רגע של תרבות
- פותח הנושא צליליתה
- פורסם בתאריך
אדון סניור
New member
עוד לא בא לי לשחזר סיפור חדש אז הנה שוב הקודם
ביקור הגברת השמנה
זיכרונות של בעל מסעדה
כתב רומי גולדהמר
בשנות ה90 אספתי כמה סיפורים ששמעתי מבעלי מסעדות שעבדתי אצלהם כטבח וגם ארועים שחויתי וארעו במסעדות שפתחתי וסגרתי בתל אביב באילת ברחובות וגם מעבודתי כטבח על אוניה בצי הסוחר והדיג
כתבתי אותם בכתב יד ונתתי למדפיסה מקצועית שהייתה מדפיסה עבודות לסטודטים. היא גם תיקנה לי שגיאות השפה שלי הייתה די עילגת שגיאות כתיב ודיקדוק,
אחרי שהיו לי 80 עמודים בקרוב כחמש עשר סיפורים פניתי לעורך סיפרותי בעיתון מעריב ברחוב קרליבך בתל אביב והוא עיין בהם בחטף ואמר לי שנראה לו מעניין, הוא מוכן לעבור עליהם ולתת לי תשובה בעוד שבועיים שלוש, בינתיים יצאתי להפלגה של חודשיים,
חזרתי לעורך לקבל תשובה והוא אמר לי שמע קראתי כמה סיפורים מהחמש עשר,
אהבתי את אספני הבולים, גנב הברווזים,
יותר מכולם אהבתי את ביקור הגברת השמנה,
הייתי ברקיע השביעי אמרתי לעצמי אני הולך להיות סופר כמו קרונין
ג'ק לונדון קארל מאי.
ואז הוא אומר לי אני מאוד מצטער אבל ההדפסות אבדו לי תצטרך להביא לי את העתקים אמרתי לו שאין
לי העתקים הבאתי לו את המקור אמרתי לו שיש לי רק את כתב היד
והם אצל המדפיסה ,
סיכמנו שאני מביא לו את כתב היד והוא ידאג להדפיס כפיצוי על ההתרשלות שלו באובדן החומר.מה אגיד לכם עיתון מעריב באותה תקופה היה ענק כלכלי
והסיכוי שיפרסמו את זיכרונותיו של בעל מסעדה סיחררו אותי חזרתי למדפיסה קראו לה רונית שוהם אני זוכר אותה היטב, לפני כמה שנים נפגשנו בדיזנגוף.
היא מכרה תכשיטים שהיא עיצבה. בקצרה, חזרתי לרונית והיא אמרה לי שביום ששילמתי ולקחתי את ההדפסות, היא החזירה לי את כתבי היד באותה חבילה. באותה תקופה הייתי נא ונד מפליג מידי פעם גר בחדרים שכורים
או אצל הורי ברחובות שאז עוד היו בחיים,
בסופו של דבר לא מצאתי וחלומות הסופר נגוזו.
אבל את הסיפורים החזקים ואלה שהמליץ העורך הסיפרותי אני זוכר היטב, אן לפחות את הרעיון הכללי ואת הפרטים הקטנים אני המציא מחדש, אז נתחיל עם ביקור הגברת השמנה בשנות ה70 יצא לי לעבוד במסעדה של אוכל יהודי ובעל המסעדה לא אזכיר את שמו בגלל שילדיו עדיין בענף, לא נעים שאנשים ישמעו שבעל העסק מספר עליהם סיפורים,
במיוחד שסעפור הגברת השמנה מתרחשת בחדר השרותים של המסעדה
בעל המסעדה מספר לי הלקןחות התלוננו תמיד
שבית הכיסא מלכוכלך
במיוחד הנשים היו מפזרות נייר על הקרש
ורק אז יושבות על האסלה, גם הגברת השמנה ראתה שהגברים שוב השתינן על הקרש במקום לפזר
נייר היא הרימה את הקרש והתיישבה ישירות
על החרסינה .שנסתה לקום לא הצליחה, בינתיים חברותיה באו לשאול למה היא לא יוצאת . והיא הסבירה שהיא לא מצליחה לקום.
בעל המסעדה שהריח צרות הזמין אמבולנס
ומכבה אש. המתנדבת של מגן דוד אדום נכנסה אל תשאלו איך..
