רגע לכוד בזמן

[התפוז של ולנסיה]

רגע לכוד בזמן

האם יש איזה ספר או קטע בספר שאתם מרגישים שלכד בדיוק איזו הרגשה או חוויה שהייתה (או עדיין יש) לכם? אני לא יודעת אם היה כאן כבר דיון כזה (כ"כ קשה לעקוב אחרי הריצה של הפורום הזה), אבל היום פשוט מצאתי את עצמי יושבת מול ספר ומרגישה לא רק הזדהות עם הגיבור, אלא התלכדות של ממש. המצב היה מצב-רוח "אני כועס על כל העולם ובעיקר מרחם על עצמי בלי שום סיבה אמיתית" ששרר עלי מוקדם יותר היום, הספר היה הכרך הראשון של sandman והדמות... נו, מורפיאוס (יש לו מצב רוח אחר?

). בקטע המדובר הוא מקבל טילטול קטן מאחותו (המקסימה!) ואחרי דיפדוף קצר בספר שהוביל אל הסצינה (רציתי לבדוק שם משהו, בלי קשר) גם (?) אני הבנתי שמלהאכיל יותר מידי את היונים, מקבלים רק יונים שמנות... וצחקתי.

 

[Boojie]

אוי, באמת קטע נפלא.

וכן, לי זה קרה עם די הרבה ספרים, אבל בצורה הכי מצמררת עם סטיבן קינג, שמדי פעם דברים מוזרים למדי שהוא תיאר בספרים שלו הזכירו לי חוויות מסוימות מהחיים שלי, מרגעים שבהם המציאות לא לגמרי מתחברת נכון. ולא, אני לא מתכוונת לומר בזה שגם לי היו מפגשים עם ישויות חייזריות מרושעות שמסתובבות מחופשות לליצן.