ק-ר-ו-ע-ה

מחפשת דרך ... שאלה מותר ?

האם כלכך קשה לך לקבל את זה שמי שאת , נוגד את כל מה שחונכת אליו והסביבה בה הושמת באקראיות או גורל לא נשלט ? האם לא בכח שלך , לבוא ולקחת שליטה על האמונות שלך התחושות והרגשות ? למה את מנסה כלכך להתחבר לאותו מקום שאת כלכך לא מרגישה שייכת, כלכך מרגישה מנודה. כלכך מרגישה חרא כשהוא בא ונוגע לך בלב (ראי לעיל ערך רב ובועה) ? האם לא הגיע הזמן להשלים עם מי שאת , ילדת האדרנלין החיוניות וכמובן כל שאר המורכבויות שלך. זה את ואת צריכה לבחור חיים שבו את , כל מי שאת מההתחלה ועד הסוף, לא חצי לא רבע אלא הכל מתאימים לך ? תעזבי את מה שטוב לעשות ושייך לעשות אמת שקר , פאק טוב פאק רע פאק אמת פאק שקר. לא טוב לך ! האם זו לא נקודה מספיק טובה בשביל להתחיל ללכת ? אייל. <דמעה בשאלה שותקת>
 
אני הכל וזה מה שכ"כ מבלבל../images/Emo4.gif

אני גם ילדת אנרדנלין וגם ילדה של שקט. גם מורדת וגם הולכת בתלם. גם אוהבת חופש וגם מתעבת חוסר גבולות. גם פשרנית וגם נחרצת. גם כעסנית וגם סלחנית. גם יפה וגם אופה (סתם בא לי להכניס). אז מה עושים? עם מיסטר ג´קיל ומר הייד? <למיכלי כבר כואב בראש מרוב מחשבות>.
 
את הכל ובכל זאת

לא כלום . רגע רגע תני לי עוד שנייה {האמת קצת יותר משניה} לפני שתכעסי עלי . אני לא חושב שאת צריכה לבחור האם תהיי דתייה או לא . או שאת צריכה לעשות משהו דרסטי שיכתיב. את לא צריכה לנסות לעוף . יש בך כלכך הרבה , אבל זו לא הבעיה שלך . נראה כאילו שאת פוחדת לגלות מה יקרה שכמיכלי, כל מי שמיכלי היא, תתחיל לחיות כמו מיכלי ולראות מה יוצא מזה . יכול להיות שאת מפחדת לגלות מה יצא ממך ? האם בעצם מה שאת שואלת זה איך לקבל את עצמך, כשחונכת כלכך להיות מישהי אחרת ? אני לא מרגיש שאת שואלת שאלות אמונה האם הדת היא אמיתית . אני מרגיש שאת שואלת איך את תקבלי את עצמך אחרי שהעולם שקיבל אותך כילדה, פתאום התבגרת גילית בתוכך חלקים שונים ואז הוא שולל אותך . אין לי פתרון אחר חוץ מלהעיז אולי לשאול שאלות אחרות. אולי לא שייך יותר לשאול איך את משתלבת בעולם הישן שלך, בעיקר כי את עדיין לא יודעת עדיין אפילו מי הולך להשתלב בו. האם את מכירה את עצמך כלכך טוב ? האם נתת מקום לכל מיכלי, האם הכרת כל פיסה בתוך הלב והנשמה שלך? איך תוכלי להאמין בלי שכל מיכלי תהיה שם ? אז תשאלי מיכלי מי את מיכלי ? מי זו מיכלי , לא בהקשר שלך אל הסביבה. מיכלי מול עצמה בשקט. מספרים על זושא מאניפולי שהלך למות נכנס לסרטים של פחד מהמוות באו אליו התלמידים שלו,ושאלו אותו. זושא,ממה אתה מפחד ? אתה רבה גדול , אתה ר´ זושא שכל חייו חי את עבודת השם . אמר זושא , אם אלוהים יבוא וישאל אותי, זושא למה לא הייתי כמו אברהם אבינו ? אני יודע מה לומר . אגיד אני לא אברהם אני זושא . ואם אלוהים יבוא וישאל אותי למה לא היית כמו משה רבינו , אגיד שוב אני לא משה אני זושא . אבל אם אלוהים ישאל אותי זושא זושא למה לא היית זושא ? על זה אני לא יודע מה לענות . בשבילי הסיפור הזה היה הבסיס של כל היציאה שלי בשאלה , אני לא יודע אם יש אלוהים או אין , ואם יש אלוהים איזה הוא הנכון של בודהה או של ישו או של משה אולי של זאראטוסטרא ? אבל אני יודע שכשאעמוד למשפט על חיי זושא יהיה זושא , אייל יהיה אייל . אז אולי כן הגיע הזמן שמיכלי תנסה להעיז לראות מתוך כל מה שהיא המורדת השקטה אוהבת החופש או האדרנלין וכ"ו, מה נשאר בסוף ויוציא את כל מיכלי לעולם החדש שלה . זה ארוך ואני מפחד לגלות שפיקששתי, אז תסלחי לי אם יצא לסתם שנתתי לך זיון שכל ארוך . העיקר הוא , תפרידי בין מי שאת לבין מי שאחרים מצפים ממך להיות ומשם תמשיכי . זהו אני הקטן (אוי לך שוטרית אם את נוגעת במשפט התמים הזה !) אייל. <דמעה שוקטת אחרי שטף של רגש מחשבה והמון הזדהות
>
 
