ראיית העתיד

[hoy1u2]

ראיית העתיד

יש אנשים שחזו אירועים ממש במדויק. האם באותו רגע החיזוי היה משהו סובייקטיבי או משהו אובייקטיבי שקיים. האם מה שיקרה לכל אחד מאיתנו ברגעים הקרובים ובעתיד הרחוק יותר, זהו משהו שאפשר לדעת אותו ורק צריך מישהו עם חושים שיראה את זה או שמישהו כזה רק ינחש מפרי דמיונו ובפוקס יצליח ? אגב, הבנתי שעוד מעט יש מדעי העתיד או משהו כזה?

 

[עננית נוצה]

עניין לפארפסיכולוגיה

נראה לי כי "יודעי דבר" בעניין הסוגיה שהעלית כאן, תיטיבי למצוא בפורומים העוסקים בפארפסיכולוגיה. היות שאין הוכחות מדעיות ליכולת חיזוי עתיד (בדרכים כאלה או אחרות), אין תמימות דעים באשר לקיומם של כישורים שכאלה, אצל אנשים יחידי סגולה. יש המאמינים, בכל לבם, כי יחידי סגולה אכן ניחנו ביכולת לראיית העתיד, ויש הרואים באנשים, המצהירים כי ניחנו בסגולות שכאלה- שרלטנים. אין דבר שכזה להצליח לנחש את העתיד ב"פוקס"- יש אנשים היכולים לשער מה ילד יום, על- סמך הסקת מסקנות ריאלית, ויכולת אנליטית לנתח את השלכות אירועי ההווה על אירועי העתיד. ואם להביע דעה אישית... חושבת שיש אנשים בעלי חושים חדים ומפותחים יותר מאלה של ממוצע האוכלוסיה, שניחנו במה שנהוג לכנות בשם "חוש שישי". לאלה, לדעתי, יש אינטואיציות מפותחות מאד, אך עדיין קשה לראות בהם חוזי עתיד מובהקים.

 

[חי אדר]

ראית ההוה

אין מי שרואה את העתיד, כל הדברים הללו אין צרור השערות ההופכות להיות בבחינת אמת מוחלטת על אף ולמרות שאינם כאלה כלל. בדרך כלל מה שנקרא חיזוי העתיד וההצלחה בוזה יותר בבחינת יכולת השערה מדוייקת, כאשר ההבדל בין אחד למשנהו במישור הכמותי ולא האיכותי. עד כה חוזי עתידות לא צפו את בעיותיהם האישיות של עצמם ואף לא חזו כלל את תוצאות ההגרלות השונות, ואף במקרים של בני אדם שהם בבחינת נעדרים לא חזו דבר. עוד לא קם חוזה כזה שבטרם יקרה דבר יבא ויתריע במפורט מה עלול להיות באופן מפורט ומדוייק. בדרך כלל החיזוי נשען על דברים כללים מאוד כגון: יהיו מלחמות, יהיה שפע כלכלי, וכיוצא באלו הדברים, שהמשותף להם שהם דברים הקורים במשך כל השנים במידה כזו או אחרת.ומה גם שדברים מסוג ניתנים לחזוי אף מבלי לעטות איצטלה של מיסטיקאי, אלא די במבט מפוכח לנוכח חדשות העיתונים והאירועים המתרחשים בזירה הארצית והעולמית. גם אדם שהולך באופן פרטי, הרי שהחיזוי הנאמר לו הינו כללי ביותר ולא מפורט דיו. יש להוסיף על כך, שההולך לחיזוי כזה, בא עם אמונה בסמכותו הרוחנית של המדיום הניצב לפניו, אשר גלאמונה זו יש חלק לא מבוטל בהקניית תוקף לחיזוי הנאמר. נמצא שהאדם בעל כרחו עשוי לומר שאכן התרחשו הדברים כפי שיצאו מידי חוזה העתיד, ואף יכוון התנהגותו באורח זה ואז ההתאמה תהיה מלאה לחלוטין. ונמצא כי הוא מלכתחילה פועל ומתנהג על פי הציפיות והתחזיות של החוזה.

