ראיתי עכשיו את "גידי גוב הולך לאכול
בשנחאי" ישבתי מרותקת: בית מרקחת בגודל של סופרמרקט, אלפי מגרות עץ קטנות, מלאות בדברים הכי משונים בעולם. הרופא בקומה השניה בודק, כותב מרשם, ובקומה הראשונה אוספים את כל החומרים (נמלים, עקרבים, עשבים), מבשלים וטוחנים. הלקוח חוזר אחרי שעתיים ומקבל אבקה לשתיה. אח"כ מסעדה: צוות של 180 מלצרים, עומד במסדר, ושר את המנון המסעדה. אחר כך גידי בוחר צלופח ששוחה באקווריום, יש צוות, שהתפקיד שלו זה לרוץ הלוך ושוב בין האקווריום והמטבח כדי להביא את היצורים למטבח. פוחים את בטן הצלופח, ממליחים, והצלופח עדיין חי! בכיור משפריץ הברז על נחשים מתפתלים, ללא עור וראש. בתפריט יש 300 מנות, כולל כלב חמוץ מתוק. הטבח הראשי מבטיח שכף של דב הוא לעולם לא יגיש, כי זה אוצר לאומי. מאות הטבחים בחליפות לבנות, כובעים, ומסכות מנתחים! מכינים לו סלט מדוזות (נקמה על כל הילדים שנצרבו....). במסעדה אחרת הוא אוכל מרק, שאותו מבשלים עם אבנים לוהטות שמכניסים לתוך המרק, על השולחן לפני הלקוח. הלקוח שולף מהמרק דמויות קטנות מירקות, ואוכל אותם. זה משל על סיפור פופולרי, וכך הלקוח הופך ל"גיבור" שמציל את הנערה (=הדמויות מהירקות) שהושלכה למים. הילד שלי רואה את כל זה ושואל "מה זה" על כל דבר. מצד אחד אפשר לכבות או להעביר ערוץ, אבל מצד שני, כחילוניה, אני צריכה להסביר לו למה יש אנשים שחושבים שזה לא בסדר לאכול שינקן עם גבינה צהובה.
בשנחאי" ישבתי מרותקת: בית מרקחת בגודל של סופרמרקט, אלפי מגרות עץ קטנות, מלאות בדברים הכי משונים בעולם. הרופא בקומה השניה בודק, כותב מרשם, ובקומה הראשונה אוספים את כל החומרים (נמלים, עקרבים, עשבים), מבשלים וטוחנים. הלקוח חוזר אחרי שעתיים ומקבל אבקה לשתיה. אח"כ מסעדה: צוות של 180 מלצרים, עומד במסדר, ושר את המנון המסעדה. אחר כך גידי בוחר צלופח ששוחה באקווריום, יש צוות, שהתפקיד שלו זה לרוץ הלוך ושוב בין האקווריום והמטבח כדי להביא את היצורים למטבח. פוחים את בטן הצלופח, ממליחים, והצלופח עדיין חי! בכיור משפריץ הברז על נחשים מתפתלים, ללא עור וראש. בתפריט יש 300 מנות, כולל כלב חמוץ מתוק. הטבח הראשי מבטיח שכף של דב הוא לעולם לא יגיש, כי זה אוצר לאומי. מאות הטבחים בחליפות לבנות, כובעים, ומסכות מנתחים! מכינים לו סלט מדוזות (נקמה על כל הילדים שנצרבו....). במסעדה אחרת הוא אוכל מרק, שאותו מבשלים עם אבנים לוהטות שמכניסים לתוך המרק, על השולחן לפני הלקוח. הלקוח שולף מהמרק דמויות קטנות מירקות, ואוכל אותם. זה משל על סיפור פופולרי, וכך הלקוח הופך ל"גיבור" שמציל את הנערה (=הדמויות מהירקות) שהושלכה למים. הילד שלי רואה את כל זה ושואל "מה זה" על כל דבר. מצד אחד אפשר לכבות או להעביר ערוץ, אבל מצד שני, כחילוניה, אני צריכה להסביר לו למה יש אנשים שחושבים שזה לא בסדר לאכול שינקן עם גבינה צהובה.
