רגע של שבירה
אני מעוניינת לשתף אתכם ברגע של שבירה, אותו חוויתי בתחילת השבוע. המקרה החל כשביני לבין בני הקטן התפתח דין ודברים שגרתי לכדי ויכוח קולני. אני מוכנה להודות שרגזתי מאוד על התנהגותו. או אז נכנס בני הבכור. הוא חזר מסיבוב קניות בעיר ובא להראות את מכנסיו החדשים, בצבעי בורדו, שקנה. כל כך בערה בי חמתי על בני הקטן שסיננתי לעברו של הבכור "מה זה המכנסיים האלו, אתה נראה ממש..."ץ לא המשכתי, אבל נראה היה לי שהוא הבין מה כוונתי הייתה. הוא פנה ממני והלך לחדרו. יותר לא דנו בתקרית שהייתה. באותו הלילה, במיטתי חשתי כאב גדול ובושה גדולה עוד יותר. כאב גדול, על כך שבאם בני הוא אכן הומוסקסואל, הרי שסיכויי להיות סבתא לילדיו פוחתים. פחדתי שלא יהיה בודד וכואב. בכיתי על כך שבהערתי המעליבה ייתכן וחסמתי את דרכי אליו ועל זאת שחשתי אדם פחות ערך עקב השיפוטיות שלי כלפיו. זו הייתה הפעם הראשונה בה חשתי חסרת אונים לחלוטין.
אני מעוניינת לשתף אתכם ברגע של שבירה, אותו חוויתי בתחילת השבוע. המקרה החל כשביני לבין בני הקטן התפתח דין ודברים שגרתי לכדי ויכוח קולני. אני מוכנה להודות שרגזתי מאוד על התנהגותו. או אז נכנס בני הבכור. הוא חזר מסיבוב קניות בעיר ובא להראות את מכנסיו החדשים, בצבעי בורדו, שקנה. כל כך בערה בי חמתי על בני הקטן שסיננתי לעברו של הבכור "מה זה המכנסיים האלו, אתה נראה ממש..."ץ לא המשכתי, אבל נראה היה לי שהוא הבין מה כוונתי הייתה. הוא פנה ממני והלך לחדרו. יותר לא דנו בתקרית שהייתה. באותו הלילה, במיטתי חשתי כאב גדול ובושה גדולה עוד יותר. כאב גדול, על כך שבאם בני הוא אכן הומוסקסואל, הרי שסיכויי להיות סבתא לילדיו פוחתים. פחדתי שלא יהיה בודד וכואב. בכיתי על כך שבהערתי המעליבה ייתכן וחסמתי את דרכי אליו ועל זאת שחשתי אדם פחות ערך עקב השיפוטיות שלי כלפיו. זו הייתה הפעם הראשונה בה חשתי חסרת אונים לחלוטין.
