ק ב ו צ ת ס י כ ו ן

ALIsuperstar

New member
ק ב ו צ ת ס י כ ו ן

נוסעים שעות על גגות של אוטובוסים מתפרקים, נדחסים בתוך קרונות רכבת רעועים, חושבים איך לחסוך עוד עשרה שקלים ופחות על החיים שלהם.
גל התאונות של התרמילאים הישראלים מעלה שאלות על הנטייה המיותרת שלהם לקחת סיכונים בהשוואה לתיירים ממדינות אחרות.

זהו ציטוט מכתבה במוסף 24 שעות של ׳ידיעות אחרונות׳, כתבה של איריס ליפשיץ - קליגר, בעמ׳4.

האם באמת החיסכון שווה, מיותר לציין שמדובר בחיסכון של שקלים בודדים, כשנקודת המפגש הסופית היא המוות?
האם מדובר ב׳חוויות׳: לקפוץ על רכבת, לשבת על גג באוטובוס, לישון אצל אנשים מפוקפקים, לחסוך על מדריך שבטיחות אצלו מחוקה מהראש.
 

wish2

New member
זה הצורך להשתחרר

זה קורה בעיקר אחרי חוויה של המערכת הצבאית.
יש משהו בצבא שמאוד חונק אותי ואחר כך אנחנו צריכים להתפרק
 
זה מסוג הדברים שאני אף פעם לא מצליחה להבין

מן הסתם אני גם לא מקבלת את זה.
אצלי אף אחד מהילדים לא עשה את הטיול המקובל על הצעירים להודו או לדרום אמריקה.
והם רצו כמו כולם, אבל אני ביקשתי שלא. הצלחתי לשכנע אותם, כל אחד בזמנו, שהטיול הזה מסוכן ומיותר
ומאחר ואנחנו הורים שמעולם לא התערבנו בחיי ילדינו ומעולם לא העמדנו בפניהם תנאים או קשיים, יש רק בקשה אחת שאנחנו מבקשים,
לא לנסוע למקומות מסוכנים כל זמן שאנחנו בחיים. למזלי הטוב, ילדיי הסתפקו באירופה וארצות הברית. את המזרח הרחוק ודרום אמריקה השאירו להרפתקנים
שחושבים שחייהם לא יהיו שלמים אם לא יסתכנו בנפשם מעל לתהומות או נופים מהממים.
וכן, אני חושבת שזה הכל עניין של חוויה. אנשים צעירים שרוצים לחוות כמה שיותר כדי שיהיה יותר מה לספר. עד כמה זה מעשיר את הנפש שלהם? לא יודעת.
עד כמה זה מחשל את האישיות שלהם? לא יודעת. עד כמה זה הופך אותם לאנשים או בני אדם טובים יותר? לא יודעת. לי זה נראה הכל בולשיט אחד גדול.
אין שום הנאה בלשבת על גג אוטובוס או להידחס בין מאות אנשים בתוך רכבת דוהרת.
 

FrankBlack

New member
זה הענין. זה לא קשור רק לטיולים.

זה קורה ביום יום. הרבה פעמים אנחנו נכנסים למוד של חוסר מודעות ופועלים על אוטומט בלי לעצור לחשוב לרגע מה הסיכון שאנחנו לוקחים.
אני משוכנע שאין פה אחד שלא קרה לו שבגלל שהוא מיהר לאנשהו הוא עשה נזק לרכוש. אפילו אם זה קרע של בגד. שלא לדבר על נזקים יותר גדולים. או אפילו סתם לשכוח פריט חשוב מאחור.
כשאנחנו ממהרים לפעמים אנחנו לא חושבים לרגע 'וואלה, אולי ניקח את זה טיפה לאט כדי שלא נהרוס או נשכח משהו'.
זה עובד גם ברמות האלה של נטילת סיכונים. אנשים נכנסים למוד הזה שציינתי בלי באמת לשים על כף המאזניים את הסיכון מול התועלת.
בנוסף לזה, בגלל שמוות (בעיקר אצל צעירים) נתפס כמשהו רחוק - האפשרות הזאת אפילו לא עולה על הפרק במקרים מסוימים.
 
אם תתן

קישור לכל הכתבה
ולהשוואה שעושים בין מוצ'ילרים ישראלים למוצ'ילרים מארצות אחרות זה יהיה נהדר.
&nbsp
מניסיון שלי בטיול אחרי צבא, דווקא אלה שחסכו היו האירופאים.
&nbsp
מודה שאני לא נסעתי בצ'יקן באס או קפצתי לרכבות נוסעות כי לא התכלבתי על עצמי.
אבל כן עשיתי דברים "מסוכנים".
 
אהממ

קודם כל, בגלל תאונת דרכים אני עשיתי את הטיול במרכז אמריקה ולא דרום אמריקה בגלל שלא יכולתי לטרק יותר מדי.
&nbsp
מבלי להתייחס לאטרקציות אקסטרים כמו ראפטינג, קנופי וטרקים - אותם אני לא מחשיבה כסיכון.
אז...
להכיר סטודנטים מקומיים, לטייל איתם קצת, לשמור איתם על קשר ואז לנסוע אליהם ולישון אצלם (אגב, עד היום אנחנו בקשר).
לקפוץ מגשרים לנהרות שאני לא מכירה ויודעת מה הזרימה שלהם.
לא באמת לבדוק אם המדריכים שלקחנו לטיולים הגיעו עם ציוד בטיחות.
להפליג עם סירת מנוע מעפנה וקטנה כדי לעבור לעיירה אחרת כשיורד מבול מטורף ולא מדובר על ימה, אלא על חופי אוקיינוס מבלי בכלל לדעת אם מי שמעביר אותנו מוכשר לכך.
והיו עוד.
אבל שוב, לא ראיתי בכך סיכון מטורף.
היום - לא בטוחה שהייתי עושה דברים כאלה. אבל כן אקסטרים.
גיל 21 זה גיל מפגר.
&nbsp
לפחות לא עשיתי סמים בטיול.
 
