רגע פרטי איתך....

[ארבל מהכרמל]

רגע פרטי איתך....

ואני רק רוצה לאהוב לעמוד מולך בעיניים נפעמות לקרב תפוח העץ אל שפתיים אדומות ולחשוק. הרי את יודעת ששני אנשים החיים מאחורי תריסים מוגפים ודלת נעולה שנפגשים בטיילת החיים לא יוכלו לוותר על ההנאה. רוצה רק לשלוח ידי אל גופך המדהים אותו הסתרת ,ולא ממני בגלימת מלאכים השרים את שירנו. נשיכה בתפוח-אחת לך ואחת לי לבבות מוצפים בתאוות בשרים ואורות של עיר מרצדים. כל מילה מפיך בא לי לנשוך כי מילותייך כה מתוקות. את היא זאת שמילותיה-שיר ואני המעלה באוב את התשובות. והרגע ההוא ,הרגע הפרטי כמו חלום בהילוך נמוך... ואטני רק רוצה לאהוב...