רגשות מעורבים...

[jaff]

רגשות מעורבים...

שלום, האם מישהי מוכנה לשתף בהרגשה: איך זה להיות "אם מיועדת"?? איך זה להיות "בהריון חוץ גופי"? התהליך הזה כ"כ מדהים ומרגש.. אני מודה לאל ולמאה הנפלאה בה אנו נמצאים- שבה נס זה יכול לקרות .. אני קוראת בשקיקה על ההורים שזוכים לילד בזכות נשמה מופלאה - שמעניקה להם את המתנה הגדולה. ברור לי שמרגע שהוא/היא נולדים - את הופכת להיות אמא לכל דבר ושוכחת את הדרך (או לפחות את הקשיים שבדרך) אבל.. לא נעים לי להודות... בין ההתרגשות והשמחה עולה בי גם מעט תסכול - שלעולם לא ארגיש חיים בתוך הבטן... שלי! עולה בי קנאה מטופשת ולא הגיונית: למה כל העולם מצליח להיות בהריון ואני לא... אופילו תחושה של חשש - האם אקנא כשהפונדקאית שלנו תהיה בהריון?? האם ארגיש "גלגל חמישי" - ? אני לא רוצה להשמע כפוית טובה, אבל אלו רגשות אמיתיים שעולים בי ולא מוצאים מקום. מה עושים אתם? מחכה לעזרתכן. תודה.

 

[א י ר י ת3]

תגובה לרגשות מעורבים

יקירה אני ילדתי בת והייתי בהריון פעמיים נוספות אך זכיתי לתאומות בהליך פונדקאות ,אני רוצה לציין בפנייך שהתרגשתי הרבה יותר מהליך הפונדקאות ומלידת התאומות מאשר ההריון שהתעברתי. שבוע שעבר ישבתי עם הפונדי המקסימה שלי ואכלנו יחד במקום עבודתי,התהלכתי אתה כמו טווס והצגתי אותה לכל מי שרק חלף על פני,שתיינו התגעגענו לתקופה של שנת 2002-2003 מעולם לא קנאתי בפונדי שלי ,אלא הערצתי אותה,אני אהבתי אותה ואוהב אותה בכל מעודי ,אני בכלל חשה שהפונדי שלי כמו בתי מבשרי ,עזבי מהמחשבה של חיים בבטן החיים הם על פני האדמה. מאחלת לך בהצלחה אירית

 

[מירבי*]

תחושות לגיטימיות

ראשית, הרשי לעצמך לחשוב, להרגיש ולכאוב, בכל אלה יש מן ההגיון בכניסה לתהליך הפונדקאות. נכון שלא לכך כיוון הטבע, נכון שעדיף להרות וללדת את ילדת בעצמך, אך אותנו לא שאלו והסיטואציה נכפתה עלינו. הריון הוא תהליך זמני ואילו הילד שיוולד לך שלך לתמיד, יש בעובדה הזאת משהו מנחם, מרגיע... אני זוכרת את עצמי בימים שלפני קבלת ההחלטה על פונדקאות, כאחת שחוותה הריון ולידה, חשתי צער עמוק על כך שלא אשוב להרגיש את אותן תחושות נפלאות של יצור חי ובועט בקרבי, ניחמה אותי העובדה שיהיה לי עוד ילד והשתדלתי לראות את המטרה ולא להעסיק את עצמי בכאבי לב על הדרך. הפונדקאיות הן נשים נפלאות שמעבר לכסף, לחוזה ולהתחייבויות עושות מעשה שקשה לאמוד במילים, כסף או כל סממן אחר, בלעדיהן לא היו לנו ילדים ועל כך הערכתי הכל כך רבה אליהן. אני מליצה בחום לתת לגיטימציה לתחושות האלה שאת חשה, אני מאמינה שכל אם מיועדת חווה את התחושות שתארת ומתמודדת איתן באופן כזה או אחר. בהצלחה

 

[לחבוק חלום]

מזדהה איתך אירית

גם אני כמוך... ילדתי בן לפני 7 וחצי שנים, ההריון היה חרא והייתי על הפנים, לא נהניתי ולא התרגשתי רק חיכיתי שיסתיים בשלום. לעומת זאת, עם הפונד' שלנו מאוד התרגשתי, כמובן שהערצתי ואהבתי אותה על כך , כמוך. אבל אפשר להבין את המתלבטת כאן בכל הנוגע למוחשיות ההריון והבעייתיות, זה מאוד לגיטימי. יש לי טיפ קטן: לא לתת לעובדה שזה גדל אצלה בבטן להפריע ולא לחשוב על זה ככה. (גם לי היה קצת קשה להתחבר לזה בהתחלה... בעצם רק לקראת הסוף הרגשתי שזה שלי והרשיתי לעצמי להתרגש בלי סוף). כל שבוע שיעבור, כל אולטראסאונד, כל בדיקה תביא עימה את ההתרגשות... בהצלחה!

 

[jaff]

תודה..