רגע שבירה

עםאללי

New member
רגע שבירה

סתם יום של חול. לא אירוע. כמעט 14 שנים בלי אמא - אבל מי סופר. ביקור שגרתי אצל רופאת משפחה שרצתה את ההיסטוריה המשפחתית וסיפרתי על אמא שלי - ופתאום התרסקתי.
אני מתגעגעת, אני זוכרת כל יום. אני מתגעגעת להיות הילדה של מישהי, לדעת שיש מישהו גדול ממני ודואג לי.
יש לי בת בת 4, וכמו כולן אני חושבת על כמה היא מפסידה שאין לה סבתא (והספציפית הזאת) וכמה הן יכלו להנות אחת מהשניה.
כל ההריון (המורכב ומסובך...) וכל שלב בגידול חשבתי על איך היו החויות של אמא שלי איתי, ומה היתה יכולה לספר או לייעץ לי.
לא שהיו לנו יחסים אידאליים ושהכל היה נפלא - אז בכל פעם שאני חושבת על משהו שהפריע לי אני תוהה איך היא חוותה אותו, ואיפה ואיך לא לפספס עם הבת שלי.
ילדתי בגיל מאוחר יחסית, הריון עם סיבוכים. כל הרופאים הפחידו אותי שבהריון נוסף הכל יחזור לחזור ואפילו מוקדם יותר. אז בחרנו שלא לנסות שוב. האיש שאיתי אמר שהוא מעדיף את אישתו בריאה על עוד ילד, ואני חשבתי על זה שהבת שלי צריכה את אמא שלה. ושאם חס וחלילה משהו יקרה עדיף להשאיר ילדה אחת ולא יותר בלעדי.
כשעברנו את גיל שלוש חשבתי שהנה, מעכשיו היא כבר תזכור אותי. גם אם יקרה לי משהו יהיו לה זכרונות מאמא שלה. אני מקפידה כל הזמן להגיד ולהזכיר לה שאני אוהבת אותה הכי בעולם - אני מקווה שהיא תזכור תמיד שהיתה מי שאהבה אותה ככה.
אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה שאני דנתי אותה להיות בת יחידה, להורים מבוגרים. שאין לה אחים כי אני פחדתי. וכבר כמה שנים ברור לי שזו היתה טעות ושאני רוצה עוד ילד אבל כבר מאוחר הרבה יותר מידי.
וכל כל הזמן אני זוכרת ש"דברים רעים קורים לאנשים טובים" (משפט ששמעתי פעם). כמו שזה לא יכול להיות שאמא שלי באמת עם סרטן גרורתי. וזה לא יכול להיות שהיא, אשה טובה שלא עשתה מעולם רע, לא יכולה לנשום וסובלת מכאבים. וזה לא יכול להיות שהיא מבולבלת - ובעיקר לא יכול להיות שהיא איננה. זה פשוט לא יכול להיות! אבל זה כן. דברים רעים קורים. ואין לי שליטה על כלום. זה לא משנה כמה אזהר וכמה אשמור וכמה ארצה טוב - עדיין דברים רעים יכולים לקרות: לי או לקסם שלי או לאיש שאיתי.
ואני לא יכולה להפסיק לבכות עכשיו...
 

אשבל1

New member
הי עםאללי

בהודעה שלך יש הרבה רגשות, פחדים, חרדות, כאב שרבות מבאות הפורום תזדהנה איתם וגם אני, עם הגעגוע, עם הפספוס של הילדה ושל האם, עם החרדה לעתיד הילדים מרגע שהפכנו לאמהות, עם חוסר הצדק בעולם.

בקשר לביתך היחידה, אני חושבת שילד יחיד מרוויח המון דברים שילד בין אחים מפסיד, אז תסתכלי על חצי הכוס המלאה, ועל האושר שהקסם הזאת מסבה לכם, כי עם הורים אוהבים ותומכים בטוח שהיא ילדה מאושרת, נשמח לשמוע עוד ככל שמתאים לך לשתף, ובינתיים


אה, ותחפשי את השמחה ותבחרי בה ... תראי את ההודעה שפתחתי
(יחד עם זה אל תוותרי על השיתוף, פריקת הכאב עוזרת ומקלה )
 

mykal

New member
מותר לבכות,

הבכי מטהר, משחרר,
לפעמים הוא נחוץ, כדי לשאוב ממנו כח.

למה את חושבת על דברים רעים שעלולים לקרות.
תחשבי על הטובים--שהבת שלך תגדל, בנחת, בשמחה,
תמצא את בן הזוג שלה, והיא תפצה את עצמה ואותך בנכדים,
ותוכלי לעזור, ולהיות משמעותית בחייהם.

יש תכונה יפה שקוראים לה אופטימיות--אמצי לך אותה---היא מועילה.
 

עםאללי

New member
אופטימיות??

קשה לי להיות אופטימית, את יודעת - אמא שלי מתה. אחרי זה כבר קשה לי לאמץ את האופטימיות. מנסה לשמוח מנסה להנות, ומעריכה כל יום מחדש. ונורא מתגעגעת.....
 

אשבל1

New member
אני חושבת שאין בחירה בין עצב לשימחה

ומדהים כמה הם יכולים להיות נוכחים ביחד, באותו רגע ממש, מה דעתך?
 
למעלה