היית לבד בטיול הזה

או עם חברים שבאת איתם מהארץ?
יואו אילו באמת דברים מטורפים שעשית, אפילו חסרי אחריות,אבל אכן גיל 21 זה גיל מפגר.
לפחות יצאת מזה בשלום ונהנית גם. בכל זאת, אלו נשמעות כמו חוויות מגניבות גם.
 
חברות

מהארץ.
טעות חיי!
&nbsp
אבל גם פגשנו אנשים בדרך מן הסתם.
&nbsp
לעומת זאת, אחי הגיע עם חברים שלו לטיול והיה לו הכי כיף בעולם.
&nbsp
זה שונה אצל גברים.
 

ALIsuperstar

New member
היה לך מזל :)

לקפוץ לנהר שאינך יודעת מה מי מו, בסדר... אבל לעבור מחוף לחוף בסירה מעפנה, כשבדרך יש מבול ולכי תדעי סערה,
על הדברים הללו אני מדבר... שהיה לך מזל, שחס וחלילה לכי תדעי.
אין קישור לכתבה, אבל אם את מכירה אנשים ששומרים עיתונים, של אתמול למשל, אז תוכלי לראות.
 
לחלוטין

היה לי מזל.
אבל המעשים שלי לא שמורים לישראליים בלבד - כולם עשו את זה.
קנדים, שווייצרים, גרמנים, שוודים, ספרדים.
כולם!
&nbsp
 

ALIsuperstar

New member
כולם ברור. אבל יש סטטיסטיקות ועל זה מדברת הכתבה

שאצל הישראלים, השילוב האידיוטי תוך כדי אקסטרים הוא מהמוגזמים, חסרי האחריות...
על פי הכתבה לאירופאים יש את הצורך באקסטרים, למשל לקפוץ מהצוק הכי גדול בעולם, אבל להגיע אליו, הם יעשו בדרך הכי בטוחה, לקפוץ ממנו, פ]ליק פלאק, עם שפריץ בכל הגוף, שיכאב לך במשך חודשים, סבבה? אצלינו הישראלים, להגיע לצוק ההיסטרי הזה, זה יהיה גובל בחוסר אחריות, בתוספת אקסטרים, שאם ישדו אז יהיה מה לספר, כאילו שהקפיצה מהצוק, זה לא סיפור מספיק משכנע, צריך גם לחפור על הדרך...
אצל אנשים אחרים, היעד הסופי הוא הסיפור, אצלינו הישראלים, כל הדרכים, כולל היעד הסופי הם הסיפור...

זה כמו המיתוס, צלחת החומוס הכי טובה במדינה, אבו גוש בדרום הכי טוב? או החומוסייה הקטנה והחמודה ברמלה, הדרך תמיד גורמת לך לערפל דברים ולהרגיש את העוצמה... כשבכלל באבו גוש, חומוס סביר לחלוטין, לא יותר מזה.
 
אולי יכול להיות

זה גם להנות מהדרך ולהפוך אותה לחוויה.
יכולה להבין למה מתלהבים מחומוס אבו גוש לא מחליל - הדרך.
הנסיעה ברכב עם החברה ואחר כך גם מטיילים באזור.
הביס מהקוליפורמים שם יותר טעים מזה שלא התאמצת כדי להגיע אליו.
 
"לי זה לא יקרה"

יוצאים לטיול אחרי צבא, להתפרק ולהשתחרר גם מהמציאות בה אנו חיים,
שאלת האם מדובר בחוויה?
בהחלט כן. תחשוב כמה אנשים אתה מכיר בדרך, מקומיים ותיירים.
האם אני אעשה כזה דבר?
פעם אולי כן,היום ממש לא..
לא רק בגלל סכנת המוות, אלא גם אני מעדיפה שדברים מאורגנים ומסודרים עוד לפני כן, ושיהיה לי נוח וכיף.

בלי קשר, משום מה אני לא מרגישה בטוחה באף מדינה שהיא לא ישראל.
 

ALIsuperstar

New member
ביטחון זו אשלייה לא משנה היכן תהיי

כאן את עלולה לקבל דקירה באמצע נסיעה נחמדה על הבוקר באוטובוס הומה אדם...
שם? את עלולה למעוד מאיזה צוק, כי הלכת על המדריך החתיך בשם פאולו, ולא על המדריך הזקן עם התחורים בישבן בשם ג'ורג'.
מה א5ני שומע על אנשים שהולכים לטפס בפעם הראשונה בניו זילנד בלי חבלים, הדבר הראשו ןשאני אומר להם זה שיהיה זיכרם ברוך.
יש דברים שהם אקסטרים, ויש דברים שהם לאידיוטים, שהסלפי לפני המוות יהיה מגניב, אבל זה מה שזה יהיה, פאקינג סלפי.
 
למעלה