לא כל כך נכון, ולא מדוייק!
הגדרת בעית הקשב והריכוז נולדה לפני כמאה שנה ולא רק בדור האחרון. ילדים שובבים אינם תמיד היפראקטיביים. תחת הגדרת ההיפראקטיביות נכנסים קריטריונים שונים: אימפולסיביות, חוסר ויסות של תגובות, נטיה לתאונות (נפילות, חבלות,) הסתבכות בתגרות וקטטות. קשיים חברתיים, תנועתיות יתר שמקשה על ישיבה במקום אחד וגורמת לילד לשכב על הרצפה, לזחול, לקפוץ, לנוע ופוגעת בתפקוד האקדמי. ווקאליות יתר: מלל מיותר שלא לצורך, פרסברציה מילולית. טיקים, קשיים בהקשבה, קשיים בהתמדה במשימה, קושי בהתחלה במשימה, חוסר מוטיבציה, נטיה להעלב בקלות, נטיה לפרצי בכי ורגזנות, התנהגות בעלת אופי תוקפני, אופי סרבן ומתנגד, לקויות למידה. ויש עוד ועוד קריטריונים שונים. כמובן שלא לכל הילדים יש את כל התופעות וכמובן שהעוצמה שונה. יש ילדים שמצליחים להסתדר עם הלקות ויש כאלה שהיא כל כך פוגעת בתפקודם שהם זקוקים לעזרה. אכן, שובב הוא מושג נחמד ובלתי מזיק ולהגדרה "היפראקטיביות" קונוטציה שלילית. מה לעשות וילדינו ההיפראקטיבים (שאנחנו אוהבים בכל ליבנו - למרות התיוג הנורא) אינם מתפקדים על פי הנורמות המקובלות והם מתקשים להגיע לנישגים ללא עזרה. מה לעשות והם נמצאים בקבוצת סיכון "ליפול" לשימוש בסמים ובאלכוהול, להידרדר לעברינות, שימוש במין לא מבוקר וכו´. מי שרוצה לתייג את ילדו כ"שובב" שיבושם לו ושילך לישון בשקט. אני מאמצת את ההגדרה ה"איומה" "היפראקטיביים" ומפה אני מתמודדת. הילדים שלי, הם מוכשרים, יצירתיים, חכמים, טובים, רגישים, מצחיקים, חברותיים והיפראקטיביים. והשמים לא נופלים עלי. ומי שלא נאה לו, זו הבעיה שלו לא שלי. אני לא פוחדת ממלים.
