רבותי,

אבזץ

New member
רבותי,

בהיכן קונים קבר? מרגיש שאני מת, אבל אין לי זמן. אשמח אם תעזרו לי. והריח הזה של המוות זו צחנה נוראית. גועל נפש. נ.ב. כל האיברים כבר נתרמו (כולל הזה של הגמל).
 

אבזץ

New member
נפתח לי חלון של חצי שעה

וספר אין, טלוויזיה אין, וחיים אין (כאמור) וכמו תמיד האצבעות מוליכות אותי מאליהן אל מחוזות האופל - אל הפורום. ובינינו, אף אתם, אם הינכם כאן, ראויים אתם לקרוא את תפלצת הגיגיי הגועים. שנה טובה וסליחה
 
אפשר

לנסות גם דרך הרבנות או משרד הבריאות. תודיע מתי זה הולך לקרות כדי שאהיה בסביבה.
 

whitewidow

New member
כנס לסניף קופ"ח באזור מגוריך

אם לא ממש תתאמץ לצאת משם תיקבר חי
אגב, ממש בזבוז לקנות קבר. ביטוח לאומי מממן קבורה סטנדרטית לכל נפטר. אבל גם סביב המוות יש תעשייה מעמדית שרוב האנשים (לא ברור לי למה) בוחרים לקחת בה חלק...
 

אבזץ

New member
ראשית, איפה הראש הכחול?

והשנית, כמנהל הינך נדרש למעט רצינות. אינך יכול לשתף פעולה עם חבר'ה הליצנים דכאן. בברכה, אחד שלא איכפת לו
 

אבזץ

New member
נשבע לך בעיניים שלי

קודם ראיתי אותך בשחור רגיל. ולפתע קיבלת ניק כחול. כנראה שהגערות שלי בכ"ז עוזרות במשהו.
 
אפכא מסתברה

כמנהל אני יכול להגיב איך שבא לי, מקסימום אני יכול למחוק אותי אח"כ. אתה, לעומת זאת, לא יכול למחוק, אז עדיף לך שתהיה קצת יוצר רציני.
 

פנדיאני

New member
כאן המקום להעיר

שראוי לכל אדם באשר הוא שיהיה לו כרטיס תורם של אד"י. בו הוא מצווה לאחר מאה ועשרים שלו, לתרום את איבריו למי שיכול להשתמש בהם. מצווה גדולה אך ללא גן עדן.
 
לא רוצה לבאס

אבל צריך לקבל אישור מהמשפחה של הנפטר על תרומת האיברים. מה שאומר שלפחות לנו הרווקים ההורים יצטרכו לאשר ונראה לי שלא רבים יירצו לעשות זאת. אני אישית אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לתרום את איבריי, אבל אם יקרה לי משהו אין לי ספק שהיא לא תסכים לעשות את זה.
 

מתלבט13

New member
יש דרכים להתגבר על זה

אינני מכיר מקרוב, אך אני משוכנע שאפשר לדאוג לכך שהסמכות בנושא תהיה אצל מישהו אחר שאתה סומך עליו שיאשר.
 

פנדיאני

New member
טוב שאת מאירה את עיניי

בכרטיס שלי ישנה שורה "בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי". אפשר לסמן אותה ואפשר לא. ולכן הייתי בטוח שאם אני לא מסמן אותה, בני משפחתי לא יכולים להתערב. מצד שני, נכנסתי לאתר של אדי המצו"ב, ושם הם כותבים: "מי מחליט על הנצלת איברים מנפטר? "קרובי משפחה מדרגה ראשונה . בני זוג, הורים, ילדים בוגרים. טובת בני משפחתו של הנפטר ורווחתם הנפשית בעת קשה כזו, היא החשובה ביותר ולכן העוסקים בנושא דואגים לוודא שההסכמה לתרום תהיה משותפת לכל בני המשפחה, ותכלול את כל בני המשפחה. אם המשפחה מתנגדת, לא תתבצע הנצלה. משפחה שיקירה נשא כרטיס תורם , נוטה לכבד את בקשת הנפטר". שזה די באסה. גם קצת תמוה לי מדוע בעודני חי משפחתי אמנם "נוטה לכבד את בקשתי" לחיות את חיי כלבבי, אבל בתכל'ס אני קובע איך לחיות את חיי; ואילו לאחר מותי למעשה יוחלט על איבריי על פי "טובת בני משפחתי ורווחתם הנפשית" למרות שציינתי בכרטיס שאני לא צריך הסכמה של בני משפחה ואנשי דת. אין ברירה, אלא לפני מותי בעוד כ-400 שנה להסדיר את הדבר עם עו"ד.
 

פנדיאני

New member
יש נשירה המונית משם

ואני גם שם לב לסוג התגובות שאני מקבל: "יו, איזה כיף לך". "מקנאה בך". "מה, גם אתה עוזב?" וכיוצא באלה.
 
המנכל הקודם שלכם פיטר 500 עובדים

ואחרי חודש פוטר בעצמו ועכשיו מגייסים חדשים.. מסתבר לפי דבריך שזה לא כל כך שווה, למרות שאז אמרת לי שדי נהנית
 

פנדיאני

New member
במשך תקופה ארוכה אכן נהניתי

בתקופה האחרונה החלו שיבושים. גם צוות ניהולי חדש ולא מקצועי. גם לא היה להם שום כבוד לנציגים וותיקים ואינטיליגנטים. וגם ראיתי עד כמה אנשים עובדים בשבלונות בלי טיפת אינטליגנציה. והעיקר, הגיע הזמן לקדם אותי לכל הדעות. אני מקצועי יותר ממהנדסים, יותר מאחמשים. צברתי ידע עצום אך הם רצו שקודם כל אכנס לפורום חונכים. להכנס לפורום חונכים אתה צריך למכור. למכור? לא בבית ספרי. אני שונא למכור, אני לא יודע איך למכור, והכי חשוב, יש לי בעיה מוסרית למכור. שהרי מכירה = להסתיר מידע, לעגל פינות, לתת ללקוח משהו שלאוו דווקא והוא צריך. מעבר לזה, ברגע שהגעתי למסקנה שאין כאן מקומי, התחברו כל מיני דברים שהיו לי נגד החברה. החברה בעיקרון מושחתת אך לא אפרט. ועוד ועוד וזהו וזהו. נ.ב. התקבלתי לאישורי עיסקאות בויזה - יחד עם המתבחששת - ושם גם לא צריך למכור וגם הבנתי שלעובדים שם יותר כיף לעבוד בחברה מאשר בפלאפון.
 
למעלה