רגש האהבה
אני נשוי כבר 9 שנים. יש לנו שלושה ילדים, הבן שלי הוא ילד עם פגיעה מוחית, הוא ילד רגיל לכל דבר אבל עם פגיעה מוטורית, הוא הבכור. בשנתיים הראשונות היה לי קשה לקבל אותו, אבל טיפלתי והקדשתי לו את רב כוחותיי. לפני כשנתיים וחצי נולדו לנו תאומות מדהימות, את רב תשומת הלב אני מקדיש להן, ולבני אני מקדיש פחות . חיי הזוגיות שלנו הכילו המון עליות וירידות. היום אנחנו נמצאים במשבר עמוק בזוגיות שלנו. אשתי נתנה לי הרבה אפשרויות להשתנות לפי דבריה , ומבחינתי אני הייתי שם תמיד לתמיכה עזרה ועשייה משותפת. חיי המין שלנו היו זוהרים רק בימים שלפני הולדת הבן, שנה וחצי לפני הנישואים, ועוד שנה לאחר הנישואים, ועד להולדת הבן. לאחר מכן חיי המין החלו להיות חיים ללא מין. בכל פעם שהתקרבתי אליה היא אמרה שהיא עייפה ואין לה כח או שלא בא לה, כל מה שהיה חשוב לה זה הבן העבודה שלה, ואם יהיה לילה מענג אז זה חייב לבוא ממנה קודם, וכל מה שאני מרגיש בטל . או שזה צריך להגיע משנינו ולא תמיד ממני. וכך זה עד היום . מגע מיני בינינו הוא פעם בשלושה חודשים ואולי יותר , אינני זוכר את הפעם האחרונה. לדעתי זוגיות טובה מורכבת מהמון דברים כמו: הדדיות, כנות, פירגון דו צדדי, נתינה אינסופית, ריגושים, חיזור, הערכה , קבלה , פשרות, וגם קיום יחסי מין. אבל כאשר אתה מרגיש שאין לך פרטנר למין וכל מה שחשוב בחיי הזוגיות הוא רק הגישה לילדים ואולי דרך זה זה יביא לשיפור בחיי המין אז אתה קצת מאבד את כל שאר הדברים הנ"ל. היום אנחנו במשבר עמוק: אשתי אומרת לי אני לא מאוהבת בך אין לי רגש אליך, ואולי בעוד שנה כאשר שנחיה כפרודים אולי אז זה יחזור, ואולי לא. אני מרגיש היום פרפרים בכל הגוף, כואב לי קשה לי אני כבר לא אוכל שבועיים, אני משתדל להיות חזק כלפי הילדים וגם מולה, אבל זה בכל זאת קשה. אני לא רוצה להיפרד ממנה אני אוהב אותה עדיין למרות כל הקשיים. אבל היא בהחלטה שלה היא לא רואה אותנו כזוג אלא כפרודים או כחברים אבל לא כזוג נשוי כאשר לפי דבריה אנחנו לקראת גירושים. אני חושב וזאת גם אמרתי לה : אפשר להתגרש בכל עת אבל חשוב יותר לנסות לגשר על הפערים ולנסות לתקן. ברגע שאני אומר את זה היא נמתחת ועושה לי פרצופים ואומרת : אתה לא מבין אני לא רוצה יותר אני לא מוכנה לחיות איתך כך אין לי זמן. ואני שוב מבקש ממנה: אני בתוך תקופת שינוי עם המון רצון לתקן את המרחקים שנוצרו, והיא בשלה שוב. כאן אני פונה לפורום: אני לא רוצה בפרידה הזו,חבל לי קודם כל על הילדים , הם קטנים מידי לקבל או להבין, ושנית אני אוהב אותה, אבל האם יש דרך או אפשרות לתקן את הרגש שלה, שהרגש שלה יחזור להיות כשהיה. ועוד הערה אחת: שנינו הולכים ליעוץ כל אחד אצל יועץ אחר. ומבחינתי תמיד רציתי לשנות את הזוגיות להכי טוב שאפשר והיו ימים של שינוי מצידי ונראה שהכל בסדר אבל ברגע שניסיתי לקיים איתה יחסי מין היא דחתה אותי ולא הייתה מוכנה להם בגלל איזו בעיה שצצה לה פתאום ,ואני שוב נסוג לאחור ושוב מריבות ושוב לא בסדר.