בשיח איתך נזכרתי והנה חשיפה

אולי זה לא יהיה שייך אבל רציתי לשתף אותך . זה היה בשיא העמדה על הגדר שלי. מי אני זועקת הדמות ואני מסתכל מאחרי ומחפש אי מי . מי אתה זועקת דמותי ולא אדע אל מי עד אשר התעלפתי ונפלתי התעוררתי ושאלתי, איפה אני ? וידעתי באותו מקום . מי אני ? ולא העזתי להודות אוהב? שונא ?שקרן ? מתחזה ? בטלן אני משאלות רק בגלל התשובות שאיני רוצה לדעת . אייל. <דמעה ביישנית מעיזה>
 
באשכרה קרועה....../images/Emo5.gif

תגידי יה מפגרת, את צריכה קצת צומי? חליק על האמבוולנטיות, הגיע הזמן להחליט! אני לא מבינה, מה בדיוק את מצפה שיענו לך.. הרי את לא מחכה באמת לתשובה, כי אף אחד לא יכול להחליט במקומך..., אז מה הקטע, את צריכה לשמוע "מיכלי אנחנו אוהבים אותך?", אז הנה אמרנו... עכשיו יותר טוב. בכלל מיכל, די לצביעות. הרי כשאת רצה לצאת ו"להתפרפר" אז זה בסדר, ואין נקיפות מצפון לדפוק מחשוף וחצאית קצרה ולהתנהג כמו... ואז את באה ואומרת "אני רוצה להיות דתייה...", תעשי לנו ולך טובה וצאי מהפוזה הזו, את כבר ילדה גדולה (או לפחות מתיימרת להיות...) אני מקווה שאת לא נעלבת מהדברים, את יודעת שהכל מאהבה...
<יורה חושבת שהגיע הזמן שמיכלי תתבגר>
 
ואו !

ואו שוטרית
במה השתמשת ליריה הזו ? מכונת יריה של גטלינג ? לא שאני לא מסכים זה הרי מה שכתבתי במילים אחרות. אבל זה היה חד ... ואולי זה מה שצריך . בצער רב אני מצטרף לשוטרית . מיכלי אולי הגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלך ולבגור מהכן ? אייל. <דמעה עושה הכל מאהבה
>
 
קוצץ יקר והכי חשוב חמוד ../images/Emo8.gif

די נו די בלי מכונות ירירה וכו ... רק טיסינג קוצץ
מיכלי יושבת על הגדר ממש מבחינת הראש. זה מה שקורע אותה, בלב ברור לה לחלוטין לאן היא הולכת אבל איפשהוא הראש לא נותן לה ללכת . היא רצה כל יום לים למיים העמוקים שוחה ומתאמצת צריכה לחזור לחוף שדי ברור שהיא לא רוצה אותו . היא לא מעיזה לרוץ לים ולא לחזור לעולם לחוף ממנו יצאה . אתה שואל למה מה כלכך בוער ? היא בוערת ! תראה כמה רגש היא מכניסה למילים. כמה היא מדברת על זה . אבל לא מעיזה להתחיל לצעוד להעיז , ומה שיצא ממנה יצא. אייל. <דמעה מוכנה לכל מלחמה שבה המנצח הוא מנוצח והערך המונצח הוא האדם >
 
