ראיתי איש - שיר

ראיתי איש - שיר

ראיתיו לרגע קט,
בצעד גס, רחוב חוֹצֶה,
חיש קל נכנס,
חיש קל יוצא,
חיש קל חוטא,
חיש קל הוא שב,
ודמיונו הוא כל חייו.

ראיתיו אי אז, אי שם,
וכל כולו,
חטאת, אשם,
לגורלו חרד,
מגהינום הפעורה,
וכספו בידו,
לכפרה,
חֵלֶף בהמה דקה,
וכוּלוֹ הַזיוֹת,
על ארבע קרנות,
של צדקה.

ראיתיו אי שם אֵי פֹּה,
אֵין פֶּה לזה בכלל,
בבריתו מילה,
בלשונו עַרַל,
בליבו אהבה,
אך נשוי לגורל,
ומאמין באושרו,
אך בליבו תקווה,
שיום אחד,
יגדלו גבולות המחשבה,
מגבולות עירו.

בעולמו,
אסור מותר,
ומעט שגגה.
דרכו סלולה,
אחר קטר,
אל ההרים,
אל הפסגה.
ומה אומרים,
האחרים,
הוא עיקר הדאגה.

ולבושו,
כתונת פסים,
פסי רכבת,
חשוקה,
אם תפגשו,
הבט אליו,
ומעיניו,
הזעקה,
ובפיו,
אותה שתיקה,
אלפי שנים,
כבר נצורה,
הבט אליו,
באישונים,
אי שם בפנים,
כולם שונים,
עמוק, רחוק,
אך מבחוץ,
כולם שווים,
בפני החוק.
 
מיוחד במיוחד.

קולי נתון לך כמשורר הפורום. (אפילו שאני חושקת בו, אבל צריך קבלות...)
 
אני הוא האיש

אני הוא האיש,
הצועד במשעול,
ומבטי האדיש,
יסתירו צבעי שאול.

עקב לצד,
ואגודל כושל בדרכי,
נטול יעד,
וכתונת זרה, חוצה את אורכי.

אם תפגוש בי שוב,
ואם תדע את לבי,
והיית כאלוהים - קשוב,
אשר לא ידעתי מעודי.
 


 
למעלה