן" אני מתכוונת לשני פרקים לפני סוף העונה השמינית), כדי להשאיר טעם של עוד (על-אף שבטח אז, כמו שאחרים כתבו כאן, הפרידה היתה קשה יותר). לגבי אטלנטיס עוד אין לי דעה מגובשת, בעיקר בשל העובדה שעוד לא צפיתי בפרקים שלא שודרו בארץ. אני מעדיפה לזכֹר את סטארגייט (ס"ג-1), כפי שהיתה לפני כמה שנים, ולא כפי שהיא עכשו. עכשו היא הפכה לסדרה אחרת ("סדרת-בת", כמו שקראת לזה פעם). וכדי לא לסיים את התגובה בנימה דכאונית, אני אחשֹב על העונה השניה.

 

[מ א ג ר ט]

תהיה...

נכון. הרמה ירדה. הפרקים פחות מצחיקים (כי אין ג'ק), ואולי לא תמיד יש קשר בין הדמויות... א-ב-ל חוץ מהקטע של הג'וקים שבוע שעבר זה לא כאילו אנחנו סובלים כשאנחנו רואים סטארגייט. עדיין יש מידה (אולי פחותה, יחסית) של הנאה, עדיין יש מתח, עדיין מחכים לשבת ולא רק בגלל שאין בצפר. אני אוהבת לתת כדוגמא את עוות 9/10 של חברים (שבאמת נגמרה אחרי עונה 10): השחקנים התעייפו, כנראה שגם הכותבים, וקיבלנו שתי עונות פחות מצחיקות או מרגשות, עד ההדרדרות של סוף עוה 10... אבל עדיין היה כיף ומצחיק לצפות בתוכנית, להתרגש... זה לא היה אותו הדבר כמו בעונות ה"מקוריות", אבל זה עדיין היה נחמד. אני לא חושבת שיש למישהו כאן בעיה מיוחדת עם סטארגייט. אכזבה- כן. אחרי שהתרגלנו שהרמה עולה עם הזמן, פתאום יש נפילה. אבל אנחנו לא *באמת* רוצים שסטארגייט תרד. כי מי שלא רוצה לראות יותר סטארגייט, פשוט יכול לכבות את הטלוויזיה...

 

[סלמאק]

../images/Emo45.gif כל מילה בסלע.

 

[תמיד אני]

בהחלט ../images/Emo70.gif

 

[kinspirit]

תראי

לא אמרתי שאני סובלת מהסדרה עכשיו (למעט כמה פרקים פה ושם שאני באמת צריכה להכריח את עצמי לראות עד הסוף, אבל נראה לי שהיו רק איזה שניים כאלה) אבל כמו שאמרתי, אני גם לא נהנית באותה המידה. ההודעה שאליה הגבתי דיברה על הקושי של החיים אחרי שסטארגייט תסתיים ולכן ציינתי שמאחר והסדרה היא כבר לא מה שהיתה פעם, אני לא אגיב בצורה כל כך דרמטית כאשר היא תסתיים. כמו שהחבר'ה כתבו כאן, אני לא יודעת אם זה באמת היה תכנון מוקדם של הכותבים או לא

, אבל הירידה ברמה של הפרקים בהחלט סייעה לנו להגמל לאט לאט ומנעה התאבדות המונית ברגע שהסדרה תרד מהמסכים

 

[מ א ג ר ט]

אני מבינה,

אבל אני בהחלט אהיה עצובה שסטארגייט תגמר לי. למזלי יש לי עוד עונות להשלים באמצע ככה שזה לא בעיה... הגמילה באמת תהיה קלה יותר מאשר הפסקה פתאומית בסוף עונה 8. אין ספק. אבל היא עדיין תהיה כואבת.

 

[nzkiwi]

צודקת

כדי שהרמה תעלה צריך ג'ק

לא לזרוק

 

[nzkiwi]

אוף...!

צריך ג'ק שירים אותה... מסתבר שהסימן ' מבטל לינקים...

 

[מ א ג ר ט]

חחחח!!

אתה פשוט גדול...

 

[subatoi]

חולה נפש...

 

[subatoi]

ג'ק

אני לא יודע. ניסיתי לחשוב על זה קצת. האם אני יכול לומר באמת שאם ג'ק היה בסדרה הכל היה נראה אחרת? היינו מרגישים אחרת? האם הסיפורים היו נראים שונה? אני לא בטוח. אולי התחושה שהצוות "שלנו" עדיין שם היתה נשארת, אבל האם היינו מרגישים כמו בעונות הטובות (כל אחד והעונות הטובות שלו)? הרי מי שאהב את עונה 4, נגיד, לא אהב את עונה 6 ו-7, למרות שג'ק היה שם. האם אם היינו רואים שכפול מדויק של העונות הטובות עד עונה 10 היינו מרוצים? אולי היה נמאס לנו כי זה חוזר על עצמו? אולי הכיוון החדש הוא דווקא רעיון טוב ואנחנו סתם לא מצליחים להתרגל? אולי זה קטע כזה שפשוט מיצינו את הסדרה? אולי זה לא שהפרקים יותר טובים או פחות טובים? אולי זה קטע פסיכולוגי? הרי הגיוני שמתישהו נמאס לקהל ממה שהוא רואה (גם אם הוא אוהב ומת על הדמויות והרעיון כולו). אולי סף הגירוי נשחק ועלה, וכבר קשה לנו להתלהב ממה שאנחנו רואים? זה עניין לפסיכולוגים, מומחי פסיכולוגיית-המונים, סוציולוגים ואנתרופולוגים, אולי. אין לי מושג. אפשר להשליך את זה על נושאים רבים ואחרים בחיים, וגם על סדרות אחרות, מטבע הדברים. כל הקטע של הכריש ההוא, נו. (אני יודע שלא היה פה שומדבר ממשי והחלטי, יותר הגיגים חסרי פואנטה)