רדיו אקטיבי.
"היי... בוקר טוב" "ססאאאמק אתה והבוקר טוב שלך" "סאאאמק גם לך. מה זכיתי לכבוד הבוקר?" "אתה לא מבין נכון? אתה עונה לי עם הקול מיטה הזה שלך והיד שלי ישר נשלחת לתחתונים, ואתה מיתמם כאילו מה. נראה ל כשאתה משדר המאזינות יותר עסוקות בין הרגלים מאשר להקשיב" "בשביל זה התקשרת לי עכשיו לזיין ת'מוח על המאזינות ולאונן לי בטלפון?" "לא לא ממש, אבל איך שענית שכחתי מה רציתי. וזה עוד אחרי שהלילה בעלי נזכר שאני קיימת ונתן לי בכבוד, חזק וברוך. בקיצור, מתי ואיפה אנחנו נפגשים הערב?" "בואי ניפגש בעשר בדיקסי, נאכל משהו קטן ואז נעוף לתחנה." "אחלה, אז נתראה בערב, ביי" "יאללה ביי" כבר כמעט תשע ואני גורר את עצמי למקלחת לשטוף מעלי את קורי השינה. לא לענין להתעורר עם מזקירה על הבוקר. פותח מעלי זרם חזק ופוער את פי מול המבול הניתך על פני. ענין של שניות עד שגם היד גולשת לעבר האבר המזדקר כמגדלור בבוקר, חסר תועלת. הייתי שמח לא להשחית את זרעי לשווא, אבל אחרי שיחת ההשכמה לא נותר לי אלא לנצל את עצמי. לא משהו שונה מאחרים, לא קושר את עצמי או דברים כאלה, סתם ניצול ציני, מהיר, חסר רחמים. ירדתי לקפה חזק של בוקר והכנתי בראש את רשימת השירים המועדפים עלי לתוכנית הערב. שיחת ההשכמה לקחה אותי לכיוון ארוטי משהו, במובן הרחב. היום נשטף באבק שהחל לשקוע ואני מוצא את עצמי כבר בדיקסי, הקדמתי ברבע שעה. תפסתי לי את השולחן הצדדי. הזמנתי לי אגז בנדיקט, אולי בהשראת האפיפיור הנבחר. משום מה לא נראה לי שלאדם בן שבעים ושמונה יהיו ביצים עלומות, גם אם נתפשר על רוטב הולנדייז. מענין אם כבוד הפאפא קיבל מימיו מציצה מנער מקהלה רך בשנים ומשם נעלמו ביציו. המשחק באשכיו של האפיפיור הופסק כשאוסי הופיע, בעשר בדיוק. היא התישבה מולי והסתפקה בקפה. עוד בטרם הגיע המנה שהזמנתי הושלו כפכפי האצבע מרגליה וכף רגלה השמאלית מצאה את עצמה במעלה הוותיקן, מוציאה עשן לבן מבין רגלי. היה לי קשה לסיים את המנה ובאותה עת להתנתק מהרגל הפולשנית באמצע המסעדה. באחת עשרה וחצי מצאנו את עצמנו בתחנה. יש לי עוד חצי שעה עד שאני באויר, ואני מכין לי מהר את אותם הדיסקים שהחלטתי להשמיע הלילה. "כן כך ברא אותך הטבע, עם קצת דמיון ומחשבה חופשית, וזה היה כמובן ארז הלוי, כנראה הזמר האלמוני הכי מפורסם. אם אתם שומעים אותי אז כנראה שהתכוונתם, בכוונה תחילה או במקרה, ל 92.3FM, ואני אשתדל לתת לכם את כל הסיבות להשאר איתי בשעתיים הקרובות. היה לי נושא לתכנית הערב ובעקבות שיחת טלפון מסוימת הבוקר, החלטתי לשנות כיוון ולהתמקד במוזיקה שבעיני מתקשרת לזיונים, אם ישירות ואם באופן אסוציאטיבי אישי. אתם מוזמנים להתקשר לאולפן וסלפר לי על חוויות מיניות שונות שבא לכם לחלוק. וזה הזמן לעבור לירמי קפלן, ןכל מה שאני יכול להבטיח לכם זה שהדפוק הזה יעשה לכם טוב, גם אם הוא גמד הרי שהוא נחמד, ירמי קפלן...." הנורה האדומה כבתה, אני לא באויר ויש לי עוד ארבע דקות עד שירמי יגמור. אוסי הורידה את האוזניות מעליה ועברה לצד שלי. "ומה הדפוק הזה יודע לעשות?" "בחייאת רבאק אני