רגשי אשמה

כתום670

New member
רגשי אשמה

שלום לכם, יש לי בעיה בסיסית מאז ומתמיד: אני מוותרת על הצרכים והנוחות שלי כדי שלאחרים יהיה נעים ונוח. ככה חונכתי, ככה אני עד היום (כמעט). בתקופה האחרונה יצא לי לעבוד עם בוס שהוא אדם רגיש אבל התיחס אלי בצורה מאד לא יפה כבר זמן רב. אחרי שפיטר אותי, רצה שאמשיך לעבוד עבורו באופן עצמאי. הוא פיטר אותי כדי לא להגיע לתקופה של שנה (ואז יצטרך לשלם פיצויים). בתום התקופה לא סיימתי כמה פרויקטים ששווים לא מעט כסף והוא בתחושה שאני "חייבת לו". הוא דרש שאמשיך לעבוד - ואף באותו שכר שהיה קודם (שכר נמוך). כמובן הוא יכל לתת לי לעבוד עוד חודש ולגמור הכל - אבל אז היה צריך לשלם פיצויים והוא לא רצה בכך. בהתחלה הסכמתי, בתחושת חוסר ברירה, אבל אח"כ החלטתי שלא מתאים לי. הצורה שבה הוא התיחס אלי גרמה לי הרבה עוגמת נפש וכעס כלפיו, ולמעשה אני לא חייבת לו כלום. כתבתי לו מכתב ובו הסברתי איך הרגשתי בכל התקופה הזו, וגם כתבתי שאין לי כוונה להמשיך לעבוד עבורו. כעת יש לי רגשי אשמה, על כך שהחלטתי שמשהו לא מתאים לי והעזתי לומר "לא". אני כמעט שונאת את עצמי בגלל שהבוס הזה, שבעצם לא אכפת לו ממני, והתיחס אלי בצורה מגעילה, "מפסיד" כסף בגללי - בגלל אותם פרויקטים שלא הסתיימו. כל החיים נהגתי להקריב את הנוחות והרצונות שלי כדי שלאחרים יהיה נוח ונעים, וכעת (כשיש שינוי סוף סוף) זה נראה לי פתאום קיצוני מדי. איך אפשר לדעת מתי הצרכים האישיים הם אלה שחשובים? מתי בעצם אני צריכה לוותר על הנוחות והרצונות שלי בשביל שלאחרים יהיה טוב ונוח, גם אם הם מנצלים אותי בדרך כלשהי? איך להבחין בין "מימוש צרכים אישיים והימנעות ממה שעושה לי רע", לבין "אגואיסטיות"?
 

potamya

New member
רגשי אשמה שלא באשמתה

כתום יקרה את מתארת מנגון שמוטבע בכל אדם, אחת מהדרכים שמאלפים/מחנכים בני אדם זאת הטבעה של קודים חברתיים: זה טוב, זה נכון, זה לא טוב זה לא נכון וכך הלאה. בהתחלה אנחנו מקבלים את ה"ציון" מהסביבה הורים, אחים, דודים, שכנים מורים , עולם מנחילים באנו את הקודים החברתיים, בשלב הבא אין צורך בשופט חיצוני, אנחנו כל כך מאולפים שאנחנו שופטים את עצמנו. לפי מה שכתבת נראה שאין זה מקרה בודד , את סובלת . וחבל שכך לפי דעתי ומנסיון אישי של אדם שעובר תהליך פרידה מה"קודים" ומציאת הקודים שלי !!! ומנסיון של אחרים שעוברים תהליך דומה , לא נראה לי שמישהו יכול לתת לך תרופת פלא. כפי שאני רואה את הדברים הנוסעים בדרך הגיעו אליה כמוך, הם סבלו ... הדרך ארוכה , פתלתלה לא קלה ומנגד קסומה ויפה, זאת הדרך בא תפגשי חלקים ו"נופים" בעצמך שאת חלקם לא היכרת , וחלק אחר תכירי מחדש. מהי הדרך ? איפה קונים מדריך לנוסע? לדעתי אין תשובה שמתאימה לכולם, את הדרך אפשר לעבור בצורות שונות ויש כל כך הרבה מורי דרך אושו, בודאה, לאו צה, ועוד רבים הייתי ממליץ לך להשיג ספר ששמו "ארבע ההסכמות" שנושאו העיקרי הוא הבעייה שתיארת. ודרך צלחה
 

כתום670

New member
תודה על התמיכה

עשה לי טוב, לקרוא את מה שכתבת. מאד חיזק אותי. הדרך באמת לא קלה - גם כי אני משתנה מול סביבה שנשארת זהה. הם פשוט לא קולטים מה קורה. ובגלל שהתכונה הזו שבי (להעדיף אחרים ולנהוג לפי הקודים שלהם) טבועה בי עמוק ומכעיסה אותי, כאשר אני מעדיפה את טובתי זה נעשה מתוך מקום של כעס ולפעמים זה מתפרש כ"שבירת כלים" (כך הם מגדירים את זה). אני מקוה שאגיע למצב שבו אעדיף את טובתי - אבל בנועם, בזרימה, לא מתוך כעס ורגשי אשמה. אשמח לקבל פרטים לגבי הספר שהזכרת. המון תודה על התגובה והאיכפתיות.
 

potamya

New member
לדעתי שתגיעי למקום שטוב לך תגלי

שאת במקום שטוב גם לאחרים הספר שדיברתי עליו כתוב בפשטות , ניתן למצוא אותו בכל חנות ספרים בטח גם בחלק מארונות הספרים של מכרים, אני חושב שלא כדאי שארחיב עליו את הכתיבה , מצאי אותו ואם מתאים קיראי , ואם יזוז או ייפתח משהו אצלך יופי , וגם אם לא זה גם יופי , מכסימום קראת עוד ספר
 

כתום670

New member
תודה...

