רגישות

[נעמייה]

רגישות

שלום, אני לא יודעת אם להתייחס לרגישות שלי כאל 'בעיה', אבל יש רגעים שהייתי רוצה שלא אהיה כזו רגישה, שאהיה חזקה. הרגעים האלה קורים כשאני פגועה או עצובה, למשל פרידה מהחבר. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם באושר הגדול שעוטף אותי. אם רואים אותי ברחוב, אפשר לחשוב שזכיתי בטוטו מרוב שאני נראית מאושרת... מרגישה מאושרת... רואים עלי את האושר... ולא לוקחת אותו - אף לא לרגע - כמובן מאליו... לא מתרגלת אליו ועושה אותו לשגרה, אלא חיה ונושמת אותו, מאושרת מכל רגע שלו. וגם אם השגרה נכנסת לחיים, מרגישה את האושר ומוקירה אותו. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם בעצב, ברגעים הקשים שעוברים עלי אמנם לעתים רחוקות, אבל הם קורים - כמו לכולנו. העצב מחלחל לתוכי, ולא רק הלב בוכה... ולא רק העיניים בוכות... אלא גם הגוף מגיב קשה בכל מיני צורות. ברגעים כואבים ממש, אני מרגישה את הכאב בכפות הידיים שלי - כאב כזה עדין זורם לו בתוך אצבעות הידיים... לאחרונה הזוגיות שלי ושל חבר שלי קצת התערערה. הוא ביקש לו כמה ימים להיות עם עצמו, להגיע לתובנות, לבדוק עם עצמו מה קרה פתאום... ואני? לי קשה. אין לי בעיה לא להיפגש איתו מספר ימים... זה לא הגעגוע שמכאיב לי.. אלא זה הפחד שמא התובנות שלו יביאו לנתק סופי. ואני מנסה להבין מה קרה.. הזוגיות שלנו היתה כ"כ טובה... הכל- פשוט נפלא- לשנינו. היינו חברים, מאהבים, דיברנו, צחקנו, נהננו ביחד.. ודווקא בגלל זה, קשה לי לחשוב שהנתק הזה יהיה סופי... קשה לי עם הרגישות הזו שלי

 

[גרא.]

נעמייה,יש לך תכונה נפלאה, אותה

יכולת לרגישות המוקרנת ממך כפי שתיארת בכישרון רב, כלפי חוץ..יש לך רגעי אושר רבים, לצידם גם מצבי עצב..וזה רק טבעי לחוש בכל כיוון. האם רגישותך הרבה,היא שזו שגרמה לחברך לבקש פסק זמן לעצמו? או שמא הוא ע"פ סגנונך המיוחד,זקוק להגיע לתובנות,לבדוק עם עצמו מה קרה פתאום..מה קרה פתאום? מה בעצם קרה ביניכם,אינך יודעת, או לפחות לא ספרת..לא ברור מהן התובנות הללו שעליו להגיע אליהן.למה הוא מתכוון? למה את מתכוונת? האם אלה אותן תובנות? ומה זה בכלל תובנות? לא ציינת כמה זמן נמשכת הזוגיות שלכם,לא בני כמה אתם, ויש לכך חשיבות..התחושה שלי, שהיא לא יותר מאשר אינטואיטיבית, שחברך, כמו במקרים רבים, הרגיש מחנק מעודף האהבה, ואולי התלות שפיתחת כלפיו ובו.זו שבאה לידי ביטוי בביטויי האושר המאד מוקצנים שלך..לכן הוא זקוק לאותו פסק זמן..שאולי דרכו הוא מאותת לך מעט להרגע.. זו כמובן השערה, ואני עשוי גם לטעות.. מכל מקום,דווקא הפסק הזמן הזה ביחסיכם,עשוי לתת לך מירווח נשימה להסתכל ולבחון את היחסים שלכם בפרספקטיבה פחות רגשית, אלא יותר קוגנטיבית,כלומר לחשוב ולנסות להגיע לתובנות משלך, מה יכול היה לגרום לחברך לרצות לעזוב אותך..גם אם זה יכאיב לך, אולי לפחות תלמדי מזה את הלקח המתאים לקראת חברות, זוגיות חדשה.

 

[נעמייה]

תודה גרא. ../images/Emo140.gif

לאחר שיחה איתו, אני קוראת היום את מה שכתבת לי, ולא... לא טעית. זה מדהים לפעמים, איך אנחנו שקועים בתוך כאבינו ולא רואים את המובן מאליו, ואולי זה לא היה מובן מאליו.. אולי כן.. העיקר שהבנתי את מה שקרה ביחסים שלנו- שלי ושלו. זועזעתי מעט בימים האחרונים - פרט לכאב שליווה אותי נאמנה יום וליל - והגעתי גם אני למסקנות, הבנתי שגם לי היה קשה עם כמה התנהגויות שסיגלנו לעצמינו (אלה שגרמו לו לעצור ולרצות לחשוב, להיות לבד כמה ימים) ועכשיו אני מרגישה מירווח נשימה... הקלה. עצרתי בעל כורחי והבנתי, בחנתי את היחסים בלי שניסיתי לבחנם... וכן, הגעתי גם אני לתובנות. תודה גרא. תודה רבה