רגעים מושלמים
לשבת בהופעה עם בעלי, ללטף לו את השיער, להרגיש את הרוגע. את ראשו העייף נשען עלי ולחשוב כמה טוב שאנחנו יחד.
זה לטייל עם החבר כמה שעות אחר כך בחו"ל מחובקת, לנשום פנימה אוויר זר מעורבב בריח שלו. לדעת שאין לאן למהר ולא יקרעו אותי ממנו אחרי שעות בודדות. על שנינו מרוח חיוך ואנחנו לא יכולים להפסיק לצחוק. זה לשכב בזרועותיו, מחופרת בו, ולא לדעת שיש עולם מסביב. זה להתעורר, להסניף אותו, לחייך ולהירדם חזרה.
זה לחייך באושר ועייפות כשגמדת הבית זוחלת למיטה שלנו לפנות בוקר חצי שעה אחרי שחזרתי, נצמדת אלי ונרדמת מיד, חמה ומכורבלת. הידיים הקטנות שלה מחבקות לי את הצוואר.
רגעי אושר. הם לא נמשכים ברציפות לאורך זמן. הם קרעים מושלמים בהוויה לא מושלמת. אבל כשהם שם הם מזוקקים וטהורים ונוצצים כמו יהלום. שאפשר לעטוף וללטש בזכרוננו לעד.
תתחדש ליברטאס. הולם אותך עד מאוד