בשידור מה נידפק לך הראש לגמרי או מה?" "אני לא יכולה, אני שומעת את הקול שלך אני מרטיבה. בוא תשים עוד קטע ברצף עד שאני אטפל בך קצת" היא כרעה על ברכיה מולי ווהידיים הונחו על ברכי כשהן עושות אט אט דרכן מעלה אל פרשת הדרכים. המכנסים הפכו בין רגע למיקשה אחת והידים שיחחרו את החיה מכלאה. טיל קרקע קרקע עם ראש נפץ גרעיני פרץ לאויר העולם הישר אל תוך הפה המהביל שרק חיכה לטרף הקל, ולא נודע כי בא אל קירבה. ואני נבלעתי בה. ברקע נכנסו החברים של נטשה מיד בהמשך לדפוק, והם התחילו מההתחלה, על קו הזינוק. ואני רץ קדימה והלשון שלה על הביצים הלוחשות. השפתיים נפשקו ושאבו את הביצים לתוכן בקול ענות יניקה, והאגן שלי מתפקע להתפרק בתוך פיה. העין מציצה הצידה כדי לקלוט שיש לי עוד שלוש דקות עד שמיכה שיטרית יגיע לקו המטרה. הלשון עולה ויורדת לאורך עמוד האש הטובל ברוק, מתוח ומתפקע נחת. השיניים מלטפות את כיפת הסלי ברוך ושוב הפה יורד על הפרא במלואו. אחזתי בראשה להצמיד אל האגן כשציפורניה ננעצות בבטני, מלבינות מחוסר דם. ועוד דחיפה ויניקה מלאה, וזיקוקי דינור לבנים מתפוצצים בתוך חלל פיה לכל עבר ומאבר. "ואלה היו כמובן החברים של נטשה שהגיעו אל קו הסיום. אני מקווה שנכנסתם מעט לאווירה ואתם מוכנים לעבור לשלב הבא, אם אתם במיטה או ברכב או בכל מקום אחר. אז קחו לכם את כל הזמן שאתם צריכים עם זהבה שרה את אום כולתום – אינתא עומרי. חצי שעה של שיכרון חושים מלא. תזדיינו בסבלנות." עוד בטרם חלפו שלושים שניות הגיחה שיחת טלפון לאולפן.
"היי... בוקר טוב" "ססאאאמק אתה והבוקר טוב שלך" "סאאאמק גם לך. מה זכיתי לכבוד הבוקר?" "אתה לא מבין נכון? אתה עונה לי עם הקול מיטה הזה שלך והיד שלי ישר נשלחת לתחתונים, ואתה מיתמם כאילו מה. נראה ל כשאתה משדר המאזינות יותר עסוקות בין הרגלים מאשר להקשיב" "בשביל זה התקשרת לי עכשיו לזיין ת'מוח על המאזינות ולאונן לי בטלפון?" "לא לא ממש, אבל איך שענית שכחתי מה רציתי. וזה עוד אחרי שהלילה בעלי נזכר שאני קיימת ונתן לי בכבוד, חזק וברוך. בקיצור, מתי ואיפה אנחנו נפגשים הערב?" "בואי ניפגש בעשר בדיקסי, נאכל משהו קטן ואז נעוף לתחנה." "אחלה, אז נתראה בערב, ביי" "יאללה ביי" כבר כמעט תשע ואני גורר את עצמי למקלחת לשטוף מעלי את קורי השינה. לא לענין להתעורר עם מזקירה על הבוקר. פותח מעלי זרם חזק ופוער את פי מול המבול הניתך על פני. ענין של שניות עד שגם היד גולשת לעבר האבר המזדקר כמגדלור בבוקר, חסר תועלת. הייתי שמח לא להשחית את זרעי לשווא, אבל אחרי שיחת ההשכמה לא נותר לי אלא לנצל את עצמי. לא משהו שונה מאחרים, לא קושר את עצמי או דברים כאלה, סתם ניצול ציני, מהיר, חסר רחמים. ירדתי לקפה חזק של בוקר והכנתי בראש את רשימת השירים המועדפים עלי לתוכנית הערב. שיחת ההשכמה לקחה אותי לכיוון ארוטי משהו, במובן הרחב. היום נשטף באבק שהחל לשקוע ואני מוצא את עצמי כבר בדיקסי, הקדמתי ברבע שעה. תפסתי לי את השולחן הצדדי. הזמנתי לי אגז בנדיקט, אולי בהשראת האפיפיור הנבחר. משום מה לא נראה לי שלאדם בן שבעים ושמונה