 

[חי אדר]

אין צרור = הם צרור

 

[זמנים1234]

בקשה לי אליך...

מה בעניין האינטואיציה.

 

[הדגבא של הצאט]

אני לא יודע לגבי

ראיית העתיד אבל אני נוטה מאוד להאמין ביכולות של אנשים מסויימים לראות את העבר - אני מתכוון לגילגול נשמה קודם , וזאת משיחה ארוכה שהיתה לי עם משהיא שמתעסקת בנושא . יצא לכם ברמה אישית לבדוק דברים מסוג זה ? מהי השקפתכם הפילוסופית על כך ?

 

[עננית נוצה]

גלגול נשמות

פשוט יותר לקבוע האם אדם ניחן בכשרון/ אינטואיציות חזקות לחיזוי העתיד, מאשר לחיזוי העבר. שהרי האינדיקאציה היא התרחשותם או לא, של המאורעות שנחזו, בעתיד הקרוב או הרחוק יותר. באשר לחיזוי העבר... זהו עניין לאמונה בלבד, אע"פ שכבר שמעתי על "הוכחות" שנחזות כאמפיריות, ואף משכנעות למדי באשר לאמיתותה של תופעת גלגול הנשמות. אך "הוכחות" אלו מצאתי בספרים, שמראש מניחים את אמיתותה של התופעה, כך שלא ניתן להתייחס אליהן כהוכחות מדעיות ורציניות. אגב, ישנן דתות בהן האמונה בגלגול נשמות היא אחד מעיקרי האמונה. באופן אישי, אני סבורה כי כל אותן האמונות העוסקות במה שקורה לאדם לאחר שהוא מסיים את חייו- השארות הנפש, עולם הבא, גלגול נשמות וכיו"ב, יש להן שתי תכליות פסיכולוגיות עיקריות: האחת- המחשבה שהאדם הגיע לעולם לזמן קצוב, ולאחר שתמה מכסת חייו הוא פשוט כָּלֵה, היא מחשבה שמאד קשה להתמודד אתה. עוד מקדמת דנא היתה מחשבתו של האדם טרודה בעניין המוות. ראיית המוות כסוף אבסולוטי לחיים היא מחשבה נוראית! משום כך פיתח לו האדם דרכים להתמודד עם הסופיות הזו של המוות- כדי שיהיה לו משען רגשי להתמך בו. לשם תכלית זו נוצרו האמונות הרואות במוות את המשך החיים, באופן כזה או אחר. השניה- האמונה הדתית תופסת את האלוהים כאלוהי החסד והמשפט- התגלמותו של הצדק האבסולוטי. אם זהו האל המנהיג את העולם, מן הראוי היה שהתבוננות בעולם תגלה מצב בו "צדיק וטוב לו רשע ורע לו"- כל אדם מתוגמל בהתאם למעשיו. אך אבוי! התבוננות בדרכו של העולם, לא זו בלבד שאינה חושפת התנהלות ע"פ מידת הצדק האמורה, אלא מגלה לנו כי "שכר" ו"עונש" אינם ניתנים לאנשים על-פי חוקיות מסויימת או כללים קבועים. אייה אלוהי הצדק והמשפט? בעיה... כדי ליישב את הקושי הזה, נוצרו אמונות ודעות, המתייחסות אל החיים בעולם הזה כאל מצב זמני, שבסופו (עם המוות) עובר האדם אל עולם אחר/ מצב אחר/ חיים אחרים... או אז מתחיל האדם "לחיות" בהתאם לאופן התנהלותו בחייו; מי שחי בעולם הזה כצדיק- יקבל שכר, ומי שחטא- ייענש. והנה- פתרנו את בעיית הגמול האלוהית (לעניין זה נתנו פתרונות נוספים, כמו תפיסת שיתוף הגמול בין הדורות ועוד). אגב, כבר קהלת הביע ספקנות גדולה, מפאת היעדר הוכחה חותכת, באשר לקיומו של עולם הבא. קהלת החכם ממליץ לאדם כי לא יטריד את מחשבתו במה שיקרה לו באחרית ימיו (או לאחריה), משום שממילא לא יצליח לקבל תשובות מדעיות בעניין זה (קהלת ב', 21- 22). מה לומר...? צודק...