אמא שלך! |בטון ערסי כבד|

כן! אני צריכה צומי, ומי שלא רוצה, שיעמוד על רגליו! כל אחד רוצה צומי, גם אני וגם את, אז אל תיתממי ותגידי "את צריכה קצת צומי?" כי גם את רוצה, מעצם זה שכתבת הודעה כזו. כתבתי את ההודעה סתם כי אני רוצה לשתף אתכם בתחושותיי, והתלבטתי הרבה עד ששלחתי אותה. את הצומי שלי אני מקבלת בדרכים אחרות מאנשים אחרים(...)
"הגיע זמן להחליט"- מה את אמא שלי? מה, גם את יושבת לי עם סטופר ואומרת "אוי, הגעת כבר לגיל 21, את חיייבת לעשות משהו עם עצמך!". אוייש, תפסיקי עם זה! את מעלה לי את החלסטרה! בת כמה את? 80?
אני לא מחכה לתשובות ואני לא צריכה אותם , כפי שאמרתי אני רק רוצה לשתף!
אני צבועה. נו, זו בדיוק הבעיה שאני מדברת עליה! האימביליוונטיות!
הכל מאהבה. כן, אני רואה את האהבה מטפטפת בין השורות. שכחת כבר את כל מה שהיה לנו ביחד? מה, לא היה נחמד אתמול? יא קופה! <מיכלי נהנית מקרב המכשפות הפומבי>
 
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

<קחי כמה צומי שאת רוצה>
 
תודה מותק! ../images/Emo99.gif

אני שומעת את צלילי החנופה עד לפה!!! <קוצץ מתבקש להרגיע.ומהר.>
 
יקירי...../images/Emo25.gif

אוי, איזה רעה אני. בדיוק כשהתחלת להתבטא ולהתלהב, אני מחטיפה לך נבוט לראש. קבל את התנצלותי...
<מיכלי נרגעה קמעה במהלך הלילה>
 
מיכלי מלכת הצומי

כבר במפגש הראשון בקפה אלכסנדר היה ברור לי שאת אוהבת צומי. מה שיפה שאת לא מסתירה את זה ומודעת לכך. אמרת שאת אוהבת את ההודעות האבהיות שלי אז אני מרשה לעצמי עוד אחת. לדעתי לא צריך להיות ניגוד בין הצורך שלך באמונה באלוהים של היהודים וברצון לשמור על ריטואלים מסויימים לבין החיים החילוניים. יש לי בן דוד שגדל בבית מסורתי אבל מכיוון שהוא מאד כיבד את סבא שלנו ("סבא שלי היה רב") הוא היה הולך איתו לבית כנסת ולמד איתו תנ"ך. למרות שלמד בתיכון חילוני הוא היה חתן התנ"ך של צה"ל . היום בגיל 50+ הוא ממשיך ללכת עם כיפה, להתפלל בבית כנסת אורתודוכסי, אבל נוסע בשבת ואוכל במסעדות לא כשרות. עוד סיפור: לפני כמה שנים העיתונאי אורי אורבך שם נפשו בכפו והלך ךבלות באחד המועדונים בת"א במסגרת כתבה של אחד המקומונים. הוא לא אהב את מה שראה אבל ידע לפרגן על כמה דברים. אחד מהם היה החיבוקים הגדולים של אנשים שנפגשו. הוא שם לב שגברים ונשים שנפגשו התחבקו חיבוק חם אבל לא מיני. הוא אמר שיש בזה משהו יפה. אני מניח שזה אחד הדברים שאת אוהבת בחיים החילוניים. אז למה להפסיד את זה? ועוד דבר אחד. האם את חושבת שהמבט אל המחשוף ייחודי רק לחילוניים? אני בטוח שגם בחורים דתיים בפגישות עם דתיות מסתכלים על הגזרה ומנסים לדמיין איך את נראית. אגב, אם זה מפריע לך, את יכולה לא ללכת עם מחשוף.
 