יהיו ביצים עלומות, גם אם נתפשר על רוטב הולנדייז. מענין אם כבוד הפאפא קיבל מימיו מציצה מנער מקהלה רך בשנים ומשם נעלמו ביציו. המשחק באשכיו של האפיפיור הופסק כשאוסי הופיע, בעשר בדיוק. היא התישבה מולי והסתפקה בקפה. עוד בטרם הגיע המנה שהזמנתי הושלו כפכפי האצבע מרגליה וכף רגלה השמאלית מצאה את עצמה במעלה הוותיקן, מוציאה עשן לבן מבין רגלי. היה לי קשה לסיים את המנה ובאותה עת להתנתק מהרגל הפולשנית באמצע המסעדה. באחת עשרה וחצי מצאנו את עצמנו בתחנה. יש לי עוד חצי שעה עד שאני באויר, ואני מכין לי מהר את אותם הדיסקים שהחלטתי להשמיע הלילה. "כן כך ברא אותך הטבע, עם קצת דמיון ומחשבה חופשית, וזה היה כמובן ארז הלוי, כנראה הזמר האלמוני הכי מפורסם. אם אתם שומעים אותי אז כנראה שהתכוונתם, בכוונה תחילה או במקרה, ל 92.3FM, ואני אשתדל לתת לכם את כל הסיבות להשאר איתי בשעתיים הקרובות. היה לי נושא לתכנית הערב ובעקבות שיחת טלפון מסוימת הבוקר, החלטתי לשנות כיוון ולהתמקד במוזיקה שבעיני מתקשרת לזיונים, אם ישירות ואם באופן אסוציאטיבי אישי. אתם מוזמנים להתקשר לאולפן וסלפר לי על חוויות מיניות שונות שבא לכם לחלוק. וזה הזמן לעבור לירמי קפלן, ןכל מה שאני יכול להבטיח לכם זה שהדפוק הזה יעשה לכם טוב, גם אם הוא גמד הרי שהוא נחמד, ירמי קפלן...." הנורה האדומה כבתה, אני לא באויר ויש לי עוד ארבע דקות עד שירמי יגמור. אוסי הורידה את האוזניות מעליה ועברה לצד שלי. "ומה הדפוק הזה יודע לעשות?" "בחייאת רבאק אני בשידור מה נידפק לך הראש לגמרי או מה?" "אני לא יכולה, אני שומעת את הקול שלך אני מרטיבה. בוא תשים עוד קטע ברצף עד שאני אטפל בך קצת" היא כרעה על ברכיה מולי ווהידיים הונחו על ברכי כשהן עושות אט אט דרכן מעלה אל פרשת הדרכים. המכנסים הפכו בין רגע למיקשה אחת והידים שיחחרו את החיה מכלאה. טיל קרקע קרקע עם ראש נפץ גרעיני פרץ לאויר העולם הישר אל תוך הפה המהביל שרק חיכה לטרף הקל, ולא נודע כי בא אל קירבה. ואני נבלעתי בה. ברקע נכנסו החברים של נטשה מיד בהמשך לדפוק, והם התחילו מההתחלה, על קו הזינוק. ואני רץ קדימה והלשון שלה על הביצים הלוחשות. השפתיים נפשקו ושאבו את הביצים לתוכן בקול ענות יניקה, והאגן שלי מתפקע להתפרק בתוך פיה. העין מציצה הצידה כדי לקלוט שיש לי עוד שלוש דקות עד שמיכה שיטרית יגיע לקו המטרה. הלשון עולה ויורדת לאורך עמוד האש הטובל ברוק, מתוח ומתפקע נחת. השיניים מלטפות את כיפת הסלי ברוך ושוב הפה יורד על הפרא במלואו. אחזתי בראשה להצמיד אל האגן כשציפורניה ננעצות בבטני, מלבינות מחוסר דם. ועוד דחיפה ויניקה מלאה, וזיקוקי דינור לבנים מתפוצצים בתוך חלל פיה לכל עבר ומאבר. "ואלה היו כמובן החברים של נטשה שהגיעו אל קו הסיום. אני מקווה שנכנסתם מעט לאווירה ואתם מוכנים לעבור לשלב הבא, אם אתם במיטה או ברכב או בכל מקום אחר. אז קחו לכם את כל הזמן שאתם צריכים עם זהבה שרה את אום כולתום – אינתא עומרי. חצי שעה של שיכרון חושים מלא. תזדיינו בסבלנות." עוד בטרם חלפו שלושים שניות הגיחה שיחת טלפון לאולפן.
