טוב, מנסה להעביר את עיקרי הדברים
לא תרגום מילולי מילה במילה.
 
על סביבה ידידותית לא"סים הוא אומר:
א)זו סביבה שמבינה שהם שונים, לא פגומים
ב)שלא מייצרת עומס חושי לא נעים עבור הא"ס
ג)סביבה שמדברת בישירות, לא בין השורות וכד'
ד)סביבה סבלנית, שמבינה שלא"ס עשוי לקחת זמן לעבד הבעות-פנים, הוראות וכו'
ה)סביבה שמבינה את סגנון הלמידה השונה של הא"ס
ואת הצרכים החברתיים שלו ושלפעמים א"ס צריך להיות קצת לבד,
וזה לא אומר שהוא מזניח, מפנה-עורף, לאנשים האחרים, הוא פשוט זקוק לקצת זמן לבד.
ו)סביבה שמכילה את העוצמתיות של הרגשות המאפיינת א"סים,
נותנת להם מקום, ומספקת יציבות שיכולה לספוג ולהכיל את העוצמתיות הזאת.
ז)סביבה שנותנת לו בטחון, שבה הוא יכול להרגיש שכאן הוא יכול להיות הוא האמיתי.
 
על הכנה לעצמאות הוא אומר: יש שני תחומים מרכזיים-
א)תפקודי יומיום, כולל התנהלות עם כסף
ב)ניהול רגשות. לדעת להתמודד עם דכאון, חרדה או כעס.
אלה לדבריו שני התחומים בהם יש להתמקד.
ההורה האמיץ לדבריו, ייתן לבנו/בתו המתבגר/בוגר/ת להתמודד בעצמו,
למרות ההרגל והצורך לגונן, והידיעה שלפעמים יהיו נפילות.
 
על הקשיים הרגשיים האופיינים לאספים הוא אומר:
אספים מצטיינים מאד בלדאוג
הנטיה לחרדתיות עלולה לגרום לשתלטנות- לא מרוע-לב, אלא כדי להרגיש בשליטה, בטוחים,
לטקסים, ולעיתים להתפוצצויות, שאטווד מכנה "ניקוי רגשי"
כאילו להוציא את כל הג'יפה הרגשית כדי להרגיש טוב יותר.
לפעמים הא"ס חושב שהוא נחות, וזה גורם לדכאון.
נסיון חיים כואב (התעללויות, חוויות של ניכור וזרות, אי הצלחה להשיג תעסוקה ועצמאות
שהוא מרגיש שהיה אמור להשיג) עלול לגרום ליאוש וזעם על העולם.
קושי רגשי נוסף, הוא בהבנת רגשות של אחרים, של נ"טים,
למשל למה הם צריכים שיגידו להם כ"כ הרבה שאוהבים אותם.
 
אטווד נשאל מה היה משנה בתפיסת החברה לגבי א"סים, והשיב שלדעתו
א"סים הם גיבורים.
הם מתמודדים בסביבה מאתגרת וקשה להם, כל יום כל היום.
לכן אילו יכול היה לשנות דבר אחד, היה משנה את הגישה כלפיהם,
שאנשים יבינו שכלמיני התנהגויות שלהם לא נובעות מזה שהם רעים
אלא הן פשוט דרכי התמודדות.
אפשר לשפר משמעותית את איכות החיים של א"סים
באמצעות שינוי הגישה- וזה בחינם, בלי צורך בתקציבים.
 
על תחומי עניין הוא אומר שרצוי למצוא ולעודד אותם,
כי הם עשויים לחזק את ההערכה העצמית של הא"ס,
לתת לא"ס חיבור לאנשים אחרים והערכה מהם,
ולעיתים אפילו מקצוע.