ריבת אגסים
New member
קשר רדוף ריבים.
שלום לכולם.. אני כותבת לכם כי אני ממש אובדת עצות.. אשמח לקבל את מלוא רצינותכם לבעיה שלי. אני בת 18, ויש לי חבר בן 19. אנחנו יוצאים מגיל 15 וחצי, כלמר שנתיים וחצי יחד. מהיום הראשון שנפגשנו התחלנו לריב. אין בינינו התאמה ותקשורת, ותחילת הקשר שלנו הייתה מאד קשה ומסובכת. בכלל, כל הקשר ספג המון פרידות והמון המון ריבים (שחלקם נמשכו כמריבות 'ברוגז' במשך כמה ימים ואף יותר). ברור לי שהדרך הטובה והבריאה היא לנתק את הקשר הזה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. נפרדנו המון פעמים בידיעה שזה לא הולך ושזה בעייתי לשנינו.. וחזרנו אחד לשני תוך פחות משבועיים. אנחנו מאד מאד אוהבים אחד את השנייה.. עוד לא פגשתי זוג שרב וספג כל כך הרבה במהלך הקשר ושרד בגלל אהבה כזאת. כשאנחנו רגועים ולא רבים בעצם, הקשר פשוט נפלא. כיום התקשורת שלנו השתפרה משמעותית מתחילת הקשר, אך עדיין קיימים ריבים רבים, ובתדירות גבוהה מאד. בן הזוג שלי די תובעני.. בכללי הוא בן אדם מקסים.לא סתם אני נשארת איתו, שלא תטעו.הוא בחור שכל אמא תרצה להכניס אליה הביתה.הבעיה היא בהתנהגויות מסוימות שלו שממש קשה לי איתן. הוא כל הזמן רוצה להפגש (הוא בצבא, אך סוגר לעיתים רחוקות), ולכמה זמן שאפשר. מובן שזו התנהגות טבעית לחייל שחוזר הביתה ורוצה לראות את חברה שלו, אבל מדובר במצב שאם אני קופצת הביתה לחצי שעה לעיסוקים שאני צריכה לעשות, אני מקבלת טלפון זועם על 'איך אני מעיזה להיות בבית ולא אצלו'. קשה לו מאד לקבל 'לא', למשל כשהוא רוצה שאני אבוא לישון אצלו ואני מתחמקת מלשאול את ההורים לעיתים תכופות כי הם לא מאושרים מהרעיון.. והוא נפגע מאד בקלות. כשהוא עצבני (והוא מתעצבן בקלות) הוא מתחרפן לגמרי,אי אפשר לדבר איתו. לפעמים כשהוא מתאכזב ממשהו הוא נכנס לדיכאון.. אי אפשר להוציא אותו מזה על אף שאני מנסה הכל כדי שזה יעבור. הוא דורש המון תשומת לב, וכשהוא לא מקבל אותה הוא עושה פרצופים ממש כמו ילד קטן. הרבה פעמים שהוא מתנהג בצורה מסוימת אני מסבירה לו איך הוא התנהג, והוא מתנצל.. ואומר שהוא לא שולט בזה. הצעתי לו ללכת לפסיכולוג.. אבל הוא לא מוכן. אנחנו רבים על שטויות. על כלום. אני מנסה לעצור את זה, אבל לאחרונה אני מרגישה במיוחד שהתוקפנות באה מהצד שלו ושזה לא תלוי בי..כשניסיתי להגיד לו את זה נכנסנו לריב ענק, שנמשך יומיים שלמים בהם לא דיברנו או יצרנו קשר כלל עד שדיברתי איתו. קשה לי מאד להמשיך ככה, אני בטוחה שגם לו..אני יודעת שקשר כזה עדיף לנתק אבל ממש כואב לי לעשות את זה, ובאיזשהו מובן אני גם לא מסוגלת, ולא רוצה. הוא בן אדם מדהים בסה"כ שקשה לי לוותר עליו, אם לא היה את בעיית הריבים הייתי רואה את המשך החיים איתו באופן רטורי. לגור ביחד, וכו'.. אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שיש בינינו משהו מאד מיוחד, ושאני לא רוצה לוותר על השנתיים וחצי שהיינו יחד ועל ההמשך שעוד יכול לקרות...
