רגרסיה לתוך שנאה

[תחנון]

רגרסיה לתוך שנאה

אתם בטח מכירים את התחושה הזאת. אני נאבק בכל הכח כדי לצוף ולשפר את חיי, וכמו חרב הנוחתת על כל צעד בצורה ברוטלית ומשבשת את התקדמותי, כאילו כדי להוכיח לי במכוון כמה אני חסר ערך ותקווה, המציאות מכניעה אותי. אני נאבק כדי להיות בעל ערך, כדי להיות טוב, ומבין, ורואה, וכל מה שצריך כדי לשרוד בעולם הארור הזה. ובכל זאת איזה כח נסתר מנסה כל אימת שיכול לחבוט בי, ובנסיוני לחיות. כל חבטה נוק אאוט, כל פעם תחושה של ביזוי, חוסר אונים ואובדן. למה, אני שואל, והכח הזה שמכה בי, לא זקוק לסיבות טובות, יש לו מספיק סיבות רעות כדי להכאיב בלי התרעה, להשפיל בלי רחם, לענות בלי התחשבות. ואין כבר כוח למאבק הזה, אני רוצה להפסיק את הכאב, להפסיק את הנסיון הסיזיפי להסביר את עצמי, להפסיק את החזרה האכזרית של החלצות מהכאב, ונפילה נשנית.

 

[.אחת]

ודאי שמכירים, אבל יש לי שאלה.

מה הן הדרכים שלך להאבק כדי לצוף? לפעמים בהעדר עזרה או עם עזרה לא מתאימה אנחנו משקיעים המון אנרגיה בנסיונות לצוף שהולכים על ניוטרל. למשל התמודדות עם OCD לבד למשל לנסות להפסיק את הטקסים בכוח יכולה לגרום לחרדות יותר גדולות ולOCD מוגבר. כמו כן בדכאון קליני הרבה פעמים הכאב הוא כתוצאה מהדכאון, כלומר דברים שנראים לאנשים אחרים כזוטות דברים או דברים מבאסים ששוכחים מהם אחרי יום נראים לנו כהכאבה, השפלה, חוסר התחשבות, נסיונות סיזיפיים וחזרות אכזריות, אם להשתמש בדבריך. האם אובחנת? האם אתה מקבל איזו שהיא עזרה להתמודדות עם הדברים הקשים שאתה מציין? ברוך הבא לפורום, אחת

 

[קיום ומשמעות]

שאלה חשובה ומשמעותית..כולנו נתבעים

שאלה זו היא אחת השאלות המרכזיות ביותר בהתמודדות. ברוך הבא הרבה תמיכה ממני. מחזיק אצבעות.

 

[KOMA2]

זה מזכיר לי "ימים נוראים" שהיו לי..

כן , אני מכירה את ההרגשה. וכן זה נראה לפעמים כל כך קשה שיש כזאת מועקה על החזה שאי אפשר לנשום. ולמרות זאת-יש דרך יציאה! אם היא בתפיסה, אם היא בהתגברות, אם היא בחומרים כימים ואם היא בשיחות. אותו "כוח נסתר" שדומה באופיו לשטן לפחות, הוא בעצם אתה! וזה מה שאתה צריך להבין! אין שום כוח, בסך הכול זה המוח... וסליחה על החרוז האידיוטי. פולסים חשמליים, הפרשת חומר, בלוטות, אנחנו מכונה, מכונה שממש רחוקה מלהיות מושלמת.מכונה שמתקלקלת ברוב המקרים ומכונה ש"מרגישה". ברגע שתבין שמה שקורה לך הוא חלק ממך ולא משהו מנוכר ורע יהיה לך יותר קל לקבל דברים בפרופורציות. תאמין לי!בשביל "להביס" ו"למחוץ" את ה"כוח הרע" הזה צריך להתמודד איתו באמצעים מתאימים. צריך לתקוף אותו בדרך שתנטרל אותו אם לא לחלוטין אז במידה רבה. וזה מה שכדורים עושים... ואז תראה פתאום כמה קל ניהיה לצוף... וכמה קל ניהיה לחיות. וכמה פחות "הסברים" תצטרך לתת! ובכלל צריך לתת הסברים? אני מניחה שכן אבל לא צריך לייחס לזה חשיבות מרובה. יאמינו,יאמינו! לא יאמינו, לא יאמינו! משכנע? לא, גם לא נורא. ברגע שהכאב "מנוטרל" ואינו יכול לפגוע בך יותר אתה נמנע באופן אוטומטי מההיחלצות המתישה והכואבת ממנו וגם מן הנפילה הנשנית. אני ממליצה לך בחום רב לגשת לטיפול כמה שיותר מהר! נכון, בהתחלה התרופות יכולות לא להתאים, לגרום לתופעות לוואי אבל ברגע שקלעת לתרופה שמתאימה זה כאילו שהשטן מקבל זרם של "מים קדושים" עליו והוא נמס ונשרף! ב ה צ ל ח ה !!!

 

[קיום ומשמעות]

הזדהות, ערך וקריאה

התחושה מאד מוכרת עד כדי לחוות אותה עכשיו, הרגע במקביל אלייך. כל כך יפה אתה מנסח את הדברים, מעמיד אותם על שולחן הניתוחים האכזרי של החיים והקיום. אתה מותש, עייף , רצוץ, רוצה דממה מתוקה שתתפשט בך אך הכאב משמיע את עצמו. אני מבין, אני מזדהה וגם מחבק. הלוואי והיית יכול לקבל את החיבוק עם כל הפחד ואפילו להנות מהרגע כי שאיפתינו לנצח עומדת מולינו וצוחקת כל פעם מחדש. בוא נסתכל רגע יישירות לתוך הכאב שלך, יחד איתך. עכשיו לא מתחמקים. יש בנו ובך את הכוח לעשות זאת. בוא נבדוק, ממילא אנו שבורים. כשאתה אומר בניית ערך, למה אתה מתכוון, מהי תחושה של ערך עבורך, מהו היחס בין ההפעה למושג הערך, איזה עוד דברים נכללים באותו ערך, האם הערך הוא נצחי או זמני ומתחלף, האם הערך הוא קבוע עבורך או שהוא יחסי? שאלות קשות, אולי מעצבנות, מעייפות. נסה לענות עליהן עם כל הקושי. כך אתה ולפחות אני נוכל לרדת אל המרתף הזה ואולי נדליק אור. מה היית רוצה מאיתנו? תחבר לפנטזיה, תאמר, נסח לעצמך. מותר לך לדרוש. אנו לא חייבים לתת, אך רובינו, אני מאמין, רוצים. מהיכן בא לך הכוח ליצור ולבנות תקופות טובות? האם כל משבר זהה לקודמיו? מחכה לתשובתך. אבין גם אם לא?