 

[חי אדר]

הערה לעניין הגלגול

עננית נוצה, נהנתי מהניחוח ההגיוני העובר כחוט השני לאורך הודעתך. ובשורות הבראות אני מבקש להצביע על דבר נוסף לעניין האמונה בגלגול נשמות. אמונת הגלגול נוצרה בין היתר מתוך רצון מסויים למצא צידוק לתורת הגמול האלהית. הנחת היסוד הינה כי האל לא מעניש אדם על לא עוול בכפו. לאור הנחת יסוד זו, התעוררה בעיה כיצד יש ליישב את העניין שבו תינוקות מתים כאשר לא ניתן להניח כי קדם להם חטא. שאלה זו והדומות לה הם שהיוו תשתית לקליטת אמונת הגלגול. אמונה זו אף זכתה לפיתוחים ולגילגולים שונים לגבי היקף הגלגול ועל על מי ועד כמה הוא חל. יצויין כי ביהדות אמונה זו לא זכתה להכרה מלאה, למשל רב סעדיה גאון מטיל ספק בדבר מקורה הדתי של תורה זו, והוא דוחה אותה על הסף.

 

[זמנים1234]

שים לב.

לדברי המרן "אחת השאלות הגדולות היא:כיצד האדם, שהוא יצור רציונאלי ובעל שכל,יכול להאמין באלילים?והתשובה על כך היא:לא שהמחשבה של האדם מטעה אותו-והרציונאליסטים טוענים שהמחשבה אינה יכולה להטעות- אלא הדמיון הוא-הוא שהטעה את האדם".

 

[מריונט]

אין זה אלא עניין סובייקטיבי למהדרין

אדם לעולם יראה רק ובלבד את מה שהוא מאמין בו, ומה שאדם מאמין בו לעולם נכון עבורו, ועבורו בלבד. אין לאדם אפשרות לטעות באמונתו, כי זו מוכיחה את נכונותה בכל רגע ורגע של מציאות חייו. הטעות היא כאשר מנסה אדם להשליך מעצמו על אחר, כבלומר "מה שנכון עבורי נכון גם עבור אחרים". בלשון הדימוי - מרכיב האחד עדשות כחולות והאחר עדשות ירוקות, ומתווכחים השניים ביניהם אם העולם הוא כחול או ירוק. שניהם צודקים. כל אחד עבור עצמו. בכל הקשור לראיית העבר-הווה-עתיד, החוקיות אינה שונה. אדם שמאמין בגלגול נשמות, ימצא בתוך מציאות חייו "הוכחות" לקיום הדבר. ייתכן גם שיעבור טיפול היפנוטי שיגרום לו "להיזכר" במאורעות של חיים קודמים. לעומתו אדם שאינו מאמין בקיום הגלגול, ימצא במציאות חייו אך ורק צידוקים שכנגד, ואף אם יעבור טיפול היפנוטי או תהליך מסוג אחר, הוא לא יראה דבר. מי מביניהם צודק? - שניהם צודקים. כל אחד עבור עצמו. לשאול באופן אובייקטיבי אם קיים גלגול נשמות - שאלה כזו אינה ואלידית מיסודה. אותם הדברים אמורים לגבי מה שקרוי נבואה. אם אדם מאמין שיש לו את היכולת לחזות את עתידו שלו, לא רק שהוא יצליח - אין לו את האפשרות להיכשל! אם יאמין אדם שיש לו את היכולת לחזות את עתידם של אחרים, ואם תהיה לו הכריזמה המספקת לשכנע את האחרים ביכולתו - הוא יצליח! וזאת מן הסיבה שגרם לכל אותם האנשים להאמין באותו הדבר. מי מבין האנשים שיאמין, ימצא את החיזוי נכון. מי מבין האנשים שלא יאמין, ימצא את החיזוי מופרך או שימצא אותו נכון אבל יתייחס אליו כאל יד המקרה ולא יכיר בו כנבואה. וכולם צודקים! ישנו הביטוי "נבואה שמגשימה את עצמה". כלום ייתכן סוג אחר? ממש לא! כל הנבואות הן נבואות שמגשימות את עצמן. נבואה, כמו גם טיפול היפנוטי ודברים נוספים, מתבססת על שטיפת מוח. מי שמציאות חייו הסובייקטיבית קשה עליו יהיה קל יותר להשפעה, מכיוון שאדם כזה ישמח לכל שינוי בתפיסתו את העולם (שלו). ולכך יש להוסיף שהכוונה ב"שטיפת מוח" אינה במובן השלילי של המילה, מכיוון שכך או כך ממילא כולם כבר שטופי מוח. עדשות כחולות או עדשות ירוקות - המוח שטוף! אם יחליף אדם את צבע עדשותיו, מה זה כבר משנה? הוא עדיין פוגש את המציאות לא באופן ישיר אלא דרך פילטר. את המציאות המוחלטת האובייקטיבית הוא לא ראה קודם והוא גם לא רואה עכשיו.

