את צודקת (עוד לא נרגעתי)
היא באמת כבר עלתה לי על העצבים. מה שמכעיס אותי הוא לא חוסר הידע, אלא חוסר הבגרות. בכל זאת מדובר בנערה בוגרת (או ככה היא לפחות מאמינה). אני מצפה מנערה בכתה י"א או י"ב למינימום מסויים שלא בא לידי ביטוי בשיחות בימים האחרונים. ישנם קשיים אובייקטיבים שכל חולה CF נתקל בהם בשלב כלשהו. אישפוז ארוך ראשון, הבנה שהמחלה הזו היא "על אמת", עומס נפשי הנובע המעומס הטיפולים.... כל אלו אכן קשים להתמודדות ומצריכים תמיכה ועידוד שהדס קיבלה פה בשפע מכולכם. (תמיד אמרתי שאתם משו משו). אני מתבוננת מזווית ההורה ותוהה איכן הוריה של הדס? איפה הם בתמונה? איך נערה שכבר עברה את שלב ה"מי אני? ומה אני?" של גיל 13-14 עדיין לא יודעת כמעט ולא כלום על מחלה שהיא סובלת ממנה? (בצורה קלה תודה לאל). אני חושבת שמישהו פה נרדם בשמירה. וזה צורם לי. שתקתי שלושה ימים. חיכיתי. קראתי את השאלות והתשובות, ראיתי את הקשר נרקם לאט לאט. והיום? רגרסיה! שוב פעם זה בכלל לא היא שחולה, זה רק אתם. היא בכלל רק בולעת שלושה כדורים חסרי שם ומשמעות. והקריאון, הוא בכלל ממתקים שהיא קיבלה מסנטה קלאוס. נו באמת.... הדס: לא נראה לי שהדברים שלי יתקבלו אצלך בשמחה או בהבנה. אבל אני חושבת שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים. להסתכל למציאות בעיניים ולהבין בפני מה את עומדת ומול מה את מתמודדת. זה לא יהיה כיף, אבל זה בהחלט יתן לך כלים להתמודד עם מה שהעתיד מזמן לך. נכון להיום את לא תיהיי בריאה יותר בהמשך הדרך ואת חייבת לפתח כלים להתמודדות עם העתיד לבוא. את הכלים האלה תפתחי בעזרת ידע והבנה של המחלה (גם דברים שעדיין אין לך. דגש על עדיין), בעזרת נסיון כמו האשפוז הנוכחי (שהוא אולי הראשון אבל בטוח לא האחרון) ובעזרת הבוגרים המדהימים שיש כאן בפורום שהקדישו לך המון המון זמן ומחשבה. בהצלחה