קשר סימביוטי

[הילה הר1]

קשר סימביוטי

שלום. ישנם מקרים בהם הקשר הסימביוטי עם ההורה לא מסתיים בזמן הנכון וממשיך הלאה אל הילדות והחיים הבוגרים. הורה שימשיך בקשר כזה עם הילד שלו נמצא בדרך כלל במצב נפשי לא טוב ושואב את הילד אל עולמו שלו. אצל הילד יכול להגרם נזק גדול מאוד ל"עצמי" ולכך שהוא לא יתפתח, לא ידע מי הוא ויהיה אפוף פחדים. ישנם אנשים שזה קרה להם והם מאושפזים ולא מתפקדים כלל וישנם אחרים (כמוני) שהמשיכו לתפקד במסגרות הרגילות אך סובלים מבפנים ומרגישים חלולים ולא קיימים. אני בת 30 וכבר הרבה שנים בטיפול פסיכולוגי שעוזר אך ההתקדמות היא איטית מאוד. אני יודעת שמקרים כמו שלי הם נדירים אך החלטתי בכל זאת לפנות במספר שאלות: האם ידוע למישהו על איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) בארץ או בעולם שמומחה לבעיה הזו? כלומר שטיפל באנשים כמוני ועזר להם למצוא את עצמם. האם ישנה איזושהי קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות התפתחות דומות לשלי? אני אשמח אם יגיבו להודעה שלי גם אנשים במצב דומה, שנמצאים בטיפול פסיכולוגי ונוכל ליצור קשר ולהקים קבוצת תמיכה.

 

[גרא.]

הילה הר1,קשר סמביוטי של ילד ההופך בהדרגה

לבוגר,ונמשך לתוך שנות הבגרות וההתבגרות המאוחרות,ויותר מכך,אינו חד כיווני,כי במהותו,קשר סמביוטי חייב להיות דו כיווני,שכן שני הצדדים זקוקים לו בכדי להשרד.מכאן להבנתי הטיפול חייב להיות עם שני צדדי המשוואה ב י ח ד,וזה מוציא מכלל האפשרות של טיפול קבוצתי,ו/או קבוצת תמיכה.אם כי תמיד אפשר לנסות לחפש וליצור את הפונקציה הזו.מאד יתכן שהטיפול הממושך שלך,כנראה בפסיכואנליזה (?) אינו מתקדם בקצב שהיית רוצה שיהיה,כיוון שהוא נעשה רק איתך ולא יחד או באינטראקציה טיפולית עם מושא הסימביוזה.כלומר עם הורייך,או עם מי מהם הרלוונטי למצב הזה.במילים אחרות,יתכן שאת צריכה לחשוב או לפחות לבדוק את האפשרות לטיפול דיאדי.