עשיתי בירור ומחר אקנה אותו. נראה שזה יפתח לי פתח. שוב תודה על האיכפתיות
 

galgal21

New member
אין לך סיבה להרגיש רגשי אשמה.

דוקא לבוס שלך יש סיבה להרגיש רגשי אשמה. התנהגותו כפי שאת מתארת אותה היא התנהגות חזירית. לדעתי את לא צריכה כל הזמן להקריב את צרכיך למען אחרים. התחשבות באחרים זו בהחלט תכונה טובה, אבל לא צריך לעשות את זה תמיד גם צרכיך ורצונותיך ראויים להתחשבות. במקרה זה את בכלל לא צריכה לחשוב על צרכי הבוס הזה (בגלל התנהגותו) אלא רק מה שנוח לך. לגבי השאלה מתי צריך לותר על רצונותיך למען אחרים ומתי לא צריך לותר עליהם? אין על זה תשובה ברורה. כל מקרה את צריכה לשקול לגופו של ענין. אין ספק שיהיו לך גם טעויות במקרים מסוימים (בשני הכוונים) בגלל שאת אדם רגיל כמו כולנו וכל בני-האדם טועים לפעמים. אין אנשים מושלמים. אם טעית (טעות כנה לא מתוך כונה רעה) והתנהגת לא בסדר לאדם מסוים לא צריכים להיות לך רגשי אשמה. לכי אילו ותתנצלי. בכל אופן הייתי מציע לך כמה כללים איך להחליט מתי להתחשב באדם מסוים ומתי להתחשב בצרכיך: 1. תבדקי איזה נזק יגרם לך (אם תתחשבי בו) ואיזה נזק יגרם לו (אם לא תתחשבי בו). 2. האם הוא ממש זקוק לך? האם זה ענין קריטי עבורו? למשל: אם משהו עני מבקש ממך הלואה (ואת לא בטוחה שהוא מסוגל להחזיר) יש לשקול האם לתת או לא לתת לו במקרה וההלואה היא לצרכים חיוניים אבל אם זו הלואה לטיול בחו"ל לא צריך לתת לו. 3. האם אותו אדם משתדל לצמצם את הנזק שנגרם לו? 4. האם אותו אדם ישר, מתחשב ודובר אמת (בקשר לנזק שיגרם לו)?
 

כתום670

New member
תודה!

תודה על התגובה האיכפתית והמושקעת... בהחלט נקודות למחשבה.
 

ע ו פ ר ה

New member
כתום יקרה

רגשי אשם, אמרה פעם מורה יקרה שלי, הם תחושה מיותרת ורצוי וכדאי לוותר עליהם. היא אפילו נתנה לנו כרטיס שכתוב עליו: "פטור מרגשי אשמה - בתנאי שלוקחים אחריות". מאוד אהבתי את הכרטיס ולקח לי עוד כמה שנים ללמוד לקחת אחריות. בכל מקרה רציתי להציע לך תרגיל בדמיון מודרך למקרה הנ"ל. את כותבת שהוא לא מתייחס יפה אליך. את כותבת שהוא פיטר אותך מהר לפני שצריך לשלם פיצויים, שזה לבדו יכול ליצור תחושת תסכול. אני רוצה להציע לך לדמיין שאת רואה את הבוס שלך עם חלקי הפרוייקט שנותרו לא פתורים. את לא נמצאת לידו, כי הוא פיטר אותך. אני מזמינה אותך לדמיין אותו עם ה"דייסה" שהוא בישל לעצמו ולראות איך הוא פותר לעצמו את הבעיות. הוא מסתדר. עכשיו תדמייני שבינו לבינך נמצא קיר זכוכית מאוד גדול ועבה. ממש זכוכית משוריינת אם תרצי. הזכוכית הזו מפרידה ביניכם. בצד שלך תדמייני את עצמך, עם תחושות נעימות. יש לך הזדמנות לוותר על תחושת רגשי האשם. תראי איך את ממשיכה את חייך ומשאירה אותו שם. אם קשה לך לדמיין (יש אנשים שקשה להם) והתרגיל הזה מוצא חן בעינייך מספיק שתקראי אותו בקול רם, כי גם למילים יש כוח. תוותרי על הכעס כי הוא מיותר (לצורך התרגיל הזה בלבד). מקווה שזה יחזק אותך. ובהמשך כשתתקלי במקרים שיכולים לגרום לרגשות אשם, תוכלי לומר לעצמך: אופס. הנה הדפוס הזה שאני מכירה ואני משחררת אותו. אין לי בו צורך יותר. תזכרי שאת לא לבד. חלקנו הגדול עברנו דרך התחברות לרגשות אשם וחלקנו הלא מבוטל שחרר את הרגש הזה. בהצלחה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

כתום670

New member
תרגיל מענין

תיכף אעשה אותו. נראה לי שזה יעזור מאד. המון תודה על התגובה והרצון הטוב, עזרת לי להתחזק.
 