 

[חי אדר]

מהי אמונה אמיתית וכיצד היא נבחנת?

כאן נכנסים לשאלה מהי אמונה. האם אמונה מובנה ומשמעותה שיכנוע עצמי או שמא אמונה צריכה להיות מאושרת ע"י המציאות האוביקטיבית. ההבדל בין השניים הוא רב. לפי החלופה הראשונה, לפיה אמונה היא עניין של שיכנוע אישי, הרי האדם יכול להאמין שהעולם מנוהל ע"י צוות תרנגולים הנמצאים אי שם בשמיים. ואף אמונה זו יהיה לה את התוקף האמיתי והנכון לגבי עדת האמינים. ברם לפי החלופה השניה, לפיה אמונה חייבת להיות מאושרת ע"י המציאות שמחוץ לנפש האדם, הרי שיהיה מן הצורך לבחון זאת במאזני השכל הישר ועל אדני המציאות היש מציאות כזו. לטעמי האמונה לפי החלופה הראשונה מתאימה יותר יותר לכתוב " פתי יאמין לכל דבר" ולפי החלופה השניה תואם יותר הכתוב: " השכל וידוע אותי"

 

[מריונט]

אכן שאלה במקומה

ויש תשובה. התשובה קרובה יותר לחלופה הראשונה, אולם ניתן להסביר זאת באופן יותר נחרץ/מוחלט/קיצוני... (מחק את המיותר) המציאות האובייקטיבית אחת היא. מציאויות סובייקטיביות ישנן אינספור, כמספר החיים. כבר נאמר "אדם הוא עולם" (או משהו בסגנון). גם נאמר "אדם באמונתו יחיה". למה התכוונו חכמינו? לכך שהמציאות אותה חווה אדם (קרי עולמו הסובייקטיבי) היא שיקוף מדוייק של אמונתו. אם אדם מאמין שהעולם מנוהל ע"י צוות תרנגולים, אזי עבורו זה אכן כך. העולם שלו מנוהל ע"י תרנגולים. במציאות האובייקטיבית לאמונה אין נגיעה. זה מפני שהמציאות האובייקטיבית היא ידיעה, ואמונה היא חוסר ידיעה. כשאדם אומר "אני מאמין", הוא בעצם אומר "אני לא יודע". לוא היה יודע, הוא לא היה צריך להאמין. המציאות האובייקטיבית היא, שפונקציית האמונה קיימת רק בגבולות הסובייקטיבי. לחדד את העניין נשאל - האם אמונתו של אדם משפיעה על עולמו, או שמא המתרחש בעולמו הוא שמשפיע על אמונתו? התשובה לא זה ולא זה. אמונתו של אדם היא היא עולמו. אין ביניהם מרווח זמן. אלו שניים שהם אחד: אמונה = עולם. ואפשר להכניס גם שם של פונקציה נוספת ולהפוך זאת לשלושה שהם אחד: אמונה = עולם = רצון. אבל זה כבר ליום אחר...