שלום לכולם.. אני כותבת לכם כי אני ממש אובדת עצות.. אשמח לקבל את מלוא רצינותכם לבעיה שלי. אני בת 18, ויש לי חבר בן 19. אנחנו יוצאים מגיל 15 וחצי, כלמר שנתיים וחצי יחד. מהיום הראשון שנפגשנו התחלנו לריב. אין בינינו התאמה ותקשורת, ותחילת הקשר שלנו הייתה מאד קשה ומסובכת. בכלל, כל הקשר ספג המון פרידות והמון המון ריבים (שחלקם נמשכו כמריבות 'ברוגז' במשך כמה ימים ואף יותר). ברור לי שהדרך הטובה והבריאה היא לנתק את הקשר הזה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. נפרדנו המון פעמים בידיעה שזה לא הולך ושזה בעייתי לשנינו.. וחזרנו אחד לשני תוך פחות משבועיים. אנחנו מאד מאד אוהבים אחד את השנייה.. עוד לא פגשתי זוג שרב וספג כל כך הרבה במהלך הקשר ושרד בגלל אהבה כזאת. כשאנחנו רגועים ולא רבים בעצם, הקשר פשוט נפלא. כיום התקשורת שלנו השתפרה משמעותית מתחילת הקשר, אך עדיין קיימים ריבים רבים, ובתדירות גבוהה מאד. בן הזוג שלי די תובעני.. בכללי הוא בן אדם מקסים.לא סתם אני נשארת איתו, שלא תטעו.הוא בחור שכל אמא תרצה להכניס אליה הביתה.הבעיה היא בהתנהגויות מסוימות שלו שממש קשה לי איתן. הוא כל הזמן רוצה להפגש (הוא בצבא, אך סוגר לעיתים רחוקות), ולכמה זמן שאפשר. מובן שזו התנהגות טבעית לחייל שחוזר הביתה ורוצה לראות את חברה שלו, אבל מדובר במצב שאם אני קופצת הביתה לחצי שעה לעיסוקים שאני צריכה לעשות, אני מקבלת טלפון זועם על 'איך אני מעיזה להיות בבית ולא אצלו'. קשה לו מאד לקבל 'לא', למשל כשהוא רוצה שאני אבוא לישון אצלו ואני מתחמקת מלשאול את ההורים לעיתים תכופות כי הם לא מאושרים מהרעיון.. והוא נפגע מאד בקלות. כשהוא עצבני (והוא מתעצבן בקלות) הוא מתחרפן לגמרי,אי אפשר לדבר איתו. לפעמים כשהוא מתאכזב ממשהו הוא נכנס לדיכאון.. אי אפשר להוציא אותו מזה על אף שאני מנסה הכל כדי שזה יעבור. הוא דורש המון תשומת לב, וכשהוא לא מקבל אותה הוא עושה פרצופים ממש כמו ילד קטן. הרבה פעמים שהוא מתנהג בצורה מסוימת אני מסבירה לו איך הוא התנהג, והוא מתנצל.. ואומר שהוא לא שולט בזה. הצעתי לו ללכת לפסיכולוג.. אבל הוא לא מוכן. אנחנו רבים על שטויות. על כלום. אני מנסה לעצור את זה, אבל לאחרונה אני מרגישה במיוחד שהתוקפנות באה מהצד שלו ושזה לא תלוי בי..כשניסיתי להגיד לו את זה נכנסנו לריב ענק, שנמשך יומיים שלמים בהם לא דיברנו או יצרנו קשר כלל עד שדיברתי איתו. קשה לי מאד להמשיך ככה, אני בטוחה שגם לו..אני יודעת שקשר כזה עדיף לנתק אבל ממש כואב לי לעשות את זה, ובאיזשהו מובן אני גם לא מסוגלת, ולא רוצה. הוא בן אדם מדהים בסה"כ שקשה לי לוותר עליו, אם לא היה את בעיית הריבים הייתי רואה את המשך החיים איתו באופן רטורי. לגור ביחד, וכו'.. אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שיש בינינו משהו מאד מיוחד, ושאני לא רוצה לוותר על השנתיים וחצי שהיינו יחד ועל ההמשך שעוד יכול לקרות...
