רגע על מילס

[שפל ונבל]

רגע על מילס

אהלן דודים ודודות כמובן מיילס דיוויס עכשיו הורדתי איזה 15 דיסקים שלו אז רציתי לשאול משהו יש לו קטעים וואלה ממש סבבה ( אני לא יכול להגיד משהו מעבר לסבבה כי אינני יכול לפרט יותר מידי כי אני לא מבין גדול בתחום רק שומע) ויש לו קטעים שאני ראיתי בתוכנית עליו באותו זמן שהוא המציא את הפיוז'ן שזה היה ממש כמו חור בראש 17 אלף כלים באותו זמן גיטרה דארבוקות סקסופון טוף מרים ועוד כל מיני חלטורות יש למשהו מושג מה הוא רצה לעשות ?!?!?!!?! הביקורות קרעו לו את הצורה אני אישית לא פוסל משהו בגלל ביקורת אבל מה שהלך שם באותו הקליפ היה חור בראש טוטאלי!!! אתם חושבים שמה הוא ניסה ליצור הוא חשב שזה יהיה הרמוני או רק בשביל ליצור זרם חדש

 

[Shakty]

תשובה מורכבת - כמו דיוויס בעצמו

קודם - חבל לי שהורדת אלבומים אבל אני לא אכנס בך על זה - כל אדם הטוב בעיניו יעשה. מהמצאת הביבופ באמצע שנות הארבעים דיוויס היה זה שריכז תחתיו מוסיקאים חדשים והיה זה שאחראי במידה בלתי מבוטלת לסגונות הג'אז שצמחו. אחת הבעיות שניצצבו בפני עולם הג'אז בתחלית שנות ה90 (92 - הוא נפטר) הוא חוסר במנהיג. דיוויס תמיד דאג להיות צעד אחד קדימה דיוויס גם אהב מאוד עיבודים תזמורתיים גדולים ועבד רבות עם גיל אוונס... שני האלמנטים האלו גרמו לו לקחת את הג'אז אל כיוון הפיוז'ן. אמנם עוד לפני (1959)הוא הקליט ביחד עם אוונס את SKETCHES OF SPAIN שכלל עיבוד ג'אזי ליצירה קלאסית (שילוב סגנונות חדשים לתוך ג'אז) והגרסה שלו ל פורגי ובס שלוו בעיבוד תזמורתי עשיר. כבר בנפרטיטי וMILES IN THE SKY הוא המשיך את ביוון שהתחיל בסורסרר לדחוף על לקצה את הבופ, MILES IN THE SKY ממש מסמל לדעתי את המעבר שלו מפוסט בופ לפיוז'ן. פיוז'ן באנגלית זה היתוך והכוונה היא לשלב לתוך הג'אז הסטנדרטי גם כיוונים מוסיקלים חדשים (רוק פופ אתני) וגם כלים לא סטנדרטיים לג'אז. דווקא אז הקהל האשים את דיוויס שהוא "מלבין" את ג'אז כלומר יוצר מוסיקה שתתחבב על קהל המאזינים הלבן ולא ה"לב השחור" של הג'אז. גם המבקרים לא אהבו את הכיוון הזה. באלבום IN A SILENT WAY כבר אין שום מלודיה שאפשר לעקוב אחריה - אואנט-גארד. 2 טרקים באלבום של 20 דקות לערך כל אחד של אילתורים צפופים עם ליין אפ שמסביר למה עוד דור של ג'אזיסטים גדל תחת חסותו של דיוויס : קוריאה וזאווינול מקלפלין טוני ויילאמס ווין שורטר דייב הולנד והרבי הנקוק כולם ביחד על שני טרקים. האלבום שבא אחר כך נחשב בעיני רבים לאלבום הכי מהפכני בג'אז ובעצם האלבום שהגידר את הפיוז'ן ג'אז רוק לשנים הבאות : BITCHES BREW. 3 שנים אח"כ ON THE CORNER כבר היו טבלות וסיטר (מוסיקה הודית) ובלגן שלם. מיילס פשוט אמר למאזינים שלו - תראו הבופ מיצה את עצמו, אתם רוצים תקנו לא רוצים חפשו. אחרי שני אלבומים מהופעה ביפן (אגרתה ופנגאה) דיוויס גזר על עצמו שתיקה של 6 שנים (כניראה גם לו נמאס מהרעש) והוציא ב 81 את WE WANT MILES שכמו אפקט מטוטלת הרבה יותר רגוע ומלודי. אחרי זה באו כמה אלבומים ממש פופים ואני לא מת על התקופה הזו שלו, אבל לקראת סוף שנות השמונים הוא חזר לעצמו והמשיך להוביל את הסצנה. לגבי האלה האחרונה שלך - דיוויס ידע שמה שהוא עושה זה לא הרמוניה במובן הקלאסי שלה הוא פשוט יצא לחקור מה קורה כשיש רק אילתור בלי מלודיה קבועה לחזור אליה או מה קורה כשמערבבים ג'ימי הנדריקס עם סיטאר הודי וחצוצרת ציידים (פלוגלהורן).