אני לא אומרת שהכל רע, בני.

ההיפך הוא הנכון. זו גם הסיבה שכ"כ קשה לי לצאת מהחילוניות. הבעיה היא שגם באופיי וגם בהשקפתי, אני לא אדם של פשרות, אבל ברור שאצטרך לעשות זאת לאור כל הדברים שחוויתי ולמדתי על בשרי. תודה על כל הנקודות שאתה מעלה, אתה מאד עוזר לי לפתח כיוונים ומחשבות חדשים. אגב- אם אני הולכת עם מחשוף, אני מודעת לכך שזה עלול לגרום לתגובות מאד מסויימות. ואם החלטתי ללכת כך, סימן שרציתי את זה והדבר לא יפריע לי ממש. ועוד משהו: אני מאד אוהבת את ההודעות האבהיות שלך, אבל קצת קשה לי עם זה שאתה מכניס משפטים כמו "אושית פורום", "מלכת הצומי" וכו´ וכו´, זה גורם לי אדמומיות קלה בלחיי (ולאו דווקא לטובה). אני לא אוהבת ששמים עלי תוויות אולי יש לי נטיה לרצות צומי, אני לפעמים כועסת, ואני לפעמים קריזיונרית. זה לא אומר שאני תמיד ככה, ואני לא אוהבת שמחליטים שאני משהו שאני לא תמיד. ---------------------------------------------------------------- ולכולם: אני חושבת שאולי בגלל שדרך הביטוי שלי בכתב חדה מאד ועוקצנית, מתקבל הרושם הרבה פעמים שאני מאד כועסת/נעלבת/מאושרת. ורק בגלל שצורת הכתיבה שלי קצת פומפוזית, אנשים חושבים שאני לוקחת דברים מאד קשה. לפעמים אני מגיבה יותר קיצוני ממה שאני חושבת כי ככה אני מתבטאת. וצריך לקחת בחשבון שבכתיבה תמידהכל יראה יותר מוקצן מאשר בע"פ, כי אני לא יכולה לרכך את מה שאני אומרת בחיוך או במבט אמפטי. אז אל תקחו את זה כ"כ קשה. <מיכלי מודעת לזה שהיא מזיינת את השכל בפרהסיא>
 
אבא שלך וסבתא שלך גם...

קודם כל תרגיעי ת´טון הזה. יש דרך לדבר, וזו ממש לא הדרך, קצת תרבות דיבור לא תזיק לך לתדמית... (ואת יודעת על מה אני מדברת) אז למרות שהכוונה שלי ממש לא היתה להכנס לקרב איתך עכשיו, אני מרגישה צורך לענות: 1. קודם כל נכון, את צודקת, גם אני רוצה צומי, אבל אני לא משתמשת בדרכים נלוזות ע"מ להשיג אותו, ואז בוכה על קבלת צומי שלילי ("למה הם מסתכלים לי על הציצים?" - אולי בגלל שהם בחוץ???) 2. אני האדם האחרון שישב לך עם סטופר, ואם היית מכירה אותי לא היית משתמשת במשפט הזה. אבל אני בכ"ז חושבת שהגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולעשות משהו מועיל עם עצמך. ואגב - חלסטרה??? - אני בת 80??? 3. אין בעיה בלשתף, אבל תהיי מודעת לזה שברגע שאת חושפת את עצמך בצורה כזו, עלולות לבוא תגובות בהתאם... 4. "אני צבועה" - תשמעי, הכרה בבעיה זה 50% מהפיתרון - you said it yourself... 5. היה מאד נחמד אתמול, ואני לא חושבת שאת צריכה לשתף את כל הפורום בזה... מותר לי להעיר לך גם בלי שתחשפי פה פרטים מיותרים! ואני עדיין אוהבת אותך... <יורה כבר הצהירה השבוע על נטיות מכשפיות>
 
למעלה