 

[עננית נוצה]

אמונה

נראה כי מוטב שלא להתיימר לתת תשובות נחרצות/ מוחלטות/ קיצוניות, ולו כאשר אנו דנים במהותו הפילוסופית של מושג כלשהו, שיתכן ועשויה ללבוש פנים שונות ומגוונות. בקביעתם כי "אדם באמונתו יחיה", כוונו חכמינו לאו דווקא לכך שעולמו של האדם הוא שיקוף מדוייק של אמונתו. יש לגיטימציה גם לפירוש, הרואה בדברי חז"ל אלה, יציאה כנגד כפייה של אמונה כזו או אחרת על האנשים, והכרה בזכותו של כל אדם, לחיות את חייו לפי אמונתו הוא. האמונה הדתית, מעצם טבעה, היא עניין אמוציונאלי. אכן, למרבה הצער, קיימת בנמצא התופעה לפיה האמונה האמוציונאלית והמחשבה הרציונאלית מתנהלות בשני מישורים נפרדים, שניתן לדמותם לשני קווים מקבילים שאין ביניהם כל נקודת השקה ואפשרות השפעה זה על זה. אך לא הייתי ממהרת להסיק מתופעה זו מסקנה גורפת באשר לכלל האנשים. האם אין אמונתו של האדם משפיעה על עולמו? האם למתרחש בעולמו של האדם אין השפעה על אמונתו? הנחה שכזו מחייבת שלילה של האדם כברייה חושבת וברת-דעת. האדם החושב מעצב את עולמו בהתאם לאמונתו, וגם אמונתו מושפעת, באופן כזה או אחר, מן המתרחש בעולם המציאות. בהיעדר השפעה הדדית שכזו, ניתן לכנות סוג זה של אמונה כ'אמונה עיוורת'. אמונה אינה מלמדת, בהכרח, על היעדר מוחלט של ידיעה. יתכן ומדוייק יותר להגדיר אמונה כאוסף של תובנות, אשר בהיעדר הוכחות אמפיריות חותכות, אינן יכולות להתפס כאמיתות מוחלטות. יש לתת את הדעת לכך שגם המדע המדוייק מניח היפותיזות וקובע אכסיומות... אף אלה עשויות להתפס כסוג מסויים של "אמונות".

 

[חי אדר]

הררי אמונה

ההיגד: אדם באמונתו יחיה" אינו מופיע בחז"ל. אלא הוא פסוק מספר חבקוק "וצדיק באמונתו יחיה" לפי כתוב זה לא כל אדם אלא זה שהוגדר כצדיק. אך כמובן צדיק כאן אין פירושו במובן הדתי הרווח היום, אלא צדיק במובן של אדם העושה צדק ואינו עושה עוול. מכל מקום איני יודע אם אמונה זה = עולם ניתן למצא הרבה בני אדם שבענייני העולם הם די רציונליים, ואף אנשי מדע, אך במישור הדתי האמוני, הם לפתע נצררים בצרור הדתיות הפנטית עד כי הינך משתומם הכיצד מאוגדים שני העולמות הללו בתוך אדם אחד. עם זאת יש אשר האופן בו העולם האוביקטיבי נתפס על פי מימידיה של האמונה ולמרבה הצער לא חסקרים דוגמאות כאלו למכביר. יש כאלן למשל היוצאים מתוך אמונה פשוטה וברורה שכל המדע דהיום הוא כאין וכאפס ורק מה שקבעו חז"ל הוא אמת לאמיתה אף בתחום המדעי. ואף אם תעמוד לפניו במופתים שכליים הנשענים על אדני המציאות והשכל הישר, מכל מקום תמצא עצמך כמדבר אל אוזנים ערלות, והמנגינה אשר תחזור ואשר על פיה תתנגן לה התפיסהנ היא: שאם קבעו חז"ל כך, אז זה כך, וכזה ראה וקדש. וזה שהינך רואה היום אחרת מבחינה מדעית, אין זה אלא טעות אופטית, ולעתיד לבא תזכה ותעמוד על האמת הברורה. נמצא אם כן, כי הפער בין אמונה הבנויה על שיכנוע עצמי, לבין אמונה המבקשת אישורה ואישושה על בסיס המציאות האוביטיבית, הינו באמת בבחינת שני עולמות ולא ראי זו כראי זו.

