רגשות "יפים"
יש את הרגשות הללו, הרגשות ה"לא יפים", רגשות שאנחנו לא ממהרים להודות בהם. נקרא להם בשמות אחרים, נתפתל סביבם ונסרב לראות אותם. בדר"כ ההסבר הוא שעדיף לא להרגיש אותן בכדי שלא ניפגע. לא להיות יותר מידי מאושרת כי תהיה נפילה, לא לאהוב כי ישבר לנו הלב, לא לצפות כי נתאכזב, לא לקנא כי זה יהרוס אותנו. כאילו... במקום להתמודד לא נרגיש. לאחרונה למדתי לא לריב עם הרגשות שלי, לא לבקר אותם ולא לבטל אותם. אני מרגישה וזהו. ככה רואה את הרגש, מזהה שזה מה שיש ואיתו מתמודת או שלא! אבל מזהה אותו. לפעמים זה גאווה, לפעמים אהבה, עצב, אושר, קינאה, ציפיה וכו.... הזיהוי עושה לדעתי את כול ההבדל. הוא זה שמאפשר לרגש להיות מבלי "לפגוע". זה בסדר לקנא/לצפות/לאהוב/לכעוס רק לראות את זה, ולהבין את ההשלכות. זה לא שפתאום החיים קלים ולא נפגעים, זה שלפגיעה יש פרופורציה נסבלת והיא לא מפילה ו/או הורסת אלא מתווספת כחוויה רגשית. ואני... אני נושמת חוויות רגשיות.
יש את הרגשות הללו, הרגשות ה"לא יפים", רגשות שאנחנו לא ממהרים להודות בהם. נקרא להם בשמות אחרים, נתפתל סביבם ונסרב לראות אותם. בדר"כ ההסבר הוא שעדיף לא להרגיש אותן בכדי שלא ניפגע. לא להיות יותר מידי מאושרת כי תהיה נפילה, לא לאהוב כי ישבר לנו הלב, לא לצפות כי נתאכזב, לא לקנא כי זה יהרוס אותנו. כאילו... במקום להתמודד לא נרגיש. לאחרונה למדתי לא לריב עם הרגשות שלי, לא לבקר אותם ולא לבטל אותם. אני מרגישה וזהו. ככה רואה את הרגש, מזהה שזה מה שיש ואיתו מתמודת או שלא! אבל מזהה אותו. לפעמים זה גאווה, לפעמים אהבה, עצב, אושר, קינאה, ציפיה וכו.... הזיהוי עושה לדעתי את כול ההבדל. הוא זה שמאפשר לרגש להיות מבלי "לפגוע". זה בסדר לקנא/לצפות/לאהוב/לכעוס רק לראות את זה, ולהבין את ההשלכות. זה לא שפתאום החיים קלים ולא נפגעים, זה שלפגיעה יש פרופורציה נסבלת והיא לא מפילה ו/או הורסת אלא מתווספת כחוויה רגשית. ואני... אני נושמת חוויות רגשיות.
