רגע לפני השאלה...

[שיבולת7]

תודה לכולכם/ן על השיתוף .

כנראה ייקח עוד זמן עד שאקבל את עצמי כ"פנויה". אני עוד לא שם. מאמינה שכשיגיע הרגע או האדם המתאים,אדע. (אגב,לשאלתך יהודית,ילדי בני 11,כמעט 8 ושנתיים)

 

[שיבולת7]

רגע לפני השאלה...

לא כתבתי זמן מה. 3 ילדים קטנים בחופשה + כלבלב חדש ,מעסיקים אותי סביב השעון,ואני "נשפכת" יחד איתם . אז.. ברכות לכל מי שעבר/ה דירה ובהצלחה לכם בבית ובחיים החדשים. בריאות לכל החולים/ת ... בהצלחה לכל המתגייסים הטריים.. נסיעה טובה וחופשה כייפית ולכל הטסים והנופשים.. ו

לכל מי שפיספתי.

 

[שיבולת7]

ולשאלתי...

לבעלי הפז"מ בסטטוס,וגם למי שלא.. אודה לכם/ן מאוד אם תסכמו לשתף .. מתי הרגשתם בשלים/מוכנים/פנויים רגשית להמשיך ל"פרק ב'" ? האם הרגשתם אשמה? איך הגיבה המשפחה שלו/שלה? איך השתלבו הילדים? כל השאלות האילו התחילו להציף אותי כי פתאום,משום מקום,ללא התראה מוקדמת,מישהו התחיל איתי..ולא ברח כשספרתי לו מה הסטטוס שלי.. באותו רגע ממש התחוור לי שאני ממש עוד לא מוכנה...עוד לא באמת עכלתי את מצבי החדש. אבל ...אני מודה שעצם העניין הכה בי פתאום ועורר גלים לכל מיני כיוונים. לי ולבעלי ז"ל,הייתה זוגיות מדהימה,מגיל צעיר..למעשה,היה החבר הראשון שלי..אין לי מושג מה עושים בעולם ה"פנויים פנויות" ,ולא חשבתי שאצטרף אליו בנסיבות כאילו. מודה שהרגשתי קצת לא בנוח,שרואים בי אישה "פנויה" כשאני ממש לא מרגישה כך. ומצד שני... כל כך מתגעגעת לזוגיות. לחום. למגע. אשמח לתגובות.

 

[חזק מהרוח]

../images/Emo119.gifדעתי שזהו ענין אינדבדואלי

זה לא רק הרגש מתפקד בהחלטה זו אלא גם הצורך המנטלי בקשר זוגי והעיקר המוכנות הנפשית לפשרות חדשות שיש לעשות בקשר זוגי.

 

[הים רגוע]

שיבולת../images/Emo24.gif

WOWWWWWWWWW, אצלי זו היסטוריה ,והזכרון היסטריה

.... ואכן בעבר היו הרבה שאלות תהיות בפורום מה ואך .. זוכרת אך כך לפתע התהפך עולמי ובין לילה הפכתי לפנויה ...כן מעולם לפני כן לא היתי פנויה ..מגיל חמשעשרה איתו, הגבר של חיי. יחד עם אבדנו, איבדתי את העבודה (שהיתה עבודה לזוג), ודרכי להתמודד היתה להקיף עצמי בעשיה,אנשים וחברים/ות .באותה תקופה התוודאתי לעולם האינטרנטי ,יצרתי המון "חברויות" חדשות, וכעבור שלושה חודשים התחלתי לבלות ,לצאת ולהכיר עולם שונה, עולם פנויים פנויות, בליתי במקומות שמעולם לא תאמו אותי ואת אופי כנ"ל לגבי החברות שאיתן בילתי, העיקר להיות מוקפת באנשים שלא יהיה זמן למחשבה. ..כיום נזכרת במבוכה. כיום המועדנים החברות כבר לא חלק מחיי, היתי צמא לאהבה, למזלי מצאתי ידיד "חבר" שהתאים לתקופה הבין אותי ואת צרכי והיה לי לעזר, (עד היום אנחנו ידידים טובים) ,אבל מכירה סיפורים של אלמנות שסיימו ערבים עם גברים מזדמנים שנצלו את הסטואציה והתמימות. לגבי שאלתך, זה כל כך אישי ,ורק תלויי בך ובתחושות שלך, המשפחה וכולם בעצם, בסביבה לא יבינו, ירכלו, יבקרו, אבל זה שלב שיהיה תמיד, וחייבים לעבור אותו.( בתי אפילו טענה שאני בוגדת)... קושי נוסף הוא התחושה הפנימית שאני פנויה, חושבת שקצת נאחזתי בתחושה הזו כדאי לא להשלים את הפרדה , אבל היום יודעת שתמיד ארגיש שאני לא פנויה לגמרי.ויחד עם זאת מחפשת זוגיות חדשה. שלא תשנה במאום את אהבתי למלאך שלי ואת זה שהוא חלק בחיי תמיד. והכי חשוב זכרי שלך טוב ואת נאהבת מסופקת ומאושרת את במטיבך ואז גם לילדייך וסביבתך טוב יותר .

דרך צלחה לך ולכי עם ליבך ותחושותייך באומץ ונחישות .

 

[צליל מקורי]

בוקר טוב ושבוע טוב../images/Emo42.gif

לשאלתך - יש לנו אותו פז"מ ואני חושבת כמו החברות לכי עם הלב שלך ולא של הסובבים אותך הרי הזמן לא יעשה את שלו . אני יכולה להגיד לך מהנקודה שלי שאם יקרה מצב ואני בטוחה שיקרה אז אני אזרום. רק שהפעם יש לי דרישות

.

 

[מיק41]

איזה יופי לראות שלא נעלמת.....

שמחה לראות אותך כאן איתנו. ולשאלתך, אני הרגשתי מוכנה לפרק ב' רק אחרי שלוש וחצי שנים. אבל אני חושבת שזה מאד אישי וכל אחד בקצב שלו. אין פה נכון או לא נכון.צריך ללכת עם ההרגשה שלך. בהתחלה אחרי שבעלי נפטר ראיתי כבגידה לצאת עם מישהו אחר.... לקח לי זמן להבין שמותר לי לחיות, שאני לא אשמה במה שקרה. לילדים שלי היה מאד קשה בהתחלה לקבל שיש לי בן זוג. הבן האמצעי שלי אמר לי שאני בוגדת באבא. לך אני זוכרת שיש ילדים קטנים.... אז יהיה להם יותר קל. אני לא בקשר כל כך עם המשפחה של בעלי, לכן לא סיפרתי להם מה קורה אתי. איילת, לדעתי הכי חשוב להיות שלמה עם ההחלטה שלך. ומגיע לך להיות מאושרת.

מיכל