קשת בענן...

קשת בענן...

חושב לי עם עצמי, סתם על הקשת, אותה הקשת בענן שאלוהים הראה לנוח, אותה הקשת שאלוהים צבע בכעסו. לא סתם קשת של שיעור טבע בכיתה, של מורה, של מראה, של קרן אור שבורה. קשת של עולם שבור, של מבול מעורב בדמעותיך אלוהים, קשת של שבר, של עצב נורא על עולם שחרב. חושב לי על הקשת, שלך אלוהים, לא שלי, ועצוב לי בשבילך. היום אני מבין אותך אלוקי, מבין את כאבך על עולם שנחרב, כי בליבי אותה הקשת, קשת של חורבן, של שיממון, קשת של שבר, של הרס, של סוף... והכאב הטרי שלי מתערבב עם כאב ישן נושן שלך, והדמעות הצלולות מתערבבות שוקעות אל המבול. ולי אין את נוח שיבנה עולם חדש. אין תיבה לנצור את אוצרותי, אין יונה שתביא מזור, אין עלה זית, אין לי נחמה. שוקע במבול, נמחק עם הקשת, נשבר אל האופק...
 

ריק בש

New member
זה כואב,זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר

אל תשכח שבתנ"ך לקשת יש תפקיד יותר אופטימי מזה שאתה מתאר. היא רומזת על המבול שהיה, אבל גם על ההבטחה שאחריו תהיה התחלה חדשה, נקיה מחשש לחורבן נוסף. היא גם מרמזת על הקשר בין האל לבין כל אחד ואחד מברואיו. "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלוהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" (בראשית ט).
 
למעלה