נאוה פרנס, נטורופתית
New member
ראש השנה - אז מה היה לנו?
יומיים לפני החג נסעתי לראות בית משם אספתי את יהונתן והמשכתי עם רעש נוראי, ישר למוסך חצי שעה אחרי הגעתי עוד שמעתי את השריקה באוזניי. קרוב ל- 300 ש"ח וחלק אחורי חדש לאגזוז וההרפתקה מאחורי. ערב חג - בת מצוה אצל אחותי בחצר. יצאנו ב- 17:30 ההזמנה ל- 19:00. מה עושים כדי להגיע בזמן? מהמרים על דרך לא מוכרת. הרווח: פגשתי את כביש חוצה ישראל ואפילו נסעתי עליו
הגענו ב- 19:15 די עם הראשונים שבאורחים
אוכל, ויכוח עקר ומדאיג על חינוך ביתי עם הדור הצעיר (גיל 20 -/+) שינה עם המון אנשים בבית והשכמה מוקדמת יחסית, למחרת. ארוחת בוקר רבת משתתפים ו... נשארנו לבד עם סבא-סבתא? נו, טוב, לזמן קצר. אחותי הקטנה הצטרפה לצהרים. באה, התיישבה ואמרה בטון ביקורתי נוזף: "את יודעת שהבן של משחק באש?" שאלתי 2-3 שאלות, בטון רגוע, כמעט משועשע שהכעיס אותה עוד יותר ושם אותי מיד ברשימת האימהות הגרועות שלא מחנכות את ילדיהן כראוי. במשך הארוחה היא האריכה וסיפרה על חוויותיה בקשר הנפלא שיש לה עם הבני דודים של יהונתן, וכל ניסיון שלי להיכנס לשיחה ולספר כמה יהונתן מקסים, נתקל במבט תמוה על ההפרעה. למחרת, דחיתי את העבודה כמה שאפשר, וכך היינו, יהונתן ואני זמינים למניעת אסון. אחה"צ הוריי הלכו לישון, אני כבר השתרעתי לי לנוח ויהונתן שקע בתוך משחק מחשב. פתאום... הפסקת חשמל. לקח ליהונתן דקה וחצי לשכנע אותי לקום עכשיו!!! ("אוף! חם לי! אני לא יכול!"). קמתי וצעדתי בביטחון לכיוון הדלת כשיהונתן עצר אותי עם השאלה: "אימא, מה זה הערפל הזה?" העשן האפור במטבח היה כעין וכאפס לעשן שהיתמר במרפסת שמעבר לדלת. ניסיתי לגשת לעשות משהו, אבל נחנקתי. הערתי את הוריי ואימא שלי, שתחיה, כיבתה את האש עם סמרטוט. למה נמנע אסון? כי על מכונת הכביסה נחה לה ערימת כביסה שכבר החלה לתפוס את האש, ובארון שהאש ליחכה תחתיו היו חומרי ניקוי שיכלו להתפוצץ למחרת יצאו הוריי לנופש באילת ואני נשארתי יום נוסף כדי לחכות לשמאי. ביום שלישי נסענו לאנשהו. בדרך חזרה עצרנו שוב אצל איש האגזוזים, נשמעים כמו טרקטור. הפעם עלה רק 50 ש"ח. הוא הבטיח שלא יהיה "החלק הבא של האגזוז" (לפני כמה חודשים החלפתי את החלק האמצעי). ב- 11 בספטמבר, כזכור, הייתה ליהונתן יומולדת. ביקשתי מאימא שלי לקנות לו בשבילי, רולר בליידס ומגינים וקסדה אז היא קנתה וכשאמרתי שאשלם לה, ענתה: לא, זה ממני
אז נשארתי בלי מתנה. חיפשתי בילוי ומתנה חדשה. חברה סיפרה לי על מבצע בטויס אר אס: קופסת פליימוביל ב- 270 במקום ב- 550 ש"ח - החלטתי ליסוע לבדוק. נסענו לגן שמואל. אכלנו מקדונלדס, יהונתן השתולל על המתקנים ו... נכנסתנו לטויס אר אס. חרשנו את החנות לאורך ולרוחב. בסוף יצאנו: ילד זוהר עם קופסא ענקית שמכילה ספינת שודדי ים. בדרך הוזמנו לבקר, ליד קיבוץ מגידו, אז עצרנו לארוחת ערב ולהרכבת הספינה. יצאנו משם מאוחר והגענו רק לצומת מגידו. הקלאץ´ נשבר בדרך!!!! למה שאני אזכור מהי חברת הגרירה שלי? * האם יש סיבה הגיונית שהניירת של הביטוח שתמיד נמצאת באוטו, תהיה שם כשצריך? * ולמה שההורים שלי יענו בסלולרי כשאני תקועה באמצע הלילה, קרוב לשומקום על גבול ואדי ערה? מה עושים? התקשרתי אל זו שהיינו אצלה ממש דקות קודם, וביקשתי שתיקח אותנו הביתה. עשתה פרצופים, יענו, לא התלהבה אבל באה... היא אמרה משהו על המפתחות, אבל החלטתי לקחת אותם איתי, כי אפשר להיכנס לרכב גם בלי. בבית, מצאתי את הניירות, שם כתוב השם: "שגריר", את מספר הטלפון מצאתי באתר 144 של בזק והתקשרתי. יגיעו תוך 3 שעות. איפה המפתחות?
