רגשות אשם (לתמי א) - ארוך
- פותח הנושא נעה גל
- פורסם בתאריך
נעה, וורד ואני, כותבות
לך, כל אחת בדרך משלה, על נושא "ההפרדה" בין עולמותינו שלנו, רגישויותנו שלנו, לבין עולמם של ילדנו, או של חברינו, או של בני זוגנו וכו´. את אדם, מסיבותיך שלך, הרגיש מאד לנושא אמון. שמך נעה גל. אני, דסי אשר, מסיבותי שלי, ללא בעיות בנושא אמון. לשתינו יש בן ובת. כל אחד מהם (שלי), הם ישויות פרטיות, שרגשות האמון הבסיסי שלי בבני אדם, לא בטוח אם עברו אליהן, באותה מידת הטוהר שהן אצלי. ברור לי שהם שונים ממני, ובאופן שונה כל אחד מהם זה מזה. הם גם שונים מאביהם, ששונה מאד מאד ממני בנושא אמון בבני אדם. אני, בניגוד לנורית, לא חושבת שיש בכך זיזול בהם כיצורי אנוש, אם אני מניחה שלא פגעתי בהם, ולא גרמתי להם צלקת. אני חושבת שלעשות הפרדבה בין דמותי, אישיותי, עולם הרגש שלי- מול כל "שלהם", זה לתת להם כבוד כבני אדם, כישויות עצמאיות ולא כ"חלק נספח" שלי. אמא אחת במשפחתון, לפני שנם רבות, בקשה ממני שבחודש אוגוסט, אדליק את הדוד, וארחץ את הטוסיק של בתה במיים חמים, כי לה לא נעים לרחוץ לעצמה את הטוסיק במים קרים. לא התוכחתי אתה, יש לי דוד של 35 ליטר, שלוש דקות בקיץ ויש מיים חמימים. הבת שלה, באופן טבעי, כמו כל שאר הילדים, שיחקו ונרטבו מצינור המים בחצר שלי (חודש אוגוסט....). היא לא נרתעה מהמים הקרים על כל גופה, לא רק על הטוסיק. היא גם לא נרתעה שרחצתי לה הטוסיק במי ברז רגילים, לא מחוממים. רק שאלתי את האמא, בעדינות, האם היא מסוגלת להבין שבתה והיא הן שתי ישויות נפרדות. ברור לך שלא קיבלתי תשובה. היא לא כל כך הבינה אותי, אבל גם לא שאלה מה שאלתי. למה ברור לכולם, שלא נכון לומר" אוף, הוא כמו אבא שלו", וזה בהתיחס לדברים, תכונות שליליות. אני בהחלט חושבת, שהילד של נורית, שלא רגיל לחברת ילדים, נבהל למדי ממה שקרה לו. בטוח שגם נורית. אבל אני גם יודעת , שכאלה הם הילדים. לא הייתי מגיבה אל הילד של נורית כפי שהסביבה הגיבה, כי הוא נמצא במקום אמיתי של בהלה, בדיוק כמו שנורית אמרה" אם היו מתנפלים עלי אנשים פתאום ברחוב וכו´, ההבדל הוא, שילדים מגיבים אחרת ממבוגרים, התנפלות של ילדים על ילד אורח, באה מקומות אחרים מהתנפלות של מבוגרים על מבוגרים. וילדים מרגישים זאת. הם מרגישים שהם "מותקפים" על ידי, וזהו סלנג אישי שלי "גמדים קטנים" בדיוק כמו שהם יוצרים קשר בקלות רבה יותר עם ילדים, זרים להם לחלוטין, רק משום שהם ילדים, ופחות בקלות אתנו, "הענקים הזרים". אבל, אם כך , את נעה,מרגישה יותר טוב, אז זה מה שטוב לך כעת, ולא מה שאני חושבת ומרגישה. דסי
