רגשות אשמה

[אז מה24]

רגשות אשמה

אני יודעת שהיום פורים, חג השמחה. ואני כל כך רוצה לשמוח, במה שיש לי, במה שהשגתי, במי שאני. אבל דווקא היום?? מה עושים כשממש לא מסוגלים לשמוח בשביל מישהו קרוב? בת דודה שלי יוצאת עם מישהו כבר ממש רציני, ודיבורים על חתונה באופק, והם היו אצלנו היום. אז אילצתי את עצמי, ממש ככה, אילצתי את עצמי לדבר איתה ולהתעניין, להראות שאני שמחה בשבילה. והיה לי כל כך קשה!! הרגשתי שאני מחייכת ובעצם כולם רואים שזה זיוף. שבעצם מאד קשה לי לשמוח בשבילה כי אני מקנאה. פשוט ככה. נכון מזעזע?? איזה מין בן אדם אני?? אז רציתי להתקשר לידיד טוב שלי ולשפוך את ליבי. הוא החבר הכי קרוב אלי בעולם. התקשרתי והוא היה באמצע שיחה עם איזה מישהי שהוא קיבל את הטלפון שלה. אמר שיתקשר כשיסיים. 3 שעות מאוחר יותר כבר ממש לא יכולתי להחזיק מעמד והתקשרתי אליו. 3 שעות שממש התעניתי בידיעה שהוא מדבר איתה. ולא איתי. שיש לו מישהי חדשה. וזה ממש כואב!! הוא דיבר איתה 3 שעות שלמות. וכשדיברנו לאחר מכן, הראיתי שאני שמחה בשבילו, אבל עם זה, בתוך הלב בפנים חיכיתי שיגיד עליה משהו לא טוב...משהו רע...והוא לא אמר. בכיתי. אז אני כאן. מרגישה לבד כמו שאף פעם לא הרגשתי. שאפילו החבר הכי טוב שלי כבר לא ממש שם בשבילי. ובנוסף, אני מרגישה את רגשות האשמה מכים בי חזק. איזה חברה אני שלא מסוגלת לשמוח בשביל אדם שיקר לי? למה אני לא מסוגלת לראות אף אחד מלבד עצמי? ומתי גם לי יהיה מישהו?....

 

[nutmeg]

שתי השאלות האחרונות

הן התשובה למה שאת שואלת. כלומר - מתי שתהיי מסוגלת לראות לא רק את עצמך, יהיה לך מישהו... ומי יודע, אולי כפועל יוצא גם תוכלי לשמוח בשביל אחרים.

 

[אחדמיוחד]

קנאה - סיפור

מעשה באישה שמנה. היא אמנם היתה שמנה, אבל היא הרגישה הרבה יותר שמנה. מה זה שמנה - פרה! היא היתה הולכת ברחוב, מסתכלת על האנשים ומשתגעת מקנאה; כולן היו כל כך חתיכות, כל כך רזות, במכנסונים הצמודים, בחולצות הגזורות... כולן מושלמות ורק היא שמנה ומכוערת. החלום שלה, להיוולד מחדש בלונדינית ורזה, העסיק אותה בוקר ולילה. כל בלונדינית שעברה ברחוב ממש הוציאה אותה מדעתה והבעירה בה מחדש את אש הקנאה. באחד הערבים, כאשר היא יצאה להצגה, היא הבחינה שבשורות הראשונות, שם למטה, קרוב לבמה, יושבת לה בלונדינית צעירה, תמירה ונאה. האור ירד באולם וההצגה התחילה. זה היה רגע מיוחד, מזוכך, רגע שבו נשמעות תפילות. היא עצמה עיניה וביקשה בליבהּ: "אלוהים, שמע לתפילתי. עשה בטובך שאתחלף עם אותה אישה בלונדינית ויפה, שיעלו האורות בסוף ההצגה, אהיה אני - היא, והיא - אני!". כך נשארה כשעיניה עצומות ודמעות זולגות מהן, עד לסוף ההצגה. כשעלו האורות התרחש הנס, קרה הבלתי-יאומן: היא פקחה את עיניה והבחינה שהיא רזה ויפה: ידיה לא היו עוד אותן ידיים שמנות ובצקיות; הן היו כעת רזות ויפות. על כתפיה ירד שיער בלונדיני חלק ומקסים ורגליה נראו דקות וגמישות. היא רצתה לקום, לצעוק, לקפוץ ולהראות את עצמה לכל העולם, רצתה - אבל לתדהמתה לא הצליחה! היא הרגישה כאילו רגליה מאובנות, אינן נשמעות לה, למרות רזונן הן היו כבדות כאבן. היא נגעה בהן ולא הרגישה דבר! בעודה מופתעת ונדהמת כאחד, עברה על פניה אישה שמנה, דומה בדיוק למי שהיא בעצמה היתה רק לפני שעה וחצי. אותה אישה חייכה חיוך מאוזן לאוזן, זרחה כולה באור השמור לאנשים המאושרים-באמת. כך עברה על פניה. האולם כבר התרוקן מיושביו, והיא לא ידעה מה תעשה. בשורה הראשונה הבחינה פתאום בכסא-גלגלים, מוצב לו מיותם, קרוב לבמה, הרחק ממנה...

