רגע של געגוע

[שמש ניצחית]

רגע של געגוע

כל פעם שאני נזכרת בך אני חושבת על גן עדן רואה מלאכים שחורים מרחפים אני חושבת על מוות לפעמים קשה להאמין שגם מלאכים נולדו רעים מתקרבים אליך לאט לאט אני רואה אותם מקווה שאולי את לא אבל איזה חכם אחד אמר שכולם רואים בסוף את מה שלא צריך לראות בכית רציתי כל כך לבכות איתך אבל רק הוצפתי במחשבות פוחדת לצאת מהקליפה של עצמי שלא אוכל למצוא את הדרך אליך חזרה

 

[קינגית7]

אני רואה כמה רבדים בשיר הזה

הגעגוע, הזכרונות, המחשבות, התגובות הרצויות והתקוות שטוב לה. הפחד שלך מהמלאכים השחורים. לא מוכנה לוותר להם, זוכרת את הרע שהם צמחו מתוכו, מתפעלת מהטוב שהגיעו אליו. מתגעגעת.

 

[קינגית7]

וגם מתחרטת

 

[S u n n y 1]

2 השורות האחרונות

חזקות... זכרי שמתחת לקליפה מסתתר לו יופי גדול...

 

[סְקָאלִי]

נכון.

שווה "לשבת" עליהן קצת, להגדיר לעצמך למה בעצם את רואה סתירה בין השניים. נ.ב. אפשר להכניס ל"בנות הפורום כותבות"?

 

[שמש ניצחית]

אממ

סקאלי כן את יכולה להכניס לפורום בנות כותבות קינגית-אני לא מפחדת ממלאכים שחורים ...אף פעם לא פחדתי מהם ...גם כשאני חושבת על מוות זה לא מפחיד אותי או מלחיץ ...מבחינתי המוות הוא רק עוד סוף למשהו ...וסוף לא משנה אם הוא למשהו גדול או קטן זה עדיין אותו הסוף.... אבל תודה על המחשבה שהשקעת

 

[קינגית7]

אז למה האיום שבהתקרבותם של המלאכים אליה?

ברורלי שאת, ממקומך בעולם, חושבת שאת לא מפחדת ממוות. אני קוראת את השיר הזה כאילו את פוחדת בעצם מהכל - מהתקרבות, מחשיפה (למרות שאני בעצמי קראתי את כל הדברים שכתבת כאן ואין ספק שחשפת את עצמך), מלהיות חלשה. מלהפגע.

 

[שמש ניצחית]

קינגית

המלאכים ---זה תיאור של הגסיסה ...היכולת הזאת לראות את המוות לפני שאתה באמת מת...זאת יכולת מופלאה בעייני לא מפחידה... והקליפה היא מכוונת רק לאמא שלי...אני לא מפחדת להיחשף...אבל כשאמא שלי היתה חולה פחדתי לבכות כי תמיד חשבתי שאם אני אבכה היא תשקר גם לי ואז לא יהיה אף אחד שידע את האמת שלה...

 

[שמש ניצחית]

ו.....................

אני לא חושבת שאני לא מפחדת מהמוות אני פשוט לא מפחדת ממנו!!!! אבל....יש דרכים שהייתי בוחרת לא למות מהן....זה כן. אני לא מבזבזת את החיים על פחד ממשהו שיגיע בכל מקרה זה מיותר

 

[קינגית7]

כביכול מיותר

אנחנו כנראה לא מסכימות בעניין הזה

 

[קינגית7]

זה לא פשוט למות פשוט- כתבה יפה על פרשת חקת

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3416116,00.html

 

[S u n n y 1]

קינגית תודה על הקישור

מעניין מאוד. אני קוראת עכשיו את ה"מאסטרפיס" של כל רוחניק "ספר החיים והמתים הטיבטי" שמדבר על המוות, על אחרי המוות, בראיה אחרת מאשר בתרבות המערב שלנו. הוא מדבר על המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים ואיך אפשר "לשלב" אותו בחיים שלנו בלי שהוא צל גדול ומשתק, אלא כמנוף לחיים ולצמיחה של כל אחד. ממליצה בחום.

 

[סְקָאלִי]

נשמע מעניין.

אם יהיו שם תובנות שידברו אליך, אשמח לשמוע.

 

[S u n n y 1]

../images/Emo45.gif בשמחה

 

[קינגית7]

בכיף

אם יש דברים שמעניינים אותי, אני שמה, כי אולי יהיו עוד כאן שיחשבו שזה מעניין

 

[סְקָאלִי]

תודה על הקישור גם ממני.

 

[קינגית7]

היה שם משפט, מעבר לכתבה היפה בכלל

"תראו את מרים, את האישה האמיצה הזו, שלא היה לה מושג שהיא אמיצה – תראו איך היא מתה" משפט שמאד נגע ללבי. כי צריך אומץ למות לפעמים. לפעמים, כשרואים את האדם מת, מבינים רק אח"כ, למרות שמוות זה לא יפה, כמה בעצם הוא עשה זאת באומץ.

 

[לונה..]

באמת היה מעניין

ואת יודעת מה? אני עדיין חושבת שבשביל למות לא צריך כזה אומץ. לחיות, לעומת זאת... דורש הרבה הרבה יותר אומץ ממה שחושבים.

 

[קינגית7]

טוב, זה לא סותר, לוני

להפך. למות זה חלק מהחיים. ברגע שכבר מתים, זה כבר לא. אבל עד שמתים, אנחנו קובעים משהו. אפילו אם לא נקבע בדיוק איך, מתי, ממה ומי יהיה לצדנו כשנמות, עדיין תהיינה בחירות אחרות. שוליות ככל שיראו בעיני צופים מן הצד, ייתכן שבגבורה, בגאוה, בכבוד - אנחנו נמות, בדרך שלנו, עד כמה שניתן, עם הבחירות שאפשר לבחור, גם כשמתים. ולגבי החיים שאת דיברת עליהם. כל יום מחדש. לקום, לחיות, בוודאי דורש אומץ.

 

[לונה..]

שיחקת אותה ../images/Emo13.gif

(אני חולה על זה שמשתיקים אותי

)