לך, כל אחת בדרך משלה, על נושא "ההפרדה" בין עולמותינו שלנו, רגישויותנו שלנו, לבין עולמם של ילדנו, או של חברינו, או של בני זוגנו וכו´. את אדם, מסיבותיך שלך, הרגיש מאד לנושא אמון. שמך נעה גל. אני, דסי אשר, מסיבותי שלי, ללא בעיות בנושא אמון. לשתינו יש בן ובת. כל אחד מהם (שלי), הם ישויות פרטיות, שרגשות האמון הבסיסי שלי בבני אדם, לא בטוח אם עברו אליהן, באותה מידת הטוהר שהן אצלי. ברור לי שהם שונים ממני, ובאופן שונה כל אחד מהם זה מזה. הם גם שונים מאביהם, ששונה מאד מאד ממני בנושא אמון בבני אדם. אני, בניגוד לנורית, לא חושבת שיש בכך זיזול בהם כיצורי אנוש, אם אני מניחה שלא פגעתי בהם, ולא גרמתי להם צלקת. אני חושבת שלעשות הפרדבה בין דמותי, אישיותי, עולם הרגש שלי- מול כל "שלהם", זה לתת להם כבוד כבני אדם, כישויות עצמאיות ולא כ"חלק נספח" שלי. אמא אחת במשפחתון, לפני שנם רבות, בקשה ממני שבחודש אוגוסט, אדליק את הדוד, וארחץ את הטוסיק של בתה במיים חמים, כי לה לא נעים לרחוץ לעצמה את הטוסיק במים קרים. לא התוכחתי אתה, יש לי דוד של 35 ליטר, שלוש דקות בקיץ ויש מיים חמימים. הבת שלה, באופן טבעי, כמו כל שאר הילדים, שיחקו ונרטבו מצינור המים בחצר שלי (חודש אוגוסט....). היא לא נרתעה מהמים הקרים על כל גופה, לא רק על הטוסיק. היא גם לא נרתעה שרחצתי לה הטוסיק במי ברז רגילים, לא מחוממים. רק שאלתי את האמא, בעדינות, האם היא מסוגלת להבין שבתה והיא הן שתי ישויות נפרדות. ברור לך שלא קיבלתי תשובה. היא לא כל כך הבינה אותי, אבל גם לא שאלה מה שאלתי. למה ברור לכולם, שלא נכון לומר" אוף, הוא כמו אבא שלו", וזה בהתיחס לדברים, תכונות שליליות. אני בהחלט חושבת, שהילד של נורית, שלא רגיל לחברת ילדים, נבהל למדי ממה שקרה לו. בטוח שגם נורית. אבל אני גם יודעת , שכאלה הם הילדים. לא הייתי מגיבה אל הילד של נורית כפי שהסביבה הגיבה, כי הוא נמצא במקום אמיתי של בהלה, בדיוק כמו שנורית אמרה" אם היו מתנפלים עלי אנשים פתאום ברחוב וכו´, ההבדל הוא, שילדים מגיבים אחרת ממבוגרים, התנפלות של ילדים על ילד אורח, באה מקומות אחרים מהתנפלות של מבוגרים על מבוגרים. וילדים מרגישים זאת. הם מרגישים שהם "מותקפים" על ידי, וזהו סלנג אישי שלי "גמדים קטנים" בדיוק כמו שהם יוצרים קשר בקלות רבה יותר עם ילדים, זרים להם לחלוטין, רק משום שהם ילדים, ופחות בקלות אתנו, "הענקים הזרים". אבל, אם כך , את נעה,מרגישה יותר טוב, אז זה מה שטוב לך כעת, ולא מה שאני חושבת ומרגישה. דסי
ברור שהילדים שלנו הם בני אדם נפרדים
עם העדפות, רצונות וצרכים נפרדים ושונים אבל הם קודם כל בני אדם ויש דברים שהם אוניברסלים לכל בני האדם באשר הם. אני יוצאת מנקודת הנחה שאף בן אדם, ילד או מבוגר, לא אוהב שמרביצים לו, שמשקרים לו, שלא מאמינים לו ואפשר להוסיף לרשימה הזו עוד כמה סעיפים. אני מניחה שכל בן אדם שיחווה תקיפה פיזית יפגע ממנה, חומרת הפגיעה אולי תשתנה בין אדם לאדם בהתאם לחומרת המעשה, לאופי של הילד, לרגישות שלו ולנסיבות חייו אבל בשום מצב זה לא חסר משמעות. אולי את צודקת וילד שחוטף מכות מילד אחר חווה את זה אחרת מאשר אם היה חוטף מכות ממבוגר אבל עדיין אי אפשר לפטור את זה כמתקפת גמדים קטנים. הנפרדות שלהם מאיתנו והשונות שלהם לא מוחקת את הדמיון שקיים בין בני אדם באשר הם.
