קשר עם המין השני
אז זאת הסיטואציה בערך. אני נמצא במצב חברתי עם כמה אנשים. אחת מהן פגשתי לראשונה באותו יום. אני לא אפרט למה, אבל אני יודע שיש לנו תחומי עניין משותפים. היא ממש חמודה - הדרך שבה היא מדברת, הבעות הפנים שלה, היא גם נראית די טוב. החלפנו מילה או שתיים באותו הערב, אבל שום דבר מיוחד שיכול ליצור שיחה. היא הייתה די בודדה שם כי היא לא הכירה את רוב האחרים, וזה כביכול אמור לגרום לה להיות יותר פתוחה לשיחה. היא רוב הזמן שתקה. ואני במשך שעתיים יושב שם ומריץ בראש אלפי תסריטים, של מה אני יכול להגיד לה כדי ליצור שיחה... וכל הזמן מבטל אותם כטיפשיים, לא מצחיקים, פוגעניים, ושהם נראים כאילו אני מנסה להתחיל איתה ולא סתם לדבר. ומדי פעם הסתכלנו אחד על השני, וממש הרגשתי שיש בינינו עניין הדדי, שהיא גם רוצה לדבר, שאני לא סתם איזה יצור שהיא רוצה שיתרחק ממנה. הכי עצוב זה שאני באמת חושב שהייתה לי הזדמנות טובה להכיר מישהי שאני יכול לפתח איתה מערכת יחסים, ונתתי לה לחלוף. אז בסוף בערב הלכנו כולנו לדרכינו, ופשוט שכבתי במיטה במשך שעות ורציתי להרוג את עצמי. ודווקא בשנים האחרונות הפכתי להיות פחות ביישן, יותר פתוח ומעז לדבר עם אנשים, אפילו יש לי ידידות שקל לי מאוד לדבר איתן. אבל כנראה שאני עדיין אותו אידיוט חרד שבטוח שכולם שונאים אותו ושאם הוא יגיד משהו יצחקו על כמה זה טיפשי. אני שונא את עצמי. יצא לכם להתמודד עם מצבים כאלה? יש לכם טיפים אולי?
אז זאת הסיטואציה בערך. אני נמצא במצב חברתי עם כמה אנשים. אחת מהן פגשתי לראשונה באותו יום. אני לא אפרט למה, אבל אני יודע שיש לנו תחומי עניין משותפים. היא ממש חמודה - הדרך שבה היא מדברת, הבעות הפנים שלה, היא גם נראית די טוב. החלפנו מילה או שתיים באותו הערב, אבל שום דבר מיוחד שיכול ליצור שיחה. היא הייתה די בודדה שם כי היא לא הכירה את רוב האחרים, וזה כביכול אמור לגרום לה להיות יותר פתוחה לשיחה. היא רוב הזמן שתקה. ואני במשך שעתיים יושב שם ומריץ בראש אלפי תסריטים, של מה אני יכול להגיד לה כדי ליצור שיחה... וכל הזמן מבטל אותם כטיפשיים, לא מצחיקים, פוגעניים, ושהם נראים כאילו אני מנסה להתחיל איתה ולא סתם לדבר. ומדי פעם הסתכלנו אחד על השני, וממש הרגשתי שיש בינינו עניין הדדי, שהיא גם רוצה לדבר, שאני לא סתם איזה יצור שהיא רוצה שיתרחק ממנה. הכי עצוב זה שאני באמת חושב שהייתה לי הזדמנות טובה להכיר מישהי שאני יכול לפתח איתה מערכת יחסים, ונתתי לה לחלוף. אז בסוף בערב הלכנו כולנו לדרכינו, ופשוט שכבתי במיטה במשך שעות ורציתי להרוג את עצמי. ודווקא בשנים האחרונות הפכתי להיות פחות ביישן, יותר פתוח ומעז לדבר עם אנשים, אפילו יש לי ידידות שקל לי מאוד לדבר איתן. אבל כנראה שאני עדיין אותו אידיוט חרד שבטוח שכולם שונאים אותו ושאם הוא יגיד משהו יצחקו על כמה זה טיפשי. אני שונא את עצמי. יצא לכם להתמודד עם מצבים כאלה? יש לכם טיפים אולי?