- בלי מפתחות אין גרירה! הובטחה לי התראה של 40 דקות השעה 23:30, השכנה שיש אצלה אור מסרבת לעזור, יהונתן שפוך ומפחד (בגללי!!) שיגלחו לנו את הרכב וצריך להגיע לרכב. אני נזכרת בחברה שבטח עדיין ערה. היא עייפה מכדי ליסוע אבל מציעה את הרכב שלה. אני מציעה ליהונתן להתארגן לשינה וללכת לישון ושאסע אחרי שירדם. הוא מעדיף להצטרף אלי. יצאנו לדרך בחצות בערך. באמצע הדרך מגיע הטלפון: אני באוטו עוד 40 דקות. החלטנו לחכות. הוא הגיע, שם מדבקה על האוטו, העלה את האוטו על הגרר ולקח אותו למוסך. החבאתי את המפתח, נעלתי וחזרנו לכפר תבור. שמנו את הרכב בחניה של חברתי וצעדנו הביתה. הלכנו לישון ב- 02:00. על הבוקר, השכמה וטלפון למוסך. לקראת אחה"צ נאמר: החלפנו כבל, בנסיעת מבחן: הקלאץ´ קשה, כלומר גמור! צריך להחליף. קלאץ´ עולה 525, העבודה 900. למה? כדי להוריד את הקלאץ´, יש לפרק את הגיר. הגיר מועמד להחלפה כבר זמן מה. לא בא לי להתקע עם הגיר כמו עם הקלאץ´, אני מציעה לנצל את ההזדמנות ולהחליף. הבוקר פתחו ובדקו. אכן כדאי להחליף העלות סה"כ: כ- 5000 ש"ח
הרכב עדיין במוסך. הקניות ביום ראשון - לתכנן ללא האוטו. ככל הנראה יהיה מוכן - לא לפני 14:00. ואני? מנצלת את הזמן לנוח!!! יהונתן זורח עם ספינת השודדים. הבוקר ישן מאוחר ובילה את כל היום עם חברים. עכשיו הוא הלך לישון אצל חבר. יש סיכוי שנתראה רק מחר בערב. בטח לא לפני הצהריים. הכי הכי יהונתן מאושר מזה שהוא בן 7: "אימא, אני בן 7! אני לא מאמין!" פשוט מקסים הנסיך שלי. ועכשיו הזמן לנסות להבין את גל ה"מכות": האם זה לתת את כל המכות בבת אחת כדי שתהיה שנה קלה יותר? האם זה "סימן לבאות?" האם העובדה שגמרנו את הכל עם חיוך וצחוקים ואווירה נעימה אומרת שלמדנו את השעור של הטיית האנרגיות של אגרסיה למקום פחות מזיק? אוהבת שאתם כאן. מרגישה שיש לנו כאן משפחה חביבה וחמה. חשבתי שתשתעשעו עם מסלול המכשולים שהיה לנו החג ומאחלת לכולנו: שנה של אחדות ואחווה ועזרה הדדית, שפע שמחה ובריאות והגשמה עצמית וסיפוק אישי ואהבה, אהבה עד בלי די!
-ים לכולם - כל אחד/ת כמה שהוא/יא צריכים
יומיים לפני החג נסעתי לראות בית משם אספתי את יהונתן והמשכתי עם רעש נוראי, ישר למוסך חצי שעה אחרי הגעתי עוד שמעתי את השריקה באוזניי. קרוב ל- 300 ש"ח וחלק אחורי חדש לאגזוז וההרפתקה מאחורי. ערב חג - בת מצוה אצל אחותי בחצר. יצאנו ב- 17:30 ההזמנה ל- 19:00. מה עושים כדי להגיע בזמן? מהמרים על דרך לא מוכרת. הרווח: פגשתי את כביש חוצה ישראל ואפילו נסעתי עליו