 

[אִישֶחָדלְבָד]

../images/Emo45.gif וואו!

 

[adidas^]

אז מוסר ההשכל הוא...

שהיא צריכה להיות שמחה בשביל אנשים אחרים כי גם להם יש צרות, אפילו אם היא לא רואה אותן? לדעתי, אז מה יקרה, בדקי מה כל כך רע אצלך. לא יכול להיות שלמישהי יהיה כל כך קשה לשמוח בשביל אחרים כשטוב לה אצלה. כשתביני מה לא הולך טוב אצלך, וכשתהיי שלמה עם עצמך, יהיה לך קל נורא להיות שמחה בשביל אחרים, ותראי שזה אפילו יכול להיות מהנה למדי, כי גם הכף של היקרים לך הופך להיות, במידת מה, שלך...

 

[אז מה24]

קנאה

אי אפשר להגיד שאני מקנאה באנשים, אני מקנאה במה שיש להם. אני יודעת שבת דודה שלי לא מושלמת ושיש לה קשיים, אבל בגלל שאני כבר כל כך רוצה למצוא לי מישהו, ולה כבר יש את זה, אז קשה לי עם זה. ואני מדגישה קשה לי עם זה, עם עצמי, עם ההרגשה הזאת. מה שאני שואלת, זה איך יוצאים מזה??? איך אפשר לשמוח בשביל אדם מבלי להסתכל על עצמי? אני כל כך מפחדת שזה יתקוף אותי גם בחתונה שלה ואני אהיה בבעסה כל הערב, כי אנחנו חברות די טובות. אז השאלה שלי היא: איך יוצאים מזה? איך אפשר לא לקנא? להפסיק לחשוב על עצמי???

 

[אִישֶחָדלְבָד]

דבר שלמדתי מעצמי...

אם את מודעת לזה, זה כבר טוב. שמרי על עצמך מלעשות שטויות. בכל פעם לפני שאת אומרת דבר שלילי למישהו, חשבי טוב-טוב מהי הסיבה שאת הולכת לומר את המשפט שיבוא: האם זה בגלל שאני מקנאה? האם זה בגלל שחרה לי? לרוב, במקרה שלך, התשובה תהיה: כן! זו רק עזרה ראשונה. חשבי בצורה טכנית. אל תתני לרגשות שלך [כפי שהם היום] להרוס לך גם את העתיד. ואם את אומרת שאת מודעת לכך ששורש הבעיה הוא בך עצמך ובמה שקורה/לא קורה לך, אז את במצב טוב. ההמשך? זה גם אני מחפש...

 

[nutmeg]