עם העדפות, רצונות וצרכים נפרדים ושונים אבל הם קודם כל בני אדם ויש דברים שהם אוניברסלים לכל בני האדם באשר הם. אני יוצאת מנקודת הנחה שאף בן אדם, ילד או מבוגר, לא אוהב שמרביצים לו, שמשקרים לו, שלא מאמינים לו ואפשר להוסיף לרשימה הזו עוד כמה סעיפים. אני מניחה שכל בן אדם שיחווה תקיפה פיזית יפגע ממנה, חומרת הפגיעה אולי תשתנה בין אדם לאדם בהתאם לחומרת המעשה, לאופי של הילד, לרגישות שלו ולנסיבות חייו אבל בשום מצב זה לא חסר משמעות. אולי את צודקת וילד שחוטף מכות מילד אחר חווה את זה אחרת מאשר אם היה חוטף מכות ממבוגר אבל עדיין אי אפשר לפטור את זה כמתקפת גמדים קטנים. הנפרדות שלהם מאיתנו והשונות שלהם לא מוחקת את הדמיון שקיים בין בני אדם באשר הם.
נורית, לא הבנת אותי.
כאשר את מותקפת על ידי אנשים מבוגרים, זו בגדול, תחושה הרבה יותר קשה מאשר ילדים מוכים על ידי ילדים. הילד הפרטי שלך, משום שלא גדל עם ילדים אחרים באופן קבוע בגן, גם חטף אותה פיזית בעוצמה רבה, וגם חווה אותה נפשית בעוצמה פרופורציונית. עדיין, כאם, על מנת לעזור לו, ולהזדהות איתו, מתוך עולמך הפנימי כאדם בוגר החושב איך היחה מגיב להתקפת אנשים מבוגרים עליו, לא מועילה להתפתחות חוסנו החברתי. אני יודעת שאת מכירה בכך שהוא אדם נפרד, ויש דברים שהם אוניברסליים, אבל בכל מקרה פרטי, אנחו צריכים להכיר, כל הזמן, שילדנו הוא ישות נפרדת מאתנו, והוא אולי מגיב אחרת לחיים. למה אנחנו מבינות זאת, במקרה הטוב, עם אנשים בוגרים, עם בנו זוגנו? למה, וסליה על הישירות, הצורך להגן עליהם, במקום שהם בכלל לא צריכים להיות מודגנים(לא נושא מכות, אלא למשל הנושא שנעה העלתה= נושא האמון(). אולי בתה של נעה, חווה את האמון באחר כמוני, בלי שהיא מכירה אותי, למרות שהיא בתה של נעה? היו בעבר, בהסטוריה, שני פילוסופים, הובס ולוק. אחד אמר, יצר האדם טוב במקורו + הובס, השני אמר, יצר האדם רע במקורו = לוק. שניהם פילוסופים. אבל שניהם בני אדם. כל אחד פיתח תפיסה פילוסופית המבוססת, כנראה על נסיון חייו. בני האדם, כתופעה אוניברסלית, נעים בווריאציות שונות, בין דעותיהם של הובס ולק. דסי
כאשר את מותקפת על ידי אנשים מבוגרים, זו בגדול, תחושה הרבה יותר קשה מאשר ילדים מוכים על ידי ילדים. הילד הפרטי שלך, משום שלא גדל עם ילדים אחרים באופן קבוע בגן, גם חטף אותה פיזית בעוצמה רבה, וגם חווה אותה נפשית בעוצמה פרופורציונית. עדיין, כאם, על מנת לעזור לו, ולהזדהות איתו, מתוך עולמך הפנימי כאדם בוגר החושב איך היחה מגיב להתקפת אנשים מבוגרים עליו, לא מועילה להתפתחות חוסנו החברתי. אני יודעת שאת מכירה בכך שהוא אדם נפרד, ויש דברים שהם אוניברסליים, אבל בכל מקרה פרטי, אנחו צריכים להכיר, כל הזמן, שילדנו הוא ישות נפרדת מאתנו, והוא אולי מגיב אחרת לחיים. למה אנחנו מבינות זאת, במקרה הטוב, עם אנשים בוגרים, עם בנו זוגנו? למה, וסליה על הישירות, הצורך להגן עליהם, במקום שהם בכלל לא צריכים להיות מודגנים(לא נושא מכות, אלא למשל הנושא שנעה העלתה= נושא האמון(). אולי בתה של נעה, חווה את האמון באחר כמוני, בלי שהיא מכירה אותי, למרות שהיא בתה של נעה? היו בעבר, בהסטוריה, שני פילוסופים, הובס ולוק. אחד אמר, יצר האדם טוב במקורו + הובס, השני אמר, יצר האדם רע במקורו = לוק. שניהם פילוסופים. אבל שניהם בני אדם. כל אחד פיתח תפיסה פילוסופית המבוססת, כנראה על נסיון חייו. בני האדם, כתופעה אוניברסלית, נעים בווריאציות שונות, בין דעותיהם של הובס ולק. דסי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.