לבית הכסא ויצאה ןהסבירה שהישבן שלהגברת השמנה תפוס בוואקום ולא משתחרר
מכבי אש שהגיעו משכו בכח והאשה צרחה הואקום משך לה
את המעיים בסופו של דבר
הרופא החדיר צינורית בין הבשר והחרסינה הואקום השתחרר ובעזרת מכבי האש היא
קמה וברחה מבושה בעל המסעדה אמר כי היא חייבת לו עד היום עבור 16 קרפאלא ושמי מנות קישקע
ביקור הגברת השמנה
זיכרונות של בעל מסעדה
כתב רומי גולדהמר
בשנות ה90 אספתי כמה סיפורים ששמעתי מבעלי מסעדות שעבדתי אצלהם כטבח וגם ארועים שחויתי וארעו במסעדות שפתחתי וסגרתי בתל אביב באילת ברחובות וגם מעבודתי כטבח על אוניה בצי הסוחר והדיג
כתבתי אותם בכתב יד ונתתי למדפיסה מקצועית שהייתה מדפיסה עבודות לסטודטים. היא גם תיקנה לי שגיאות השפה שלי הייתה די עילגת שגיאות כתיב ודיקדוק,
אחרי שהיו לי 80 עמודים בקרוב כחמש עשר סיפורים פניתי לעורך סיפרותי בעיתון מעריב ברחוב קרליבך בתל אביב והוא עיין בהם בחטף ואמר לי שנראה לו מעניין, הוא מוכן לעבור עליהם ולתת לי תשובה בעוד שבועיים שלוש, בינתיים יצאתי להפלגה של חודשיים,
חזרתי לעורך לקבל תשובה והוא אמר לי שמע קראתי כמה סיפורים מהחמש עשר,
אהבתי את אספני הבולים, גנב הברווזים,
יותר מכולם אהבתי את ביקור הגברת השמנה,
הייתי ברקיע השביעי אמרתי לעצמי אני הולך להיות סופר כמו קרונין
ג'ק לונדון קארל מאי.
ואז הוא אומר לי אני מאוד מצטער אבל ההדפסות אבדו לי תצטרך להביא לי את העתקים אמרתי לו שאין
לי העתקים הבאתי לו את המקור אמרתי לו שיש לי רק את כתב היד
והם אצל המדפיסה ,
סיכמנו שאני מביא לו את כתב היד והוא ידאג להדפיס כפיצוי על ההתרשלות שלו באובדן החומר.מה אגיד לכם עיתון מעריב באותה תקופה היה ענק כלכלי
והסיכוי שיפרסמו את זיכרונותיו של בעל מסעדה סיחררו אותי חזרתי למדפיסה קראו לה רונית שוהם אני זוכר אותה היטב, לפני כמה שנים נפגשנו בדיזנגוף.
היא מכרה תכשיטים שהיא עיצבה. בקצרה, חזרתי לרונית והיא אמרה לי שביום ששילמתי ולקחתי את ההדפסות, היא החזירה לי את כתבי היד באותה חבילה. באותה תקופה הייתי נא ונד מפליג מידי פעם גר בחדרים שכורים
או אצל הורי ברחובות שאז עוד היו בחיים,
בסופו של דבר לא מצאתי וחלומות הסופר נגוזו.
אבל את הסיפורים החזקים ואלה שהמליץ העורך הסיפרותי אני זוכר היטב, אן לפחות את הרעיון הכללי ואת הפרטים הקטנים אני המציא מחדש, אז נתחיל עם ביקור הגברת השמנה בשנות ה70 יצא לי לעבוד במסעדה של אוכל יהודי ובעל המסעדה לא אזכיר את שמו בגלל שילדיו עדיין בענף, לא נעים שאנשים ישמעו שבעל העסק מספר עליהם סיפורים,
במיוחד שסעפור הגברת השמנה מתרחשת בחדר השרותים של המסעדה
בעל המסעדה מספר לי הלקןחות התלוננו תמיד
שבית הכיסא מלכוכלך
במיוחד הנשים היו מפזרות נייר על הקרש
ורק אז יושבות על האסלה, גם הגברת השמנה ראתה שהגברים שוב השתינן על הקרש במקום לפזר
נייר היא הרימה את הקרש והתיישבה ישירות
על החרסינה .שנסתה לקום לא הצליחה, בינתיים חברותיה באו לשאול למה היא לא יוצאת . והיא הסבירה שהיא לא מצליחה לקום.
בעל המסעדה שהריח צרות הזמין אמבולנס
ומכבה אש. המתנדבת של מגן דוד אדום נכנסה אל תשאלו איך..
לבית הכסא ויצאה ןהסבירה שהישבן שלהגברת השמנה תפוס בוואקום ולא משתחרר
מכבי אש שהגיעו משכו בכח והאשה צרחה הואקום משך לה
את המעיים בסופו של דבר
הרופא החדיר צינורית בין הבשר והחרסינה הואקום השתחרר ובעזרת מכבי האש היא
קמה וברחה מבושה בעל המסעדה אמר כי היא חייבת לו עד היום עבור 16 קרפאלא ושמי מנות קישקע
אדון סניור
New member
גנב הברווזים הוא עוד סיפור מזיכרונות בעל מסעד
בגלל שאני צריך להוציא את עזובית לטיול אני אנסה לקצר את הסיפור.