שובטמה

New member
תגובה לרגשי אשמה.......

אנו יוצרים את המחשבות שלנו. לכן זה הכי קל בעולם לחשוב מה שאני רוצה ומה שאני חושב שנכון לי. מי יתן וכל בני האדם יהעיו מאושרים.
 

כתום670

New member
מענין

"הכי קל בעולם"? - אם זה כל כך קל, למה אנחנו לא נוהגים כך מלכתחילה? העבר שלנו צרוב במוח, וצריכים לעשות שטיפת מוח רצינית כדי לטשטש את זה במעט. "מה שאני חושב שנכון לי" - גם כדי להגיע לזה צריכים לעבור דרך... תודה על התגובה!
 

ע ו פ ר ה

New member
ספר מומלץ

בנושא המחשבות שלנו: לאהוב את מה שיש מאת קייטי ביירון. תוכלי למצוא מאמרים על השיטה שלה גם באינטרנט http://www.thework.co.il/ באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

patagonia

New member
תיזכורת:

תראי, דבר ראשון שאני מאוד רוצה להאיר הוא שלמרות הקושי הקיים, את לא משתתקת וכן "מניחה רגל" וקובעת גבול (גם אם את מרגישה רגשות אשמה על כך), כך שהחשוב הוא שאת לא מוותרת על עצמך. השלב הבא יהיה כמובן לעבוד על עצמך מהבחינה של הרגש. אני חושבת (ואני נמצאת בסירה מאוד דומה לשלך :) ) שאת רואה את הצד האחר כמאפיל על הצד שלך שלא בצדק. כאילו הוא מצליח "לשכנע" אותך בצידקתו מתוך כך שהוא בתחושה ש"את חייבת לו" (ואני כל כך מבינה את הבעיה שלך). אני אאיר לך את הצד שלך כמי שמסתכלת על המצב מהצד ולא מושפעת מהצדדים המעורבים. את עבדת על פרוייקטים ששווים הרבה כסף. אם הוא שם אותך לעבוד עליהם כנראה שיש סיבה לכך, כי הוא סומך עליך ומאמין בך. אם הוא מחליט לפטר אותך באמצע העבודה, אולי לא מצא אותך כשירה לעבודה הזו מסיבה זו או אחרת, או שרצה אדם אחר בתפקיד, זה ממש לא משנה - הוא הפסיק את עבודתך. אם יש לו סיבה אחרת לפיטורין, למשל התחמקות מתשלומים שמגיעים לך, מכאן פגיעה בזכויותיך כעובדת שלו, למה רגשות האשמה על מחוייבות שיש לך כביכול כלפיו? הרי הוא שבר את ההסכם בניכם מרצון. הוא הפסיק את העבודה שלך בכוונה. אם הוא רוצה שתמשיכי לעבוד, הרי שיהיה זה כעובדת מן המניין. ברור לי שאת יודעת את כל זה. חשבתי שאולי את צריכה לקרוא את זה שוב, ולהיזכר, שמגיע לך מלוא הכבוד והיחס ההוגן לפחות.
 

כתום670

New member
תודה!

קודם כל, תודה על התגובה. הבוס פיטר אותי מאחר שהוא בלחץ כספי ולא רצה לשלם עוד חודשי עבודה ופיצויים. לאחר שהוא פיטר אותי (עוד עבדתי שם כחודש) הבעתי הסכמה לעבוד אחרי הפיטורין כפרילאנס על אותו פרויקט. לכן היה לו נוח מאד לממש את עניין הפיטורין, מתוך ידיעה שאמשיך להיות עבד שלו. בשלב מסוים ראיתי את האמת, והודעתי על ניתוק יחסים טוטאלי. היו לי רגשי אשמה על כך ששיניתי את דעתי וזה (לכאורה) גרם לו לאובדן כסף, אבל בעצם זה לא משנה כי הוא ממילא לא היה יכול להמשיך להעסיק אותי. כרגע (אחרי המון שנים של סמרטוטיות) הדבר היחיד שמעניין אותי הוא אני עצמי. הצמיחה שלי, הסליחה לעצמי, החופש שלי. תודה על התזכורת והאיכפתיות - אני עדיין בתוך העניין ומשתדלת לגדול מזה. אמרת שאת במצב דומה - מקווה שגם את תצליחי במשימות שלך. המון תודה!
 

patagonia

New member
תודה לך!

גם אני עוד עובדת על זה
שמחה לראות שאת עוברת את העניין בהצלחה וחיוביות, אין לך מושג כמה!!
 
למעלה