רגשות אשמה!!!

[2 1 2]

רגשות אשמה!!!

זה מה שאוכל אותי ומציק לי כבר המון זמן ואולם אני מרגישה את זה ביתר משקל עכשיו כאשר הבעיות עם הבן הגדול מתגלות. אני מרגישה כ"כ אשמה שאני מזניחה אותו ונותנת את כל תשומת הלב לקטן עם ה ADHD .לוקחת אותו,נוסעת,משקיעה זמן וכסף הרבה פחות מהבן הגדול. נכון שלעומת זאת לגדול אני יותר קונה דברים ונותנת חופש ליציאה ובילוי אבל אני מרגישה שכל בעיות ההתנהגות של הבן הגדול נובעות מקנאה באחיו ויחס לא שווה שלי. קשה להעביר את הכל בכתב אני בטוחה שיש שיבינו על מה המאומה... איך זה אצלכם? לה שיש להם גם ADHD וגם ללא?

 

[zivadina]

זה טבעי.

תמיד כאשר מתמקדים בילד אחד, השאר סובלים. אני משערת שיש הורים שיודעים לחלק את תשומת הלב שלהם בו זמנית בין כמה ילדים. מכיוון שלי עצמי יש מגבלות בחלוקת הקשב שלי, ואולי לכן בחלוקת תשומת הלב שלי, אזי אני רואה את הטיפול בילדי כמין מחול שבו מתעכבים בכל פעם אצל הילד עם הכי הרבה בעיות. עד שהילד ה-ADHD (האמצעי) שלי עלה על דרך המלך, הופיעו בעיות עם אחותו. עד שהצלחנו לפתור חלק מהבעיות של אחותו (גם היא ADHD, מתברר), הופיעו בעיות עם הקטן. איך שגמרנו עם הקטן, חזרו תלונות על האמצעי, והוא חזר לריטלין..... מזל שיש לי רק שלושה ילדים. כך נמשך המעגל הזה, בדיוק כמו החיים שלנו: פותרים בעיה אחת, וצצה אחרת. את ההתקדמות ניתן לראות רק בזה שהבעיות לא חוזרות על עצמן (מה שמראה שלמדנו כבר למנוע את הישנות) אלא מגיעות תמיד בעיות חדשות ומקוריות. רגשות אשמה הם לא כל כך טובים אם הם גורמים לך לצער משתק. עדיף לנסות לנטרל אותם (לא שאני מצליחה....) ולהתמקד בפתרון הבעיות המתעוררות. אם את רואה את הבעיות של כל הילדים שלך, סימן שאת אמא אכפתית, וזה הכי חשוב!!!

 

[2 1 2]

תשומת לב שווה למדי אבל שונה...

מקבל אצלי כל ילד. נכון אז את הקטן לוקחים יותר לטיפולים ולנסיעות ומקרקרים סביבו בגלל ה ADHD אולם הגדול שהוא מתבגר מקבל גם תשומת לב בצורנ של מסעות קניות בגדים ונעליים (בד"כ רק הוא ואחד מאיתנו ללא הקטן) כסף ביזבוזים וכו'. שניהם באופן שווה יוצאים איתנו לארוחות בחוץ,טיולים,בתי מלון וכו' ושניהם מקבלים שיעורים פרטיים במה שצריך. זה די שווה אולם בגלל שהגדול פתאום עושה כ"כ הרבה בעיות בעיקר בתחום הלימודים והמשמעת אני מרגישה אשמה שאולי אנחנו כהורים לא בסדר. זה אולי טבעי אבל זו הרגשה...איומה!!!

 

[zivadina]

אצלי הילדים לא שווים!!!

כל ילד מקבל ממני את מה שאני חושבת שהוא צריך, אם זה בזמן ואם בכסף. וכאשר מתעוררת קנאה (בעיקר אצל המתבגרת, כנראה שזה חלק מהגיל), אז אני בודקת את עצמי בשקט, אבל מנסה לעמוד בפרץ. כך זה היה אצל הורי, ואני אישית חושבת שזה מאוד נכון: לכל ילד לפי צרכיו. תתני לעצמך את הקרדיט שאת אמא בסדר גמור!

 

[2 1 2]

תודה.

אני מקווה...

 

[זהבה נ]

פייר זה לתת לכל אחד מה שהוא צריך

"פייר" זה לא לתת לכולם אותו הדבר, המשפט הזה שהנחה ומנחה אותי כבר שנים רבות. וכשתחשבי על כך תביני שזה ממש נכון לנו לחשוב ולחיות כך בגישה הזו. כי אם נטריד את עצמנו כל הזמן ברגשות האשמה זה יכול להשפיע על התפקוד שלנו כהורים. אבל בכל מקרה עצם זה שאת חושבת על זה וכותבת את זה, זה אומר שאת עושה ככל יכולתך לעשות ולתמוך בילד שלך שהיום זקוק לעזרה הגדולה יותר ולהתגייסות שלך כאימא. צריך וחשוב לשוחח על הרגשות הללו עם הילד "הרגיל" במשפחה (לא להתעלם) תנסי להקדיש לו באופן קבוע לפחות אחת לשבוע "זמן איכות" ביחד בו הוא בוחר לעצמו מה אתם עושים יחד, הדברים נמדדים לא על פי הכמות, אלא על פי איכות, ואל תשכחי להסביר לו גם הכי אמיתי שאפשר שהיום אחיו צריך את העזרה וההתגייסות היותר גדולה שלכם, בכדי שיוכל הבן עם הפרעת הקשב לתפקד כמו שאצל האח "הרגיל" מובן מאליו ובא בטבעיות . תוסיפי ששום דבר לא בא בקלות אצל הילד שסובל מהפרעת הקשב, צריך לעבוד ולעתים עבודה מאוד קשה על מנת שהדברים ישתנו, דברים שמאוד ברורים אצל הילד הרגיל אצלו זה לא כך. אני דווקא חושבת שהילד הרגיל "מרוויח" במובן מסוים מעצם היותו אח לילד עם צרכים מיוחדים,(רגע אחד, אל תתנפלו עלי, אני אסביר מיד), להיות אח לילד מיוחד זה: להיות יותר רגיש לצרכים של האחר להבין שלא כולנו אותו הדבר לגדול להיות אדם ערכי יותר ללמוד לתמוך באדם שיש לו קושי לראות אתכם ההורים משקיעים מאמצים בטיפול והתמדה בצרכי הילד המיוחד(רק זה דוגמא אישית מדהימה לאח הרגלי) ואני חושבת שיש עוד הרבה דברים אם רק מנסים להסתכל על חצי הכוס המלאה. אולי תנסו שאר חברי הבית הזה לחשוב ולהוסיף עוד נקודות זכות לאח הרגיל : מהו הערך המוסף בלגדול בבית שיש בו ילד עם צרכים מיוחדים????. קדימה, אני ממתינה שתוסיפו על מה שכבר התחלתי לכתוב. מי מתחיל?