 

[מריונט]

אם יש בנמצא...

תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים (נחרצת/מוחלטת/קיצונית), אין מניעה מלבטאה. מודה לך, חי, על ההבהרה לגבי מקור המשפט "... באמונתו יחיה" וניסוחו המדוייק. נחמד לדעת. המילה צדיק אינה משנה הרבה. צדיק זה מי שחי בעולם של צדק, כלומר מי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, כלומר כל אדם! ליתר דיוק, כל אדם שטרם הקיץ משנתו וחזר לעץ החיים. לפרש את המשפט כ"יציאה כנגד כפייה של אמונה", זו כנראה הדיעה הרווחת והמקובלת. וכמו הרבה דיעות אחרות שהן דעת רוב, היא מוטעית. "האם אין אמונתו של האדם משפיעה על עולמו? האם למתרחש בעולמו של האדם אין השפעה על אמונתו? הנחה שכזו מחייבת שלילה של האדם כברייה חושבת וברת-דעת." מדוייק להפליא! הרשי לי לברך אותך על חדותך, עננית. בתקווה שלא תראי זאת כיהירות מצידי. דעתו, אמונתו ורצונו של אדם, אינם בשליטתו. שמא נפתח כאן תיבת פנדורה?... נמתין ונראה.

 

[חי אדר]

אמונה וכפייה וחופש

האדם הוא יצור חושב ובר דעת לא ספק. אך השאלה היא תמיד האדם באמת מפעיל ומשתמש ביכולת החשיבה שלו? וגם כאשר הוא מ]פעיל את מחשבתו השאלה היא: גם איך וכיצד? האם הוא בוחן את האמונה על אדני המחשבה הביקורתית? או שמא די לו במה ששמע מרבותיו ועל כך הוא בונה תילי תילים של רשנות. לפעמים מצאמצים לבזבז אנרגיה שכלית רבה , על מנת לנסות להצדיק את מה שאיננו שיכלי. בבחינת להרוס את השכל בשם השכל. ואם יורשה לי להעיר לגבי העניין של הכפיה הדתית, הרעיון של איש באמונתו יחיה או על פי הנוסח המדוייק צדיק באמונתו יחה, עשוי גם להכיל את המובן שכל אדם יש לו את עולמו שלו, על אף ולמרות שעולמו זה אינו עולה בקנה אחד עם עולמות של בני אדם אחרים. מבחינה זו היגד זה עשוי באמת לכלול את האפשרות של ריבוי הדעות, כאשר כמובן המובן המעשי של היבט זה בא לביטוי בכך בשלילת כפיה של דעה כזו או אחרת על מי שאינו חושב אחרת.

 

[עננית נוצה]

../images/Emo13.gif

הן הפרשנות שהבאת אתה לכתוב "צדיק באמונתו יחיה" והן זו שהוספתי אני (מבלי לשלול את פרשנותך שלך), אינן עולות בקנה אחד עם פשוטו של מקרא (ראה חבקוק ב', 4 והקונטקסט המיידי לו), המדבר על עניין אחר לחלוטין. מכאן, ששנינו דרשנו את הכתוב- כל אחד על-פי זווית הראיה והבנתו שלו- ואין מדרשו של זה מבטל את זה של האחר. לעניות דעתי, מריונט יקר, מן הראוי הוא לאדם לנהוג במידת מה של זהירות אקדמית (ואולי גם במידת מה של ענווה), ולהמנע מלהתייחס אל דעתו שלו- תהא חכמה ומלומדה ככל שתהא- כדעה הנחרצת והמוחלטת. באשר להערתך כי "אמונתו ורצונו של אדם אינם בשליטתו"- זוהי דעתך שלך (שמא יש לומר: הנחרצת...?). אני מניחה כי יודע אתה שלא הכל שותפים לדעה זו, לפחות לא באופן האבסולוטי שלה. על כל פנים, אשמח לקרוא את התייחסותך לסוגיה זו באופן נרחב יותר.

