ראובן האצטרובלי

[ג זה גמל גדול]

ראובן האצטרובלי

אני בוהה לי במפת דרכים, בגליל התחתון. והנה עיני נחות על מקום קברו של ראובן האצטרובלי, בכפר עראבה. מן הצד השני של הכביש נח מנוחת עדן חנינא בן דוסא. ותהיתי לי, מי היה האיש? אתר הבית של משרד הדתות לא מספר דבר מעבר לציון קדושתו של האתר בהכרה ממלכתית. האנציקלופדיה העברית מגיעה אצלי רק עד הערך "טריתות", אבל ביאליק ורבניצקי יודעים לספר עוד: ר' ראובן כמעט הצליח לבטל גזרת איסור מילה, הביע דעות נחרצות כי אשה טובה היא מתנה לאיש מהקב"ה, ואמר גם כי "אין אדם נחשד בדבראלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כלו עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשו, ושמח"! האם מישהו מכיר עוד סיפורים, מהמקורות, או מהשטח? הזדמן למישהו לבקר בקברו?

 

[אלי ו.]

ר' ראובן בן אצטרובלי

תנא מהדור הרביעי. נשארו ממנו מעט מאוד כתובים. פעם נסע לרומי, התחפש לגוי והתוכח עם אנשי השלטון בנסיון לביטול הגזירה על המילה. הוא ניסה לשכנע את הרומאים שהגזירות הדתיות הן נגד האינטרס של הרומאים. זאת מכיון שאם היהודים הם אויבי הרומים, הרי האינטרס של הרומאים הוא שהם יעשו מילה (שמחלישה אותם) שלא יעבדו בשבת (ויהיו עניים) וכו' הוא כבר שכנע אבל אז זיהו שהוא יהודי.. והנה הסיפור כלשונו: (מעילה יז א) שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל הגזרות ותודה לאנציקלופדיה לחכמי התלמוד שהביאתני עד הלום..

 

[ג זה גמל גדול]

תודה רבה מאוד!

ביאליק ורבניצקי, ביישנים שכמותם, השמיטו את החלק על בעילת נידות. האם בכל פעם שמציינים מראה מקום לפי שם המסכת הכוונה היא באופן מוחלט לבבלי? עד היום תמיד השתמשתי בציון זה לגבי המשנה, ובגמרא ציינתי לאיזה מהתלמודים הכוונה.

 

[hillelg]

הפניה סתמית

היא אכן הפניה לבבלי. מכיון שרובם המוחלט של הציטוטים הם ממנו (הוא התלמוד הנפוץ יותר, המקובל יותר בלימוד, המוגה יותר ולכן גם המובן יותר).

 

[ג זה גמל גדול]

ולי דווקא יש הרגשה

שהדברים המענינים באמת מתחבאים בירושלמי. האם לומדים ירושלמי בישיבות? בכלל, ישך להמליץ על ספר המרכז את כל המידע החיוני - דורות התנאים והאמורים, רשימות של כל היצירות הספרותיות הידועות (כולל המדרשים והילקוטים), לוח של כל הקיצורים וראשי התיבות המקובלים, וכיו"ב?

 

[hillelg]

יש כמה

יש למשל 'מדריך לתלמוד' של הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל). יש המלצה מצויינת - תקליטור 'חברותא ללומר', בהוצאת אוני' בר-אילן. יש עוד ספרים (יש לי חוברת דקיקה ומצויינת של הרב ע"צ מלמד), אבל אין לי מושג איך משיגים אותם.

 

[ג זה גמל גדול]

../images/Emo51.gif !

 

[אלי ו.]

עוד המלצה

על האנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים של ד"ר מרגליות. שני כרכים שמאגדים את חכמי המשנה, הגמרא והגאונים. ציטוטים נבחרים, תאור חייהם ופועלם, זמנים שפעלו, מוריהם תלמידיהם אמרות מפורסמות ועוד.

 

[אטיוד5]

תודה

שמתי לב שהבאת הפרוש *לפני* המקור גרמה לי גם לקרוא וגם להבין וגם ולהנות מהמקור.

 

[isaacl]

והאם שכחת

את המקור הבא? מועד קטן יח ע"ב: "הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה - דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים - דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. מן הכתובים - דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.ואמר רב משום רבי ראובן בן איצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא, אמר רבי ראובן בן איצטרובילי: אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו, ושמח". יצחק

 

[isaacl]

סליחה

החמצתי את הציטוט הראשון