רגע לפני המבחנים
רמת הקריאה שלי מתדרדרת עם בוא הבחינות... גם רמת הביקורים שלי בפורים יורדת. ולפני שאשקע רק חשבתי לספר קצת על דברים שיצא לי לקרוא לאחרונה, למרות שלא תפס אותי חזק דבר מתוכם. הראשון מתוכם היה כפרה של איאן מקיואן, ספר מאד נחמד אבל לא הצליח ממש לרגש אותי, מהחלק האחרון יותר נהנתי. הכתיבה היתה טובה ומענינת. לאחריו קראתי את "דודה חוליה והכתבן" של מריו ורגס יוסה, אסופה של סיפורים שמשתלבת בעלילה. ספר משעשע, אוטוביוגרפי, אבל גם לא ממש העיר אותי. "המקום בו העצים רואים" גור בנימין, גם שם זה לא נגע בי, היה כתוב טוב ומסקרן והובעו שם הרבה רעיונות מענינים. רק בשביל לא לסיים את ההודעה בספרים שלא ריגשו אותי (זו השאיפה שלי מספרים) אז אזכיר את האחרון שקראתי וכן נגע בי, "למטיס יש את השמש בבטן" של יהודית קציר שהיה כתוב סוחף ומרגש והתחברתי בקלות לדמויות. מחר אני אסיים את "אבות אבותינו" של קאלווינו, מראש אני יכול לאמר שהוא לא מעיר אותי יותר מידי, אבל מספיק מענין. ליל מנוחה.
רמת הקריאה שלי מתדרדרת עם בוא הבחינות... גם רמת הביקורים שלי בפורים יורדת. ולפני שאשקע רק חשבתי לספר קצת על דברים שיצא לי לקרוא לאחרונה, למרות שלא תפס אותי חזק דבר מתוכם. הראשון מתוכם היה כפרה של איאן מקיואן, ספר מאד נחמד אבל לא הצליח ממש לרגש אותי, מהחלק האחרון יותר נהנתי. הכתיבה היתה טובה ומענינת. לאחריו קראתי את "דודה חוליה והכתבן" של מריו ורגס יוסה, אסופה של סיפורים שמשתלבת בעלילה. ספר משעשע, אוטוביוגרפי, אבל גם לא ממש העיר אותי. "המקום בו העצים רואים" גור בנימין, גם שם זה לא נגע בי, היה כתוב טוב ומסקרן והובעו שם הרבה רעיונות מענינים. רק בשביל לא לסיים את ההודעה בספרים שלא ריגשו אותי (זו השאיפה שלי מספרים) אז אזכיר את האחרון שקראתי וכן נגע בי, "למטיס יש את השמש בבטן" של יהודית קציר שהיה כתוב סוחף ומרגש והתחברתי בקלות לדמויות. מחר אני אסיים את "אבות אבותינו" של קאלווינו, מראש אני יכול לאמר שהוא לא מעיר אותי יותר מידי, אבל מספיק מענין. ליל מנוחה.