 

[מריונט]

../images/Emo141.gif

בקיאותי בטקסטים העתיקים ובפרשנויות שניתנו להם מגיעה עד נקודה, לא מרחיקת לכת במיוחד. עם זאת, בכל אימת שאני פוגש ציטוטים שכאלה, אם של היהדות או של דוקטרינות אחרות, אני "רואה דרכם" כשם שוויל האנטינג מביט בנוסחאות מתמטיות. או כשם שניאו רואה את המשוואות והמספרים המרכיבים את המטריקס. אין לי דרך להוכיח את אי יהירותי, כל שמתאפשר לי הוא להבטיח חזור והבטח - אני לא יהיר. אני פשוט רואה. זו עובדה. הדברים שאני אומר אינם הבעת דיעה. לוא הייתי שולף מן העבר את דעתי ומביע אותה כאן, הייתם עדים לגיבוב של שטויות חסרות פשר שכל קשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. נהיר לי שאני במיעוט. אני לא מצפה לקונצנזוס. למעשה אנשי הפורום הרבה יותר פתוחים מכפי שחשבתי תחילה. לבטח אין מטרתי "לחנך" אף אחד. מי שמחפש עזרה הקשורה באופן כלשהו למציאות המוחלטת, אני שמח לעזור. מי שרוצה להתדיין, אני תמיד שמח להתבטא (וגם להקשיב, לא לדאוג...). סה"כ אני רואה "דבר מה" שרוב הבריות אינן רואות. זה לא הופך אותי לנעלה, אני אדם ככל האדם. בכל הקשור לעניינים שביום יום, אני פתוח וקשוב לדעות ולעצות. בכל הקשור לעניינים ברומו של עולם (קרי האמת המוחלטת), אני לא פתוח מכיוון שאני לא יכול להתכחש למה שאני רואה. כעת מן הסתם עולה השאלה - איך אני כל כך בטוח שמה שאני רואה הוא מוחלט ולא עוד צורה סובייקטיבית? ואם ניקח את זה עוד יותר רחוק, אולי ברחתי ממוסד לחולי נפש. או אולי אני על סמים קשים, או סתם בהזיות באופן טבעי. אין לי אלא להשיב על כך במשפט הסתום הבא: כשאתה יודע, אתה יודע שאתה יודע. פקיחת העיניים מתבצעת לא בגבולות העולם היחסי על שלל המימדים והדמיונות שבו. למעשה, באופן מוזר, אין ליקיצה קשר לגוף הזה שכותב כאן עכשיו. אחזור ואציין שאני אדם ככל האדם. רק חשוף לאמת ורואה אותה באופן ישיר, מבלי מסננת סובייקטיבית, מסך מגן, או איך שלא נרצה לקרוא לפונקציה הזו שחוצצת בין אדם לבוראו. במקומות מסויימים קוראים לזה אגו. על מה דיברנו?...

 

[עננית נוצה]

מריונט יקר

חן חן על תשובתך הכנה והגלויה, ועל שהואלת לפתוח צוהר אל עולמך הפנימי.... מעריכה זאת.... העלית בדבריך נקודות אשר עמן אני יכולה להזדהות בקלות לא מעטה, אך... נקודות נוספות בדבריך בהחלט היו עשויות לזמן ויכוח, או התדיינות אינטלקטואלית מעניינת... אך ארפה ממך בעניין זה...

על-כל פנים, הצלחת לעורר סקרנות...

 

[ramiklaishtein]

אני עושה אנלוגיה נכונה ?

זה נכון מאוד. כשאדם לא יודע משהו, הוא צריך להאמין במשהו והוא יותר מתכוון להגיד "אני מאמין כך, אני לא יודע". המסקנה שיוצא לי מזה, שאדם מדוכא בעל נסיון בכישלונות בהתמודדיות רבות בחיים, כמה שננסה להחדיר לו אמונה בעצמו, לא נצליח לשכנע אותו כי יש לו ידיעה אובייקטיבית ולכן לא יהיה קשה להכניס לו בראש אמונה. נכון ?