על קנאה אשמה ומה שביניהן

אפשר להתחיל עם קצת הגדרות? באנגלית יש שתי מילים לקנאה: jealousy ו- envy. קנאה (Jealousy ) הערכה או אמונה - מוצדקת או לא - שלמישהו אחר יש חפץ, מערכת יחסים או איכות מסוימת שאתה רוצה, ושאינך יכול להשיג בעצמך בקלות או בטווח הקצר. לדוגמא: 1. ההצלחה ממש באה בקלות לחיים! הלוואי והייתי יודע מה הסוד שלו. 2. הייתי רוצה לצאת עם נאוה אבל היא יוצאת כרגע עם אלדד קנאה (Envy) הערכה או אמונה – בדרך כלל לא מדויקת – שלמישהו אחר יש חפץ, מערכת יחסים או איכות מסוימת שאתה רוצה ואתה משוכנע מעל כל צל של ספק שאין באפשרותך להשיג את הדבר בעצמך… ויותר מכך! אתה מאמין שאי צדק מסוים הוא הוא הסיבה לפער הזה בינך לבין מושא קנאתך. לדוגמא: 1. ההצלחה ממש באה בקלות לחיים! תמיד הלך לו בקלות ולי לא! הוא פשוט נאד נפוח ויהיר ויש לו יותר מזל משכל. 2. נאווה יוצאת עם אלדד… אבל אני רוצה לצאת עם נאווה! אם אני לא יכול לצאת נאווה, אני אדאג שאף אחד לא יוכל לצאת עם נאווה! לא אלדד ולא אף אחד! Jealousy - נדמה לי שכולם חווים. לפעמים זהו רגש שיכול לדרבן לעשייה מועילה, לתחרות פורה וכו'. אם לא - זהו רגש שיכול לקבל תפנית לא ריאלית ולהפוך להיות Envy שהוא בעל איכויות הרסניות. אשמה. אשמה היא הערכה או אמונה (הגיונית או לא) שאתה אחראי לאירוע מסוים, או לשרשרת של אירועים שליליים ובעלי אופי "מזיק". אתה מאמין שפעלת בניגוד לערכים שלך או לערכים שמצפים ממך. אני מציעה לך - לקחת את ההגדרות רגע ולראות את עצמך על הרצף בין קנאה לאשמה. האם את מגיבה לאירועים ריאליים או שמא את מגיבה למשהו פנימי לגמרי שקשור אך ורק למציאות הפנימית שלך. חזרי וספרי לנו מה את חושבת.

 

[אז מה24]

מאד מעניין!

קודם כל, נהניתי לקרוא את הניתוח שלך, הוא היה מאד מחכים! דבר שני, אני רוצה להבהיר משהו. אני אולי מקנאה בחברים שלי, אבל אני עדיין אוהבת אותם, וכשאני ממש מנסה אני מוצאת בפנים גם שמחה על שהם מצאו את האושר שלהם. היה לי קצת קשה להגדיר את עצמי בדיוק אבל נראה לי שזה הולך ככה: אני רואה את בת דודה שלי, יש לה את מה שאין לי. כל פעם שאני רואה אותה, שומעת, או מדברת איתה, אני ישר חושבת על עצמי, ואיך לי אין. פחות חושבת על איזה יופי שיש לה. לא שאני כועסת עליה, ממש לא!!! אבל אני לא מסוגלת שהמבט שלי יהיה רק עליה, הוא ישר חוזר אל עצמי ומכאיב לי, לראות את האין. ואני מרגישה אשמה בגלל שאני יודעת שהתחושות האלה הן מגעילות, ושאני אגואיסטית מדי.

 

[אקווה]

תשמעי....

מה שאת מתארת כאן הוא לדעתי לגיטימי לחלוטין. את מתארת מצב שבו לאחרים יש משהו שאת נכספת אליו ומן הסתם כשאת שומעת שלאחרים יש - את מרגישה תחושה של קנאה. אבל זה הרי לא שאת רוצה שגם להם לא יהיה, נכון? את רוצה שלך גם יהיה. לכן, את צריכה להתמקד באיך להשיג את זה ולא בלהתעצבן מכך שלהם יש. תעשי, תפעלי, גם לך יהיה. זו תחושה טבעית, אבל אסור שהיא תהפוך לכעס על האחרים שיש להם. תפני את האנרגיות האלה לעשייה עצמית שלך, תחייכי, תשמחי בשמחתם באמת ולא באופן מאולץ (אפילו אם בהתחלה זה כן יהיה קצת מאולץ), ותראי שגם לך יהיה יותר טוב.. בהצלחה!

 

[jessy19]

חמודה, אין לך על מה לקנא באחרים

כי אני בטוחה שאת אדם טוב עם לב טוב ומה לעשות פשוט לפעמים אנחנו צריכים את התשומת לב של אחרים והם עסוקים אז אנחנו כתגובה מקנאים. אל תדאגי יש הרבה דגים בים ואת תמצאי את שלך.

 

[nutmeg]

עכשיו לא נותר לך אלא

לחשוב מה יש לך בחייך בלי קשר לאפאחד. לקנאה אין גבול. גם אם יהיה לך כל מה שיש לבת דודתך, עדיין תוכלי למצוא אנשים בעולם שיש להם יותר, לא? אין לזה סוף. לכן חשוב לדעת שהסוף הוא היכן שאת מחליטה שהוא הסוף. התחילי לעבוד על הישים שלך - וכמו שאקווה אמרה, להשתמש בקנאה כדרבון לעשייה בחייך.