רִפְיוֹן

[טאKילה]

רִפְיוֹן

לַיְלָה אֶת פָּנַי הֵלִיט תְּשׁוּקָה גּוֹהֶרֶת עַל חַמּוּקַיִם וּשְׁתִיקָתִי נִכְלֶמֶת. רָצִיתִי לָגַעַת בְּךָ לְלֹא מִקְסַם שָׁוְא לָשֵׂאת וְלָתֵת, לָחוּשׁ אוֹתְךָ. אַךְ הַיָּרֵחַ נִפְחַת, מְקַמֵּט מִצְחוֹ הִפְטִיר בְּרִפְיוֹן - גַּם לָעֶרְגָּה שַׁלֶּכֶת.

 

[המונשרי]

רק רציתי לומר

ששמתי לב מזה זמן מה שהכתיבה שלך השתפרה פלאים והיא מיוחדת ומרתקת - במיוחד הדימויים הבלתי צפויים .... לדוגמא האחרון : " גם לערגה שלכת" --> אהבתי.

 

[ריקי די]

סוֹף

מישהו כבר קרא את הסוֹף לכל התחושות שעדיין לא התממשוּ, הן רק מרפרפות בּעדנת התחלה חוֹמדות לבבות שבורים, גורמות פִּרפּוּרים. אני עוד תוֹהה, סופרת סימנים לאהבתי העיוורת יוצאת לרעות בשדות הכמיהה לחמוֹד, לקטוֹף וּלהתפּוגג שוּב בּערפל מסולסל של סוֹף.

 

[יערית 1]

מִתְפּוֹגֶגֶת../images/Emo20.gif

כָּבְתָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ שַׁחַר חָדָשׁ לֹא מֵאִיר תִּקְווֹתֶיהָ שְׂפָתֶיהָ מְמַלְמְלוֹת תְּפִלָּה חֲרִישִׁית לְגָרֵשׁ מֵעֵינֶיהָ אֶת הַחֹשֶׁךְ, לִפְרֹם צָעִיף הַשְׁפָּלָה דַּק הָעוֹטֵף יָמֶיהָ בְּעַנְנֵי חֹרֶף. נוֹשֵׂאת רֹאשָׁהּ מַעְלָה, זִיק שֶׁל אוֹר פּוֹלֵחַ מִלָּה הַפּוֹצַעַת לְבָבוֹת בְּהֶכֵּרוּת רִגְעִית וּמִתְפּוֹגֶגֶת. מִצְטַנֶּפֶת אֶל תּוֹכְכֵי נַפְשָׁהּ כְּמוֹ מַשְׁלִימָה עִם גּוֹרָלָהּ יוֹצֵאת לַמַּסָּע אֶל הַלֹּא נוֹדַע.

 

[איש אוהב]

סוף

אולי גם בסוף יש מראות של ראשית, אולי יש בו טעם של פרי הילולים ששופע עידית של ניחוח. ואף אם מבקשים ימים צורבים לפצוע את הלהט, פולשים צלילי מנגינות הומות אל אורחות ומאוויים ובמחבואי התשוקות טווים ארג של פתילי משאלות, והבלות הופכת להיות לעדנה. וכל עוד שחר מקיץ במסילות של אור, וכל עוד יום פורש את שאון ההמולות, לב פועם נישא אל לב פועם ולהט משתוקק לחבוק להט ואהבה נעתרת לאהבה.