רגעים

Just לובלו

New member
רגעים

יש רגעים של דממה מחרישת אוזניים בה אני שומעת הכל בבירור איך אנחנו שוב מנסים ללכת ישר במעגלים מחודדים ראש על הכרית מנסה להשכיב את המחשבות ללכת לישון רק הכוס הרטוב שלי מפריע ואז בדממה הזו של השקט הלא אופייני לי אתה נכנס לחדר, לגופי, ללב עושה לי בלאגן בתוך האי סדר ולרגע אחד אני רוצה שהכל יפסיק אני לא רוצה שנמשיך ככה יותר לא רוצה פינות בא לי לשבור את המעגלים עם השיניים להילחם בך עד שתפסיק להיות בי כמו וירוס ויש רגעים שהשמש שלך זורחת בי היא מתקדמת בביטחון שכ"כ אופייני לך ובזכותה החדירה שלך ללב שלי היא לא מפחידה כמו שדימיינתי לי אפילו השקט הקר הזה נסבל הכל מתעורר שמש הגהנום בי רותחת ומאירה תזרוק אותי על הריצפה תעשה אותי קטנה קטנה קטנה אני בסך הכל רוצה פינה ובדממה לשבת לך על הלב
 
אחד הפוסטים היפים שכתבת

ומרגישים שהוא נכתב מהלב
 
צריכה עזרה

כי בדיוק יש לי ממחטה בכיס.... אבל,חייב להגיד ש... מסכים איתך כי באמת זה פוסט מקסים פרפרוני
 
אהבתי......

את הפיוטיות ואת מה שאמרת , ומה שלא אמרת... אבל נקרא בין השורות ובמיוחד את "יש רגעים של דממה מחרישת אוזניים" כמה שזה נכון......
 

Just לובלו

New member
חיבוק גדול ותודה

וכמו תמיד, אתה בין היחידים שמסוגלים לקרוא - בעיקר את מה שאני לא כותבת. הדממה הזו משתקת אותי לפעמים.
 
ויש דממות שאני אוהב

ביו שני אנשים שמכירים טוב מאוד, ולא צריכים לדבר רק כדי שלא יהיה מעיק אצלם גם הדממה מדברת ,ומדברת טוב והם מתקשרים גם בראש ,בלי צורך למלא אלא הזוגות המוצלחים באמת...
 

nasooyy

New member
אנטיביוטיקה???

זו התהיה שלי - הכתיבה (היחודית!) היא אנטיביוטיקה? (-;
 
למעלה