אני נשוי כבר 9 שנים. יש לנו שלושה ילדים, הבן שלי הוא ילד עם פגיעה מוחית, הוא ילד רגיל לכל דבר אבל עם פגיעה מוטורית, הוא הבכור. בשנתיים הראשונות היה לי קשה לקבל אותו, אבל טיפלתי והקדשתי לו את רב כוחותיי. לפני כשנתיים וחצי נולדו לנו תאומות מדהימות, את רב תשומת הלב אני מקדיש להן, ולבני אני מקדיש פחות . חיי הזוגיות שלנו הכילו המון עליות וירידות. היום אנחנו נמצאים במשבר עמוק בזוגיות שלנו. אשתי נתנה לי הרבה אפשרויות להשתנות לפי דבריה , ומבחינתי אני הייתי שם תמיד לתמיכה עזרה ועשייה משותפת. חיי המין שלנו היו זוהרים רק בימים שלפני הולדת הבן, שנה וחצי לפני הנישואים, ועוד שנה לאחר הנישואים, ועד להולדת הבן. לאחר מכן חיי המין החלו להיות חיים ללא מין. בכל פעם שהתקרבתי אליה היא אמרה שהיא עייפה ואין לה כח או שלא בא לה, כל מה שהיה חשוב לה זה הבן העבודה שלה, ואם יהיה לילה מענג אז זה חייב לבוא ממנה קודם, וכל מה שאני מרגיש בטל . או שזה צריך להגיע משנינו ולא תמיד ממני. וכך זה עד היום . מגע מיני בינינו הוא פעם בשלושה חודשים ואולי יותר , אינני זוכר את הפעם האחרונה. לדעתי זוגיות טובה מורכבת מהמון דברים כמו: הדדיות, כנות, פירגון דו צדדי, נתינה אינסופית, ריגושים, חיזור, הערכה , קבלה , פשרות, וגם קיום יחסי מין. אבל כאשר אתה מרגיש שאין לך פרטנר למין וכל מה שחשוב בחיי הזוגיות הוא רק הגישה לילדים ואולי דרך זה זה יביא לשיפור בחיי המין אז אתה קצת מאבד את כל שאר הדברים הנ"ל. היום אנחנו במשבר עמוק: אשתי אומרת לי אני לא מאוהבת בך אין לי רגש אליך, ואולי בעוד שנה כאשר שנחיה כפרודים אולי אז זה יחזור, ואולי לא. אני מרגיש היום פרפרים בכל הגוף, כואב לי קשה לי אני כבר לא אוכל שבועיים, אני משתדל להיות חזק כלפי הילדים וגם מולה, אבל זה בכל זאת קשה. אני לא רוצה להיפרד ממנה אני אוהב אותה עדיין למרות כל הקשיים. אבל היא בהחלטה שלה היא לא רואה אותנו כזוג אלא כפרודים או כחברים אבל לא כזוג נשוי כאשר לפי דבריה אנחנו לקראת גירושים. אני חושב וזאת גם אמרתי לה : אפשר להתגרש בכל עת אבל חשוב יותר לנסות לגשר על הפערים ולנסות לתקן. ברגע שאני אומר את זה היא נמתחת ועושה לי פרצופים ואומרת : אתה לא מבין אני לא רוצה יותר אני לא מוכנה לחיות איתך כך אין לי זמן. ואני שוב מבקש ממנה: אני בתוך תקופת שינוי עם המון רצון לתקן את המרחקים שנוצרו, והיא בשלה שוב. כאן אני פונה לפורום: אני לא רוצה בפרידה הזו,חבל לי קודם כל על הילדים , הם קטנים מידי לקבל או להבין, ושנית אני אוהב אותה, אבל האם יש דרך או אפשרות לתקן את הרגש שלה, שהרגש שלה יחזור להיות כשהיה. ועוד הערה אחת: שנינו הולכים ליעוץ כל אחד אצל יועץ אחר. ומבחינתי תמיד רציתי לשנות את הזוגיות להכי טוב שאפשר והיו ימים של שינוי מצידי ונראה שהכל בסדר אבל ברגע שניסיתי לקיים איתה יחסי מין היא דחתה אותי ולא הייתה מוכנה להם בגלל איזו בעיה שצצה לה פתאום ,ואני שוב נסוג לאחור ושוב מריבות ושוב לא בסדר.