עופי נודניקית זה עוד לא הסיפור עזובית מפריעה לי.
ההתחלחה תמיד קשה, לתפוס את המאזין להקשיב לסיפור שלך, זו אומנות
שרק מעט מספרי סיפורים מצליחים בזה. אלא אם הסיפור מעניין במיוחד
ואני חושב שזה המקרה.
אחד המעדנים של המטבח היהודי וביכלל. הוא הברווז הצלוי זו גם מנה יקרה במיוחד
והתקופה שאני מספר עליה אמצע שנות השישים בין הבאים למסעדה לזלול את הברווז היו משה דיין
שעל אף המראה הסגפני שלו אהב פינוקים גם ספיר ואשכול לא ביחד תמיד לחוד,
זה היה הרבה לפני רצח רבין, אז הוראות הביטחון של הבכירים לא היו מוקפדים כל כך
לצד השולחן של ספיר יכלו לשבת קבוצת פולנים חלפני דולרים בשוק השחור שקלטו לא מעט
טיפים מספיר ששתה כמה שפריצים יין לבן יחד עם הברווז.
אחרי ההקדמה שחשובה לאוירה של הסיפור.
הסיפור עצמו הוא די פשוט במסעדה הזאת היה עובד שוטף כלים. אף אחד לא ידע בדיוק בן כמה הוא
אבל כולם ידעו שהוא עובד בה משנת 46 שהגיע כניצול שואה לארץ והאבא של הבעלים הנוכחי
קיבל אותו לעבודה והוא גם השביעה את הבן שלעולם לא יפטר את הפועל
יום אחד בא הפועל לבעל הבית וביקש להקפיא קופסה גדולה עם מים ה לפני כן היו בה מלפפונים חמוצים .
הוא הסביר שהפריז'דר שלו בבית התקלקל. במקום לתקן הקרח השמור לו על מעט המצרכים שיש לו
רוב הארוחות הוא אוכל במסעדה ונוסף לכך הוא יחסוך חשמל
ברור שבעל המסעדה לא היתנגד
טוב זה הוא עד כאן המדך יבוא עזובית משגעת אותי
בגלל שאני צריך להוציא את עזובית לטיול אני אנסה לקצר את הסיפור.
עופי נודניקית זה עוד לא הסיפור עזובית מפריעה לי.
ההתחלחה תמיד קשה, לתפוס את המאזין להקשיב לסיפור שלך, זו אומנות
שרק מעט מספרי סיפורים מצליחים בזה. אלא אם הסיפור מעניין במיוחד
ואני חושב שזה המקרה.
אחד המעדנים של המטבח היהודי וביכלל. הוא הברווז הצלוי זו גם מנה יקרה במיוחד
והתקופה שאני מספר עליה אמצע שנות השישים בין הבאים למסעדה לזלול את הברווז היו משה דיין
שעל אף המראה הסגפני שלו אהב פינוקים גם ספיר ואשכול לא ביחד תמיד לחוד,
זה היה הרבה לפני רצח רבין, אז הוראות הביטחון של הבכירים לא היו מוקפדים כל כך
לצד השולחן של ספיר יכלו לשבת קבוצת פולנים חלפני דולרים בשוק השחור שקלטו לא מעט
טיפים מספיר ששתה כמה שפריצים יין לבן יחד עם הברווז.
אחרי ההקדמה שחשובה לאוירה של הסיפור.
הסיפור עצמו הוא די פשוט במסעדה הזאת היה עובד שוטף כלים. אף אחד לא ידע בדיוק בן כמה הוא
אבל כולם ידעו שהוא עובד בה משנת 46 שהגיע כניצול שואה לארץ והאבא של הבעלים הנוכחי
קיבל אותו לעבודה והוא גם השביעה את הבן שלעולם לא יפטר את הפועל
יום אחד בא הפועל לבעל הבית וביקש להקפיא קופסה גדולה עם מים ה לפני כן היו בה מלפפונים חמוצים .
הוא הסביר שהפריז'דר שלו בבית התקלקל. במקום לתקן הקרח השמור לו על מעט המצרכים שיש לו
רוב הארוחות הוא אוכל במסעדה ונוסף לכך הוא יחסוך חשמל
ברור שבעל המסעדה לא היתנגד
טוב זה הוא עד כאן המדך יבוא עזובית משגעת אותי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.